לאן נעלמו כוכבי הכדורסל של פעם - פרוויס שורט

"השחקן הכי טוב שאי פעם אימנתי הוא פרוויס שורט". כך יאמר לכם רלף קליין אם תבקשו ממנו לסקור במהירות את כל חניכיו בעבר. מבחינת המאמן הוותיק שהדריך את טל ברודי, מיקי ברקוביץ' וג'ים בוטרייט במכבי תל אביב ואת דטלף שרמפף בנבחרת גרמניה, אין ספק. שורט, אותו אימן קליין בהפועל תל אביב בעונת 1991-92, הוא הכדורסלן הטוב ביותר שפגש. השחקן עצמו, בשיחה עם ynet, מפרגן בחזרה: "רלף הוא גם אחד המאמנים הכי טובים שהיו לי בקריירה והיו לי הרבה כאלה. מבחינתי הוא מאמן NBA".

קליין אולי היה יכול להיות מאמן NBA, אבל שורט היה בהחלט שחקן בליגה הטובה בעולם, ואף אחד הטובים שבהם בשנות השמונים. מאז שנבחר חמישי על ידי גולדן סטייט ווריורס בדראפט 1978 (מקום אחד לפני לארי בירד האגדי), הספיק הפורוורד להופיע ב-860 משחקי ליגה, לקלוע 14,794 נקודות, 3,676 ריבאונדים, 2,152 אסיסטים ו-891 חטיפות ב-NBA - והכל בקריירה מוצלחת בת 12 עונות - במדי הווריורס (הוא מחזיק עדיין בשיאים שונים של הקבוצה, ביניהם - הכי הרבה משחקים, נקודות וחטיפות בקריירה), יוסטון רוקטס וניו ג'רזי נטס. בעונת 1984-85, דורג רביעי בטבלת מלך הסלים עם 28 נקודות בממוצע למשחק. את הרקורד המרשים הזה, הביא שורט לאוסישקין באותה עונה חלומית של האדומים.

בסיום אותה עונה, תלה שורט את הנעליים והודיע על פרישה בגיל 35. מאז, הוא עובד עבור ארגון שחקני ה-NBA ומשמש כיום כמנהל לקידום ופיתוח של שחקנים בארגון. "אנו נותנים שירותים שונים לשחקני הליגה ומפתחים עבורם תוכניות שונות, חינוכיות. כאלו שעוזרות להם לתכנון הקריירה, כשחקנים ואחרי פרישה. אנו מציעים גם תוכניות לרכישת השכלה ומניעת סמים. דברים חשובים מאוד, בהם עוזרים לי מספר שחקני עבר וביניהם כוכב מכבי תל אביב לשעבר, פרנק בריקובסקי", אומר שורט.

למרבה הפלא, שורט בחר כאמור לסיים את הקריירה המרשימה שלו בישראל הקטנה. פה, על גדות הירקון, הוא נחת פתאום, ביחד עם דייויד ת'רדקיל, כחיזוק מאולתר של ראשי הפועל לקבוצה שהתחילה את העונה רע במיוחד. "רציתי לשחק מחוץ לגבולות ארצות הברית וההזדמנות הגיעה, כשהפועל הציעו לי להצטרף. למרות שחששתי קצת מהמצב הבטחוני, ידעתי שדברים רעים קורים בכל מקום בעולם. החלטתי להגיע ביחד עם משפחתי ואני שמח על ההחלטה הזאת. זו היתה חווייה עצומה".

שורט ות'רדקיל החליפו באוסישקין את הסנטר וויין קמפבל וגוראן גרבוביץ' ולפתע, תחת הדרכת קליין ובסיוע עמוס פרישמן, תומר שטיינהאור, שמעון אמסלם ואחרים, הרימו את הפועל מהקרשים והפכו אותה לאיום רציני על הדומיננטיות של מכבי. "האמנו בכל ליבנו שאנו יכולים לזכות באליפות. לא פחדנו מהם", מודה שורט.

כשמשפט זה בא מפיו אז, ואפילו היום, זה נשמע לשם שינוי רציני, אפילו לאותם עיתונאים שפיקפקו בו בתחילה וטענו כי בגילו, הוא שחקן גמור. "מעולם לא התייחסתי למה שהם אמרו. ידעתי מה אני מסוגל לעשות ואם לא הייתי מסוגל לעשות את זה, לא הייתי מגיע להפועל. לאורך הקריירה שמעתי הרבה דיבורים. תמיד יש מי שיבקר אותך. אני את שלי דאגתי לעשות על המגרש".

"היתה לנו קבוצה מושלמת וזה לא משהו שקל לגבש", נזכר שורט. "היתה לנו חבורה של שחקנים מצוינים בכל עמדה והיינו חברים טובים כולנו. היתה אווירה טובה וכולנו רצינו לנצח והאמנו בזה באמת ובתמים. התרומה העיקרית שלי לקבוצה היתה המנהיגות והניסיון שלי. אהבתי לחלוק את הידע שצברתי במהלך השנים עם השחקנים הצעירים ואלו באו לעזרתי על המגרש. אני עשיתי מה שצריך כדי לנצח והם למדו איך לסייע לי, כדי לעשות זאת".

שורט וחבריו אכן עשו זאת, כמעט עד הסוף, אולם במשחק האחרון של סדרת הגמר מול מכבי תל אביב של מייק מיטשל, לבאן מרסר וחוזה ורגאס - סדרה שהטריפה את המדינה - הפסידו האדומים, במשחק שייזכר בגלל אותו אגרוף ששלח מרסר לשטיינהאור. כולם ביד אליהו ראו, מלבד השופטים. "מכבי ידעו שאנו יכולים לנצח אותם, כמו שעשינו כמה פעמים במהלך העונה. הם חששו ואנחנו היינו בטוחים בעצמנו - מהמאמן ועד לאחרון השחקנים".

- אם כך, אז למה הפסדתם בגמר?

"זו שאלת מיליון הדולר שעדיין מטרידה אותי. זה היה עצוב בשבילי לאכזב את האוהדים, אחרי שהצלחנו לשכנע אותם שאפשר לנצח את מכבי. בכלל, התקופה הזאת של סדרת גמר הפלייאוף היתה אחת המהנות בחיי. הרבה זמן לא חוויתי כזאת תשוקה, כמו שהיתה באוסישקין. זה היה טירוף ואהבתי את זה. זה היה כמו לחזור לימי הקולג'. חבל שלא הצלחנו לזכות בסוף באליפות, אבל הדברים האלה קורים".

- בישראל זה חוזר על עצמו מדי שנה. יש לך עצה להגדיל התחרויות?

"הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לשווק את הליגה הישראלית בחו"ל. כולם יודעים על מכבי, אבל לא מודעים לכך שיש עוד קבוצות טובות. כשזה ייקרה, עוד שחקנים זרים מעולים ירצו לבוא. אני מצידי מספר לצעירים איתם אני נפגש על החוויות הטובות שספגתי, אבל הכדורסל הישראלי לא ידוע מספיק בעולם. בנוגע לאיזון בין שחקנים זרים למקומיים, קשה לי לחוות דעה. אני מניח שארגון השחקנים הישראלי מכיר את המצב יותר טוב ממני. אצלנו ב-NBA אין בעיה כזאת. מי שטוב משחק. אין אפליה בין שחקן לשחקן על רקע המוצא שלו".

שורט הצנוע ששיחק באולמות מהודרים של עשרים אלף צופים ב-NBA, לא התרגש ממימדיו הזעירים של אוסישקין, או מחוסר התנאים ההולמים במקום. הוא גם היה מופתע לטובה מרמת הכדורסל בישראל. "זה לא משנה איפה אתה משחק כדורסל, אם זה ב'פאלאס' של דטרויט או באוסישקין הקטן, כל עוד אתה משחק כדורסל טוב, ובישראל שיחקו כדורסל טוב. אני זוכר לטובה את ג'ונתן דלזל ושטיינהואר ופרישמן, שהיה רכז מנוסה, שידע גם לקלוע. אני שגשגתי בליגה הזאת ולא בגלל שהיא היתה חלשה. פשוט, ידעתי איך להוציא את המיטב מעצמו ורלף עזר לי בזה מאוד".

רלף קליין. מהמאמנים הטובים ביותר שהיו לשורט (עמית שאבי)

"אני חושב שרלף היה יכול להיות מאמן NBA, הוא לבטח אחד המאמנים הכי טובים שאימנו אותי מאז ומעולם. אני חייב לתת לו את הקרדיט לדרך שבה השתלבתי בקבוצה והדרך בה הייתי יכול להמשיך ולשחק ברמה גבוהה כל כך גם בגילי המתקדם" אומר שורט, שניכר כי הוא מעריך מאוד את מאמנו לשעבר. "רלף היה מאמן שמכיר את השחקנים, מתחבר אליהם ויש לו ידע עצום בכדורסל. עד היום אני מהלל אותו בארה"ב".

לשמע הבשורה כי קליין לקה במחלת הסרטן, נעצב שורט ואמר: "אני רוצה להגיד לרלף, שאני ומשפחתי חושבים עליו ומתפללים עבורו. אני רוצה להודות לו על התרומה שלו לחיי ועל התקופה הנעימה שהייתה לי לצידו. אני רוצה לחזק אותו ומקווה שהוא ינצח את המחלה ואני מתכוון לוודא את זה כשאגיע בעתיד לביקור בישראל".

- אז מתי אתה בא לבקר שוב?

"זה משהו שאני בהחלט שוקל. ישראל היא מדינה נהדרת ואני מספר את זה לכולם. האנשים קיבלו אותי בחום ואני אזכור זאת לחיוב לתמיד. אני לא יכול לחשוב ולו על דבר אחד רע שחוויתי בישראל. זו היתה אחת התקופות המשמעותית והמהנות בחיי".