הנהג של מיס לוסי

נקניקיות, כמו עיירות הפיתוח למשל, סובלות מדימוי די ירוד ולא ממש מוצדק (כלומר, במקרה של הנקניקיות). מדובר באחד המאכלים הכיפיים ששוק הבשר למאכל יכול להציע, שכדי ליהנות ממנו לא צריך לדעת לבשל, לא צריך להבין באוכל, לא צריך להסתבך עם תוספות מיוחדות - ועוד לא אמרתי מילה על הסמליות הפאלית שבו.

ומה שבאמת מפתיע הוא שאני גם לא אעשה את זה, אלא אנסה לקיים דיון רציני על נקניקיות. רק תנו לי דקה או שתיים להיפטר מהחיוך המטופש הזה.

צלה אותן גבוה

לצורך הדיון פניתי אל אחד המבינים הגדולים בבשר בכלל ובנקניקיות בפרט: רפי אהרונוביץ', בעליה הגאה של מעדנייה רמת-אביבית בשם "ידע הבשרים". רפי פתח בעובדה קשה לעיכול: נקניקייה היא בשר מעובד שנדחס לתוך צינור מעיים.

נכון שהדימוי הזה לא ממש מגרה את בלוטות הרוק, אבל מאחר שאנחנו מחויבים לקודים הנעלים ביותר של עיתונות חוקרת, לא נירתע מהאמת. כדי להרגיע אתכם נגלה גם שברבות השנים פיתחו תעשייני המזון חיקוי סינתטי אך אכיל של המעיים (ונוסיף עוד שהחיקוי, כדרכם של אלה, ירוד בהרבה מהמקור).

אחרי שהבנו מה זה בדיוק נקניקייה, נבחין בין שני סוגים עיקריים: נקניקיות שיכונו להלן "רגילות", כלומר מעובדות היטב (אם כי לאו דווקא תעשייתיות), ונקניקיות לצלייה. עם הזן הראשון נמנים המוצרים של זוגלובק, שהרחיבה לאחרונה את הליין שלה גם לחיך מעט פחות ילדותי עם חידושים כמו נקניקיות ברביקיו ונקניקיות פרגית - וגם אלה של מעדני יחיעם, הוד לבן וכל יצרן מוכר אחר.

לחברות האלה, שמפעליהן אמונים על כללי הכשרות ולכן משתמשים בעיקר בבשר עוף או עגל, יש להוסיף אחרות ולא רעות בכלל כמו נקניקיות החזיר של מזרע או טיב טעם, ואלה שמיוצרות במעדניות כמו ידע הבשרים.

המשותף לכל המשפחה הזאת הוא שכל חברותיה כבר בושלו ורק צריך לחמם אותן. כאן, אגב, מקור הטעות של חלק ממשתמשי הקצה: כדי ליהנות מנקניקייה מבושלת אין צורך להרתיח אותה למוות. השיטה הטובה ביותר היא להרתיח מים, לכבות את האש ולהשליך את הנקניקיות פנימה. אם תחוררו את הנקניקיות ותוסיפו למים גם טיפת חומץ בן יין ופלפלון חריף קטן, רפי מבטיח לכם מעדן אמיתי.

הסוג השני הוא גם המעניין יותר מבחינה קולינרית. כאן מדובר לרוב בבשר מתובל וטחון גס שנדחס גם הוא למעיים, אבל חייב להיצלות על האש או בגריל.

כמעט בכל מדינה בעולם התפתח זן נקניקיות צלייה ייחודי: הברדווסט הגרמנית שעשויה מחזיר, הפטרצ'אן הרומנית שעשויה אף היא מחזיר, המרגז הצפון-אפריקאית מבשר בקר והודו מתובל בנדיבות, הצ'וריסו הארגנטינאית מבשר בקר, הבורווסט הדרום-אפריקאית מבשר כבש - ואפשר להמשיך ולתור ככה את כל הגלובוס, מהאיטליין-סוסג' ועד לנקניקיות הכשרות של "פיימוס נתן" האמריקאי.

בלדה לבירה וחרדל

עם תום הדיבורים, הגיע הזמן לפתוח בקבוק של בירה קרה ולהיכנס למטבח - עם ההבטחה שאין צורך להבין אפילו חצי דבר בבישול כדי להפיק שם יופי של מנות, הכל על טהרת הנקניקיות.

את הטיפ של החומץ בן יין והפלפלון החריף אני מקווה שכבר רשמתם לפניכם, ועכשיו קבלו עוד אחד: אם תחליפו את נוזל החימום ממים לבירה, תגלו עולם חדש של טעמים. אבל נניח שאתם לא בקטע של בישולים וחימומים למיניהם; קחו מחבת, הוסיפו שמן זית ופלפל חריף קטן, שלחו לשם את הנקניקייה, ו-30 שניות לפני ההסרה מהאש שפכו פנימה מעט חומץ בלסמי.

עדיין רעבים? אוקיי, יש לנו עוד הרבה בשר במעי אמו בשבילכם, אבל רק אם אתם הולכים למקרר ומביאים לנו עוד שתי בירות. יפה: בתמורה תקבלו את הלהיט של כל פאב ישראלי בסבנטיז ובאייטיז, פלטת הנקניקיות.

עכשיו, לא מעט אנשים הגיעו ל"אלכוהוליסטים אנונימיים" בניסיון לפצח את החידה שלידה אפילו המשפט הרביעי של פרמה נראה כמו חידה בעיתון בית ספר יסודי: איך לעזאזל יוצא להם הפרח הזה בקצה של הנקניקייה? ובכן חברים, חשיפה! אבל קודם, בלי שנרגיש, תחליפו לנו את הבקבוק הריק במלא (משהו נורא הבירות האלה שלכם, רק חלצת את הפקק וכבר נגמר).

אה, ושימו גם איזה חמוץ קטן, שיהיה מה לנשוך בין שלוק לשלוק. ובחזרה לפלטה: מרתיחים שמן עמוק בסיר או במחבת גדולה, חורצים שני פסים בצורת צלב בקצה של כל נקניקייה - ומחכים שהחום של השמן יפתח אותן.

עוד לא שבעתם?

תמורת אתנן צנוע בדמות דרינק קטן (באמת לא משנה לנו איזה), נספר לכם שאפילו שילוב של בצל סגול ולבן מטוגן מעט, בליווי טיפה של בלסמי ומעליו שתי נקניקיות טובות, ישכנע כל בחורה מורעבת שאתם בעצם הכלאה בין אהרוני לבוקששתר. והכל אחרי שלוש ורבע דקות ליד הכיריים. גם טיגון מהיר של ירקות, בצל וצ'וריסוס ייתן לכם תבשיל שמתחנן רק לכיכר לחם עצבנית לניגוב השאריות, שלא לדבר על השוקרוט והרויאל שוקרוט למיניהן, שיהפכו כל ערב חורפי שבו אין כלום לאכול בבית למשהו שתיזכרו בו בערגה אגב שיהוקים גם למחרת בצהריים.

כבר הבנתם שאין ממש צורך במתכונים כשמדובר בנקניקיות טובות, ובכל זאת נגלה לכם אחד של רפי אהרונוביץ' שישנה את חייכם לנצח: זורקים למחבת בצל ומטגנים, מוסיפים שתיים-שלוש נקניקיות, שעועית אפויה מקופסה (רצוי של היינץ) וכמה טיפות של טבסקו. נו, איך יצא? ובזמן שאתם מוזגים את הסוף של הוודקה לכוסיות של הצ'ייסר שרוקנו כרגע, נמליץ גם על שילובים של נקניקיות עם ביצת עין וביצים בכלל, על פיצה (כמו פפרוני), על פוקצ'ה, וכמעט עם כל מה שיש לכם במקרר או במקפיא.

לסיום, חזרו אחרי בקול רם על כל התוספות החיוניות כשאוכלים נקניקיות: מיונז, קטשופ, חרדל, כרוב כבוש, בצל מטוגן, לחמניות (רצוי דווקא ספוגיות כמו של האמריקאים, או פשוט לחמנייה קלה מקומית), וכמובן הרבה-הרבה בירה. אבל מאחר שבזה הרגע חיסלנו לכם אותה, אין לנו ברירה אלא למהר לבר הקרוב. שמענו שיש שם פלטת נקניקיות שיגעון.

מתוך גליון מס' 47