אנתוני והג'ונסונס: שר מהלב
האלבום החדש שלו הוא ממש אוצר, מגיע לכם להקשיב לזה
הוא לבן עם קול שחור, קטן עם צליל גדול, אוהב גברים אבל ניחן ביכולות הכלה נשיות יוצאות דופן. החריגות של אנתוני ללא ספק מסייעת לחשיפתו התקשורתית, אבל מפריעה בהאזנות הראשונות לגלות את הערך האמיתי של אלבום הבכורה שלו I Am A Bird Now.
מדובר באלבום שהוא אוצר, ולא בגלל מיתרי הקול והאישיות הצבעונית, אלא משום שבימינו נדיר לפגוש בעולם פופ נוכחות כה יפה, צלולה, עירומה ותמה, של נפש המבקשת לגלות את עצמה, להישמע ולחלוק את עולמה.
אנתוני מושפע בצליליו מהמנוני גוספל שחורים ומשירי פולק לבנים. הוא מרעיד את קולו באופן שמזכיר את טים באקלי ואת בריאן פרי הצעיר, ונגניו מצטיינים בעיבודים צנועים לפסנתר, בס תופים וכלי מיתר. למרות זאת, הנס כאן אינו נובע מריבוי הכישורים היצירתיים העומדים לרשותו, אלא מהניקיון, מהכנות הזכה ומהישירות עזת ההבעה בה אנתוני מקונן, מתפלל, מהלל, מבכה ומעבד את התקוות, השדים, הכמיהות וההחמצות שלו.
לו ריד, רופוס וויינרייט, בוי ג'ורג' ודבנדרה בנהארט התארחו בהקלטות כדי לסייע לרוח הגדולה של עמיתם להדהד בעוצמה הראויה לנפש שכזו – נפש שמשוחררת גם משיקולי תדמיות, עודף או היעדר מודעות עצמית, ומרצון לזעזע, למצוא חן, להתריס או לרצות. אנתוני חף מהמטענים העודפים שתעשיית הפופ מערימה כדי לסרס את אמניה ומאזיניה.
לא כל השירים באותה הרמה, והלוואי ובעתיד אנתוני יפחית מהמניירות בהגשה הקולית, אבל זו ביקורת על הטפל. העיקר הוא שאנתוני ברא יצירה מאוד תובענית ורגשית שאינה מתאימה להאזנות אגביות, אבל מפלחת ומתגמלת כמעט יותר מכל דבר בפופ העכשווי. גם ללב שלנו מגיע להקשיב לזה.
