פסטיבל כפר-בלום: אקורד אחרון

זה קרה בקונצרט שהוקדש לשירי מרדכי זעירא. אפשר היה לגעת באווירת החגיגיות. זה לא קרה רק בזכות המוזיקה המופלאה של זעירא. זה היה גם בזכות האמנים שהמריאו עם המוזיקה הזו.

יש לנו היום בישראל מוזיקאים צעירים מדהימים. הפסטיבל הזה הפך לבמה המרתקת שלהם. כפר בלום זה פסטיבל אמיתי. נקודה. כמו באירופה. חשמל היה באוויר.

מגישים את שיריו של זעירא באיכות ביצוע נדירה. כן, השירים האלה הם יצירות מופת.

יושב לו המנצח הבינלאומי הצעיר דן אטינגר וכמו "משחרר" מהגרון כמה מהם ולפתע – איזה סגנון. איזו תרבות. "הילד" יודע להגיש שיר. ללטף את המוזיקה.

ואז באה קרן הדר. והיא שרה את זעירא מרתק יותר מכל הזמרות ששרו אותו עד כה. היא זהרה בעידון שלה. בעומק ההבעה. בריגוש. רפי קדישזון, המנצח והמעבד, הפליא עם תזמורים מקוריים ומרתקים.

בקונצרט אחד מגישים את זעירא מול "השישיה" המפורסמת של יוהנס ברהמס. רק מנהל פסטיבל כמיכאל מלצר, זה שיש לו ראש אמיתי של ילד, יכול להציג תוכנית שכזו, שבה על במה אחת עומד ברהמס ומחבק את זעירא.

שימו לב לחברי רביעיית "כרמל" הצעירה: יחד עם עוד שני חברים רגישים, צילצלו כמו סייחים צוהלים השועטים בספונטניות. יש להם צליל חם. מסוגנן. עטור יופי פנימי. מגישים את הפיוט של ברהמס בלי מתקתקות. בלי שמן זית. נפלא.

זה היה הפסטיבל שהיה. כפר-בלום על המפה. להתראות בשנה הבאה. מסך.