ניפגש בכיכר רבין ב-19:13
מדוע התאספו עשרות בני אדם בחנות צדקה בבריטניה, התפשטו ויצאו עירומים לאחר ששרו שיר של "רד הוט צילי פפרס"? ה"פלאש מובז" – תופעה שתופסת תאוצה בעולם, ומדענים כבר מנסים למצוא לה הסברים פסיכולוגיים, חברתיים ואפילו ביולוגיים. מדוע בעצם הם עושים את זה?
מאות בני אדם נכנסו לחנות רהיטים בארצות-הברית ברגע אחד, ליטפו כריות וחיבקו שולחנות, ומיהרו החוצה בדממה. במקום אחר, עשרות אחרים נכנסו לחנות צדקה, התפשטו, שרו את השיר " Give it Away " של רד הוט צ'ילי פפרס, ותרמו את בגדיהם לחנות, במה שכונה "ההמון האלטרואיסטי הראשון". ובתל-אביב, כ-300 אנשים חבטו אחד בשני במשך שעות בכריות, למרות הגשם ששטף אותם, ורקדו ברחוב דממה מוחלטת לצלילי נגן המוזיקה הפרטי שלהם.
תופעת ה"פלאש מובז" (המון בָזק, בעברית) מעניינת סוציולוגים ברחבי העולם והיא כוללת בתוכה מספר שאלות: מה גורם לעשרות ולמאות אנשים למלא במדויק הוראה שהיא לכאורה נעדרת היגיון ותלושה מהמציאות? מדוע היא מושכת אליה בעיקר אנשים צעירים, שבדרך כלל לא משתתפים במאבקים חברתיים כמו הפגנות או התאספויות פוליטיות? ומדוע היא קשורה בקשר הדוק כל כך לטכנולוגיה?
הכל מתחיל בהודעה ששולחים המארגנים, הנשארים בדרך כלל עלומי שם, למשתתפים הקבועים – הודעת SMS או דואר אלקטרוני מספרת למשתתפים במעגלים הקרובים על האירוע הקרוב. משם, השמועה ממשיכה להתפשט במהירות. בשנים האחרונות הוקמו גם אתרי אינטרנט העוסקים במיפוי והתחקוּת אחר פלאש מובז ברחבי העולם, ובכמה מקומות אף הוקמו אתרי אינטרנט יעודים לאירועים מסוימים, או לקבוצות משתתפים קבועות.
התקשורת עוקבת בסקרנות אחר התופעה, שמעלה חיוך על פניהם של רבים, ובו בזמן מטרידה מאוד אחרים, בעיקר פוליטיקאים ואנשי הרשויות. בהודו, למשל, מנעה המשטרה מספר אירועים, לאחר שהתקבלו התראות על התקפת טרוריסטים צפויה. ב"אובזרבר" דנו בשאלה האם המון הבזק עשוי להפוך למסוכן. לדעת הכותבים, לא מדובר בתופעה מסוכנת, אלא בחיפוש אחר מגע בין אנשים במציאות טכנולוגית, בה אנשים מנותקים מקשרים חברתיים וזקוקים נואשות למגע חברתי.
הצורך במגע
הצורך בהשתייכות חברתית הוא צורך פסיכולוגי בסיסי, שמשפיע באופן ישיר ומיידי על תפקודו של האדם. במאמרם "הצורך להשתייך: הצורך בקשרים בין-אישיים כמוטיבציה אנושית בסיסית", גילו החוקרים באומייסטר ולירי (2003) כי ליצירת קשרים חברתיים יש תפקיד ביולוגי, ומניעת קשרים כאלה גורמת לפגיעה פיזית באדם. מחקרים מאוחרים המתבססים על מחקר זה ואחרים, מראים כיצד האינטרנט והטכנולוגיה שיפרו את החיים החברתיים של בני האדם, אך בו בזמן יצרו תחושה של בדידות וניכור.
האינטרנט מאפשרת לאנשים לקיים מגע חברתי תכוף ואינטנסיבי עם אנשים רבים. אתרי היכרויות ורשתות חברתיות, כמו גם תוכנות המסרים המיידיים ואמצעי התקשורת ה"מסורתיים" ברשת, כמו דואר אלקטרוני, שיחות וידאו ועוד, עולים כפורחים. אך המגע החברתי הזה שאנו מקיימים יום יום, כנראה שאינו מהווה תחליף מספק לבני האדם. הצורך להשתייך, להיות חלק מקבוצה פיזית שאינה וירטואלית, גורם לדחפים פנימיים ומעורר את הצורך במפגש במציאות הממשית, גם כאשר מדובר בקבוצה שהפרטים בה אינם מכירים אחד את השני.
ההתפתחויות הטכנולוגיות מאיצות את תופעת הפלאש מובינג משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה נובעת מהניכור ההולך וגדל, ומהריקנות החברתית. אנחנו מקיימים מגעים חברתיים וירטואליים עם אנשים רבים, מתכתבים באימייל, פוגשים חברים מכל קצוות העולם, ומשוחחים שעות במסנג'ר או ב-ICQ. אבל כנראה שבסופו של יום, הצורך שלנו להשתייך אינו מסתכם בעצם השייכות לקבוצה, אלא בדיאלוג המוחשי, במגע הפיזי, עם חבריה.
הסיבה השניה היא זמינותם של אמצעי ההתקשרות ויכולת ההפצה ה"ויראלית" מאדם לאדם. ההודעות על הפלאש מובז עוברות כאש בשדה קוצים – מטלפון סלולרי אחד למשנהו, מאימייל אחד לעשרות אחרים, בתוך שעות ספורות. ייתכן כי הצלחתם של אירועים כאלה היא בספונטניות שלהם, ולכן התפוצה המהירה והגדולה מעלה את קרנם והופכת אותם לנפוצים וגדולים יותר.
אנו עשויים לנהל חיים שלמים ומאושרים, עם מעט מאוד מגע חברתי אמיתי. אנו כבר לא מבלים בתור הארוך בבנק, בזכות הבנקאות הוירטואלית. שעות הסופר-מרקט שלנו הולכות ומצטמצמות, לטובת שופינג מקוון. גם המפגשים החברתיים של חלקנו הפכו למשהו נדיר, ב"זכות" שעות עבודה מתישות, ותחליפים טכנולוגיים כמו הטלפון הסלולרי ותוכנות המסרים המיידיים.
ניתן אפוא לומר כי אחד הגורמים העיקריים לתופעת הפלאש מובז הוא קיומה של חברת מחשבים מנוכרת, במציאות גלובלית שהולכת ומאבדת את אחיזתה בעולם הממשי. זו תולדה של צרכים אנושיים שמתורגמת לתחליף פיזי, בתוך ואקום תרבותי וחברתי שהולך ומתרחב. הם מעוגנים עמוק בצורך הביולוגי, המולד והטבוע בנו, למגע חברתי ולשיוך קבוצתי, ומתובלים בתחושה של ניכור הולכת וגוברת, ואולי גם אכזבה מהחברה שמציעה לנו קופסת השרצים הדיגיטלית המונחת על שולחן העבודה שלנו - המחשב האישי.
הקלה חברתית
מחקרים מוקדמים בפסיכולוגיה התנהגותית הגדירו כבר לפני מספר עשורים את תופעת ההקלה החברתית – מצב שבו קל יותר לפרט לקיים משימות מורכבות מאוד ולהתמודד עמן בהצלחה, כאשר הוא נמצא בקבוצה ולא לבדו.
בלאסקוביץ' (1999) הסביר כי בתופעה זו בא לידי ביטוי השיקוף של הדימוי העצמי וההערכה של היכולות הקוגניטיביות בשיטת "האני במראה" - הדימוי העצמי של האדם המבצע את הפעולה עולה משום שהקבוצה נותנת בו ביטחון או משרה עליו אמונה ביכולתו העצמית. הסבר נוסף, מוקדם יותר, ניתן על ידי זאיונק (1965), שהציג סברה לפיה מדובר בהתנהגות שיסודה הוא ביולוגי - בני האדם מעצם טיבם כיצורים חברתיים נדרשים למגע חברתי לצורך השלמת משימות שונות.
מחקרים ביולוגיים בפרימאטים ובעיקר בקופי אדם (אבל לא רק), הראו כיצד קופים הנמצאים בקבוצה הצליחו להגיע להישגים גבוהים יותר מאלה שהיו בודדים, גם כאשר הקופים שסביבם לא סייעו להם במילוי המשימה. עצם קיומם של קופים אחרים בסביבה הספיקה כדי ליצוק בהם ביטחון עצמי ולבצע את המשימה בהצלחה.
יש יתרונות רבים ועצומים בחיים בקבוצה. אבותינו הקדמונים זיהו את הפוטנציאל הטמון באינטראקציה החברתית ואת היתרונות שמעניקה השייכות לקבוצה שבה התנהלות הירארכית וחלוקת תפקידים ברורה. כל אחד מחברי הקבוצה הוא בעל יכולות שונות מהאחרים: בחברה הקדומה נמצא את הציידים לעומת הרופאים, הנשים שליקטו מזון וטיפלו בילדים ועוד. חברה כזו יכלה לדאוג לחלשים (לילדים, לקשישים ולחולים או לפצועים), וידעה להגן על עצמה מפני אויבים ואיומים חיצוניים כמו בעלי-חיים תוקפניים או אויבים משבטים אחרים.
האימהות באותן חברות קדומות יכלו למצוא זמן לעצמן ולמטלות אחרות שהיה עליהן למלא, משום שהילדים היו תחת השגחתן של עיניים בוחנות אחרות. כך התחלק הנטל של גידול הצאצאים באופן שווה יותר והעלה את רמת הפוריות, ובהתאמה את היתרון הביולוגי היחסי של הפרימאטים החברתיים. למעשה, כל אחד מחברי הקבוצה לקח על עצמו את המטלות שהוא יכול היה לעשות בצורה הטובה ביותר, וכתוצאה מכך כל אחד יכול היה ליהנות מביטחון, לקבל מזון ולזכות בהגנה.
קשה לקבוע האם פלאש מובז הם גלולת הפלא להקלה חברתית, שייר אבולוציוני ארוך שנים במגע פיזי ומוחשי בין פריטים השייכים לאותה קבוצה. מדובר בתופעה חמקמקה למדי, שקשה לחזות אותה או לעקוב אחריה. מלבד זאת, עדיין לא נעשו מחקרים פסיכולוגיים על המשתתפים באותן התכנסויות, ולא ברור האם מדובר באנשים חברתיים או לא, והאם מדובר במילוי צרכים של מגע חברתי, הקלה חברתית, או תחושת שייכות לקבוצה.
נגד התכליתיות
התרבות המערבית האנושית נוקטת בגישה של תכליתיוּת, והיא שופטת את רוב בני האדם על פי קריטריונים חיצוניים של הישגים ממשיים וחומריים. בבסיס ההתנהגות שלנו עומד שיפוט רציונאלי של החלופות העומדות ברשותנו, ואנו מחונכים, כבר מגיל צעיר מאוד, לעשות את הבחירות שיקנו לנו מעמד חזק יותר והישגים מוחשיים.
אנחנו נדחפים ללימודים תועלתניים, ומי שלומד משהו שאינו פרקטי (כמו מדעי הרוח, לדוגמה), מייד נשאל "מה תעשה עם זה" או "בשביל מה זה טוב". תרבות ההשכלה של ימי הרנסנס התחלפה בתועלתניות ופונקציונאליות של החברה המודרנית המערבית. לא עוד לימודים למען הרחבת האופקים והידע, אלא לימודים לרכישת מקצוע, יתרון יחסי על האחר, ואמצעי להשתכרות וצבירה של נכסים חומריים.
אחד הגישות להסבר תופעת הפלאש מובז, מתבססת על התפיסה לפיה ההישגיות המערבית דוחפת את בני האדם המרגישים ריקנות ודחייה, לחיפוש אחר משמעות. עובדה זו מסבירה, בין היתר, את המתאם שנמצא בין רמת התיעוש והמודרניזציה של החברה, לבין העלייה בחיפוש אחר משמעות רוחנית ופילוסופית, ותביעת הישגים רוחניים וערכיים, ולא רק כלכליים וחומריים. לכאורה, ניתן לצפות שבחברה מודרנית תועלתנית, ששמה דגש על השכלה ורציונאליזם, תהיה ירידה בכוחם של מורים רוחניים ואמונות שונות. אולם דווקא בחברות המערביות ישנה עלייה בתחומים אלה, שתואמת בהיקפה למידת המודרניוּת והקידמה.
הפרופיל הממוצע של משתתפי הפלאש מובז הוא של אנשים צעירים אבל לא מאוד, בעלי מודעות חברתית גבוהה, מעמד כלכלי בינוני ומעלה, נגישות רבה לטכנולוגיה והשכלה גבוהה. דווקא בקבוצה זו, היינו מצפים למצוא התנהגות נורמטיבית ותכליתית. ואולי דווקא בגלל שביומיום נדרשים אנשים אלה למידה רבה של רציונאליות ודיכוי של צרכיהם הפנימיים, הפלאש מובז מהווים בעבורם מעין "שחרור קיטור" והתמרדות מהמוסכמות הפנימיות המוטבעות אצלם.
הצורך בהישג, מול הצורך בהגשמה
החוקר מקללנד הציג כבר בראשית שנות ה-60 תיאוריה רחבה ומורכבת ביותר, המדגימה את הקשר בין צורך ההישג בחברה מסוימת (הדחף להישגים גבוהים), לבין מידת ההתפתחות הטכנולוגיה של אותה חברה. במחקריו, הגדיר מקללנד אינדקס כולל, להשוואת רמת התפתחותן הכלכלית והטכנולוגית של חברות, במושגים של צריכת חשמל יחסית לגודל האוכלוסייה. הוא התבסס, למעשה, על נקודת ההנחה ההגיונית לפיה צריכת חשמל גבוהה יותר לנפש - פירושה שימוש רב יותר בטכנולוגיה, גם מבחינה כמותית, וגם מבחינה איכותית.
מחקריו הדגימו תוצאה שהפתיעה חוקרים ופסיכולוגים רבים: במדינות בהן צריכת החשמל לנפש הייתה גבוהה יותר, התגלה צורך הישג גבוה ביותר בקרב רוב שכבות האוכלוסייה - אבל גם ובעיקר בקרב ילדים צעירים. אלה נדרשו למידה רבה של עצמאות, כבר בגיל צעיר, והם נדחפו באופן כמעט בלתי-מודע לכיוון של חשיבה תועלתנית, פונקציונאליות והישגיוּת.
לכן, ניתן לקשור את הפלאש מובז לרפלקסים הטבעיים שלנו לצאת נגד התכליתיות. החיבור בין מאפייני המשתתפים באותם המוני בזק, לבין השכיחות הגבוהה של אלה אחרונים דווקא בחברות מודרניות ומתועשות מאוד, מצביעה על קשר אפשרי בין מידת ההישגיות של חברה, אופייה הטכנולוגי, ותפוצתה של תופעת הפלאש מובז הדוחפת את ההמון לפעילות בלתי-רציונאלית, כמחאה מופנמת ואולי אפילו בלתי-מודעת, כלפי נורמות, תפיסות וערכים.
פלאש מובז והעיר הגדולה
באופן לא מפתיע, הפלאש מובז הם תופעה שאופיינית לערים גדולות, שבהן רמת הניכור היא הגבוהה ביותר. תמצאו אותה בערים כמו ניו-יורק, לונדון, וושינגטון, פריז ואפילו תל-אביב, שיכולה להתהדר בתואר העיר העברית הראשונה שבה הכה המון בזק מספר פעמים. לא תמצאו אותם בערים קטנות, כפרים או אפילו במרכזים עירוניים מרוחקים, אלא בלב ליבו של הכרך הסואן, עתיר הטכנולוגיה, ובעיקר - המערבי והמודרני.
הספקנים יאמרו כי הפלאש מובז "היכו" גם בערים אחרות במדינות המזרח, כמו הודו למשל, ולא רק במעוזי התרבות המערבית. לאלה ניתן להשיב שבחינה מדוקדקת יותר של המקרים תראה שמדובר בתופעות נדירות יותר במדינות המתפתחות, שאינה קיימת כלל במדינות שדירוג ההתפתחות הטכנולוגית שלהן נמוך, ושנפוצה בעיקר במדינות ובאזורים שבהם פיתוח מואץ ותהליך של התמערבוּת.
במילים אחרות, הגלובליזציה, שהיא המהפיכה הראשונה בהיסטוריה האנושית שנעשתה על ידי עשירים ולמען האינטרסים של העשירים, הביאה את הפלאש מובז במעין "עסקת חבילה" עם המודרניזציה והתיעוש. זהו אחד מהכלים לשחרור הלחץ מסיר הקיטור המתהווה במדינות עתירות טכנולוגיה. אין ספק שמדובר בתופעה שתופסת תאוצה ומתחזקת, כסממן נוסף של המודרניזציה. אולם רק ימים יגידו אם מדובר בחולי חברתי או בתגובה חיובית לניכור ההולך וגדל.
לפנייה לכתב/ת 
מלחמת הכריות בכיכר רבין
צילום: תומריקו
ההודעה נשלחת באימייל או באמצעות SMS
צילום:שלום בר טל
הקופים גילו את היתרון שבחיים בקבוצה
צילום: דודו בכר
