מסך של חברה הוא לא מסך ברזל

המניות של "קלאבמרקט", רשת מרכולים מפסידה על סף קריסה, מצויים בידיה של משפחת בורוביץ'. למשפחה עוד השקעות ועסקים: בתעופה, בדלק, בתעשייה, בתקשורת. "קלאבמרקט" פנתה לבית משפט וביקשה הגנה זמנית מפני נושים באמצעות צו הקרוי "הקפאת תהליכים". הצו מאפשר לחברה לתפקד בלא להחזיר חובות כלשהם.

השופטת ורדה אלשיך נענתה לבקשת "קלאבמרקט", רשת המרכולים הנחנקת, ואיפשרה לה להמשיך לתפקד עוד חודש ימים בלא פרוע עד אז את חובותיה ("הקפאת הליכים"). אבל השופטת הוסיפה להחלטתה את האזהרה הבאה: "אם בעלי השליטה בקלאבמרקט לא יכניסו ידם לכיס ויתרמו סכום משמעותי, הקפאת ההליכים לא תימשך".

האם באמת יש לבית המשפט כוח להכריח את משפחת בורוביץ', שבידיה 92.5% ממניות "קלאבמרקט", להביא כסף מהבית כדי לסייע בתוכנית הבראה? האם אפשר להטיל את החובות של "קלאבמרקט" לספקיה על כתפי הבורוביצ'ים, שיש להם השקעות ועסקים מגוונים נוספים? התשובה לשאלות אלו חיובית.

פקודת החברות (חוק החברות) בישראל מאפשרת, מקרים חריגים, לבתי המשפט בארץ להרים את מסך הברזל המפריד בין חברה בע"מ לבעלי מניותיה העיקריים.

אפשרות זו אינה ערטילאית. כך נכתב בחוק החברות הישראלי: "בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות". מתי? כאשר "מסיבות העניין צודק ונכון לעשות כך, בשים לב שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי-סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".

בהתחשב בחובות הגדולים שצברה "קלאבמרקט" - 1.4 מיליארד שלים, כולל חובות שנלקחו על מנת לפרוע הלוואות לבעלי המניות - ניתן לטעון שאכן "נכון וצודק" להרים את מסך ההתאגדות. אף שטענה כזו מחייבת הוכחה בדיון משפטי, בשביל הספקים הקטנים והלא-מוגנים שכל חייהם הכלכליים נהרסו בין הרגע ובשביל העובדים של "קלאבמרקט" העשויים למצוא את עצמם מפוטרים, הרמת מסך ההתארגנות היא מעשה "נכון וצודק".

לבלוג המלא של סבר פלוצקר