פולקסווגן פאסאט - נוגעת בשמיים

כאשר הציגה פולקסווגן ב-1973 את הפאסאט הראשונה, לא שיער לעצמו איש כי מדובר בתחילת מהפיכה. מעידן החיפושית הנושנה, לעולם שונה לגמרי. כזה בו הופיעו שנתיים מאוחר יותר גם הגולף, והפולו. דמותה של פולקסווגן השתנתה אז לעד. אלא ששנים ארוכות לאחר מכן, עדיין יכולה הפאסאט לרשום על שמה מהפיכות. החל בזו של 1995, בה התבססה פולקסווגן על אודי A4, כדי לשגר לתעשייה המוטורית מסר חשוב: איכות והידור תא נוסעים אינם שמורים רק למותגי יוקרה. 10 שנים אחרי, מנסה פולקסווגן לעשות זאת שוב, עם מתכון דומה מבחינה רעיונית. הפאסאט החדשה, שהתייצבה אצלנו למבחן ישראלי ראשון, היא מכונית גדולה, חזקה ומצוידת בהרבה מהדגם אותו היא מחליפה. ואם הקודמת - גם בימיה האחרונים - נחשבת לאמת מידה בתחום, הרי שהחדשה עולה עליה עוד לפני שפתחנו אפילו את דלת הנהג. מה שמסביר מדוע שואף היבואן למקם אותה מעל משפחתיות גדולות, מעט מתחת ליוקרתיות קטנות. וזה מקבל מייד ביטוי בתג-מחיר כמעט-מפחיד לקטגוריה - החל מ-200,000 שקל. מה שהופך את המבחן לקריטי עוד יותר. האם היא יכולה להצדיק את היומרה הזו? מרשימה, שמרנית, מכובדת את הפאסאט כבר ראינו בעבר, אך זה תמיד שונה על כבישי הארץ. כאן היא מקצינה עוד יותר את ממדיה, לעומת חברות אחרות בקטגוריה אליה הייתה שייכת. היא נראית גדולה, מכובדת מהמקובל. היא גם שמרנית, ונזהרת שלא ללכת בדרכי פיז'ו 407, למשל. למעשה, מדובר במעין אבולוציה של מראה, גרסה נוספת למצוי זה מכבר על שולחנות השרטוט בוולפסבורג. הפרטים מרשימים, כמו יחידות התאורה יוצאות הדופן מלפנים ומאחור, המאותתים במראות והסבכה הקדמית הדרמטית. אבל הצללית "כבדה" מדי, החרטום בולט קצת מעבר לרצוי, ודווקא תשומת הלב לנקודות התאורה בשני הקצוות נראית לפתע חסרת פרופורציה. אבל יש לה נוכחות מסיבית, יוקרתית, כזו המצליחה למשוך תשומת לב, מבלי ליצור התקהלות. היא מחמיאה לבעליה, מבלי להפוך נוצצת יתר על המידה. פולקסווגן פאסאט. בעלת נוכחות (צילום: רועי צוקרמן) ואז נכנסים פנימה, אל אחד מתאי הנוסעים היותר מרשימים שפגשנו, כמעט ללא קשר לקטגוריה. בואו ונציג את זה ככה: אם היו מספרים לנו שמדובר במכונית של 400,000 שקל, לא היינו מתרשמים פחות. בעיקר כאשר מדובר בגרסת ה"לקשרי" (Luxury) - הכוללת גג נפתח, מחשב דרך מורחב, שליטה על מערכות שונות מההגה ודיפון פלסטיק-עץ - אי אפשר לנחש שמדובר בקטגוריית משפחתיות גדולות בלבד. משטחי הפלסטיק והריפוד האפרורי (מדי) מזכירים אמנם גולף, אך דיפוני העץ המלוכסנים והמחוונים השקועים בהם - כולל נגיעות הכרום והקונסולה המרכזית - מגיעים בהשראת הפאטון. וזה עוד לפני שנכנסנו למידע המגיע מהמחשב, לשליטה מהגה, לווילון החשמלי מאחור. הכל יפה, ברור ומרשים. דווקא על פעולת "המפתח החכם", הפועל כלחצן אך דורש תפעול מסורבל, היינו מוותרים. אבל לא על בלם יד אלקטרו-אוטומטי בלחיצת כפתור, המתפקד גם כמונע גלישה לאחור, בלם חירום במקרה של כשל בלמים ועוד. וכמובן שלא על ה-DSG המצוינת, מתיבות ההילוכים הטובות בהן נהגנו מעולם. המושב, עם כיוון חשמלי חלקי (זווית ונוקשות מסעד) ויחד עם הגה המתכוון גם למרחק, מאפשרים תנוחת נהיגה טובה, גם אם כי לא מצוינת. כן מצוין הוא המרחב מאחור. המעבר ממנוע אורכי (עוד ירושה מאודי) לרוחבי, פינה חלל עצום במכונית הזו. הנוסעים מאחור נהנים לא רק ממרחב רגליים וראש אדיר, אלא גם מתחושה יוקרתית, עם פיצול למיזוג, מסעד רב תאים ותאורה עשירה. עם 565 ליטר, תא המטען - נפתח לחלוטין בלחיצת מתג - פשוט ענק ומרשים, כולל זרועות הרמה מסיביות בסגנון ב.מ.וו סדרה 7. כוח הדיזל גרסת ה-TDI שהתייצבה למבחן הראשון, נתנה לנו הזדמנות נוספת להתרשם מההתקדמות העצומה שחלה בתחום הדיזל. עד לא מזמן נחשב הספק של 140 כ"ס ממנוע 2.0 ליטר למרשים במנוע משפחתית-בנזין, היום מציעה הפאסאט גרסה סדרתית לחלוטין עם 170 כ"ס - מדיזל. השוק המקומי "מסתפק" ב-140 כ"ס בלבד, ומומנט מרבי של לא פחות מ-32.6 קג"מ. זה בעיקר מרשים אם לוקחים בחשבון שחלקי מתכת קלה רבים, שמרו את משקל המכונית (הגדולה יותר מבעבר) על 1,455 ק"ג - בדומה לקודמת. כעת, כאשר היא מצוידת בתיבת ה-DSG המעולה, מציגה הפאסאט נתוני תאוצה של 9.8 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, ומהירות מרבית של 206 קמ"ש. די והותר למי שישתמש בה לצבירת קילומטרים, ומרגיש אפילו מהיר יותר במציאות. התגובה למצערת זריזה יחסית, צבירת המהירות מרשימה למדי כמעט בכל תחום הסל"ד. שוב, ה-DSG בפירוש אחראית כאן לחלק ניכר מהאופי. היא מגיבה בזריזות, ומפצה על תגובות מנוע כהות האופיינות ללוגמי סולר בנמרצות מפתיעה. למעשה, אנחנו אפילו משוכנעים כי היא מתאימה למנועי דיזל יותר מאשר לבנזין. הטרטור המוכר עדיין נשמע אמנם - בעיקר בהתנעה קרה או בהאצות מסל"ד נמוך - אך פחות מבעבר. יש השתהות קלה ביציאה מהמקום, עד שהמנוע מגיע לתחום היעיל (1,750 סל"ד), אבל מעבר לכך אין תלונות, בין היתר תודות לפעולה מעודנת משמעותית מגרסת ה-130 כ"ס היוצאת. תפלאו, אפילו צריכת הדלק הייתה טובה יותר - 11.6 ק"מ לליטר בתנאי המבחן שנפרשו על-פני כ-1,000 ק"מ. יודעת לזוז? רגע אחד. למרות דמיון מסוים לדגם היוצא, הפאסאט החדשה היא בריה שונה לחלוטין מתחת לעור. החל ממערך מתלים שהגיע כירושה מהגולף החדשה, עם שינוי מהותי במיוחד בדמות מתלה רב-חיבורי מתקדם מאחור - במקום קורת מתח פשוטה. התוצאה ניכרת מיד. הפאסאט נעה כעת באופן מדויק ומרוסן משמעותית מבעבר, עם יכולת גבוהה יותר בכבישים מפותלים ועם תחושת ביטחון במהירות גבוהה. זאת, למרות שהיא עדיין מכוילת באופן רך יחסית. על אספלט מקומי, שאינו דומה אפילו לזה האירופי, ועם שפע מומנט שנשלח לפנים, מתקשים לעיתים הצמיגים הקדמיים לשמור על הקו הנבחר. אך הרפיה קלה מהמצערת תחזיר את המרכב למקומו באופן מרגיע, חסר דרמות. אמנם ההגה החשמלי אינו מתקשר יתר על המידה, אך הוא מדויק וישיר להפליא. הרבה פחות משכנעת היא מערכת הבלימה. הדוושה במכונית המבחן סבלה ממהלך ארוך מאד ורך מדי, עם מעט מאד היזון חוזר. יחד עם זאת התאכזבנו מעוצמת בלימה בינונית בלבד, גם בלחיצה מלאה. חשוב לא פחות - מערכת ה-ABS נכנסה לפעולה הרבה יותר מדי מאוחר. התוצאה הייתה גלגלים שננעלים לפרקי זמן ארוכים מדי. זה לא רק שוחק צמיגים שלא לצורך, אלא גם עשוי להתגלות כלא ממש יעיל בתנאי החלקה. למעשה, הפאסאט עשויה הייתה להרגיש כמו מכונית סאלון של ממש, אלא שנוחות הנסיעה רחוקה מלהרשים. בעיקר בתחומי העיר מתקשה המשפחתית הגדולה לבודד את היושבים בה מתחלואי האספלט, אך גם מחוץ לעיר היא סובלת לעיתים קרובות מדי מקופצנות. כנראה שיש גבול למה שניתן לצפות מגומי במידה 215-55-16. ויתכן בהחלט שכיול המתלים בגרסאות עם מנוע דיזל נוקשה יותר. אז שווה את המחיר? התשובה היא חד-משמעית, ומייד נגיע אליה. לפני כן נציין כי אנשי פולקסווגן הצליחו לפחות במשימה אחת חשובה: הפאסאט החדשה מרגישה בפירוש מהודרת ויוקרתית משמעותית ממשפחתיות גדולות אחרות. ולא משנה אם מדובר במאזדה 6, הונדה אקורד, או פיז'ו 407. האמת, היא מזכירה לנו דווקא דגמים נעלמים, שפעם הצליחו אצלנו לא רע ומוקמו בבירור קטגוריה אחת גבוה יותר, כמו אופל אומגה והונדה אקורד האמריקנית. או קיי. ועכשיו לשאלת המחיר. עם תג מחיר של 215,500 שקל לגרסת הבסיס, או 232,000 ב"לקשרי" בה נהגנו, ה-TDI לא רק יקרה ב-15,500 שקלים מה-2.0 ליטר בנזין, אלא פשוט יקרה. אלא שבחינה נוספת מגלה כי מתחרות אפשריות בקטגוריה מונעת הדיזל, כמו סיטרואן C5 למשל - או אפילו סקודה סופרב (למעשה, פאסאט קודמת), אינן זולות בהרבה, ולבטח לא משתוות בתחושת האיכות וחטיבת הכוח. שלא להזכיר ענייני תדמית. ואפשר להביט בזה גם לכיוון אחר - כלפי מעלה. כי לטעמנו לפחות, הפאסאט הזו מאיימת דווקא על קטגוריה גבוהה יותר, זו בה נוכחות ב.מ.וו, מרצדס ו...אודי. אלה, אין צורך להסביר, יקרות משמעותית. ולכן, הגיע הזמן לחזור לשאלה המופיעה בכותרת הפרק המסכם. התשובה לה היא כן. בהחלט כן.

פולקסווגן פאסאט - נוגעת בשמיים

הפאסאט החדשה נוחתת בארץ עם הצהרות יומרניות במיוחד. היא לא רק טוענת לשיפור ברמה, אלא גם דורשת מחיר גבוה מאי פעם. האם האיכות מצדיקה זאת?

אודות ועזרה

כלים ושירותים

ערוצי תוכן