הגופייה המתעדת

אני היפוכונדר מילדות. בגיל שמונה אחזה אותי אימה מפני התקף לב, אימה שלא שככה על אף מאמצי ההרגעה של הורי. על פי ההיגיון הילדותי שלי, הדאגות היו סבירות לגמרי - התקפי לב היו הסיבה הנפוצה ביותר למוות במשפחתי, והם הכו ללא כל אזהרה נראית לעין. ברגעי הבהלה הגדולים ביותר באמצע הלילה, הדרך היחידה שבה יכולתי לשוב ולהירדם הייתה להצמיד את ידי לעצם החזה כדי לשכנע את עצמי שלבי עדיין פועם. כשהתוודיתי על חרדותי, ניסה אבי להראות לי עד כמה מגוחכת התנהגותי בהציעו שיטה אחרת לאבחון עצמי: "אתה צריך לדחוף גם אצבע לאף כדי לבדוק אם אתה עדיין נושם."

ההיפוכונדריה שלי הוקלה מעט במשך 35 השנים האחרונות - עכשיו אני דואג יותר לבריאות ילדי, נתקף בהלה כל אימת שהם מושכים באפם או נשרטים. אבל לא מזמן גיליתי כי ניטור דופק ונשימה במהלך השינה אינם רעיונות כה מגוחכים ככלות הכול. יותר מ-12 מיליון אמריקנים סובלים מדום נשימה במהלך השינה, הפרעה המתאפיינת בהפסקות נשימה תכופות. הסיבה עשויה להיות חסימתית - אטימה זמנית ברקמות הרכות שסביב דרכי הנשימה - או עצבית.

בכל מקרה, הדבר מאלץ את הישנים להתעורר התעוררות חטופה כדי להמשיך לנשום - עד 400 פעמים בלילה אחד. אף על פי שללא טיפול עלולה ההפרעה להגביר את הסיכון לבעיות לב וכלי דם, רוב רובם של הסובלים פשוט ממשיכים לשאת את מאבקיהם הליליים ואת עייפותם המתמדת. אחת המכשלות בטיפול היא העובדה שרופאים אינם יכולים לאבחן דום נשימה באופן חד-משמעי אלא אם החולה מבלה לילה תחת מעקב במעבדת שינה.

עתה ייתכן שנמצא פתרון טוב מזה. חברת VivoMetrics מוונטורה שבקליפורניה עיצבה התקן לביש שמסוגל לתעד סימני חיים יומם ולילה. ההתקן הקרוי LifeShirt (מילולית: גופיית חיים) הוא בגד חסר שרוולים, ארוג מסיבי ספנדקס, המצויד במכשור אק"ג למעקב אחרי הדופק ומשולבים בו תלים למדידת הנשימה. במרפאתו שבדנוור משתמש קייזר פרמננטה בגופייה כדי לעקוב אחר בעיות שינה של ילדים.

"מעבדת שינה אינה חוויה נעימה לילדים," אומרת אליזבת גרוואט, מנהלת השיווק של ויוו-מטריקס. "אבל הם אוהבים את הגופייה. הם אף מתרברבים בכך שהם לובשים אותה." בחינת הנתונים הנאספים באמצעות ההתקן מאפשרת לרופאים לקבוע אם הילד סובל מדום נשימה ואם המצב שלו חמור כדי להצדיק ניתוח, כגון ניתוח להסרת שקדים או פוליפים.

יעילה למחקר

גופיית לייף-שירט כבר הוכיחה את יעילותה ככלי למחקר רפואי. מאז שמנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) אישר את ההתקן ב-2002, השתמשו בו בכמה מחקרים לניטור מחוץ לבית החולים. המחקרים בדקו מגוון של מצבים רפואיים, משיעול אצל חולים במחלות כרוניות של הריאות ועד הערכה של רמות עקה אצל אוטיסטים.

היתרון העיקרי של ההתקן הוא יכולתו לספק לחוקרים זרם רציף של נתונים רפואיים. במקום להסתמך על בדיקות הנערכות לסירוגין בעת ביקור במרפאה, יכולים הרופאים לנתח את נתוני הדופק וקצב הנשימה שנמדדו במשך פרקי זמן ארוכים ולהשתמש בתוכנת מחשב כדי לאתר סימני מחלה בערמת הנתונים המתקבלת. בהתחשב בהתעניינותי רבת השנים בסימני החיים שלי עצמי, לייף-שירט עוררה את סקרנותי. הזמנתי את אנשי ויוו-מטריקס למשרדי לאחר שנתתי להם את מידות היקפי החזה והבטן שלי כדי שיוכלו להביא עמם התקן שיתאים לי.

עלי להודות שהייתי קצת נבוך כשלבשתי את לייף-שירט בשירותי הגברים, הדבקתי את אלקטרודות האק"ג לחזי ודחסתי את עצמי לגופיית הספנדקס ההדוקה. כשיצאתי, הסביר לי אלכס דרצ'ק, מנהל הפיתוח הקליני של ויוו-מטריקס, למה לייף-שירט חייבת להיות הדוקה: ההתקן מודד שינויי נפח בקשת הצלעות ובחלל הבטן באמצעות ניתוח התדירות של תנודות חלשות בזרמים החשמליים העוברים בתילים הקבועים ברצועות האלסטיות של הגופייה.

הגופייה פועלת באמצעות תופעה הקרויה השראה-עצמית: כשהזרם מתנודד, משתנה גם השדה המגנטי סביב התיל, שינוי המשרה בתורו מתח שמאט את התנודה. מידת ההשראה העצמית עומדת ביחס ישר לשטח החתך של המעגל החשמלי. כשלובש הגופייה שואף אוויר אל ריאותיו, המעגל מתרחב, ההשראה העצמית גוברת ותדירות הזרם המתנודד יורדת, ואילו לאחר נשיפה מתחולל התהליך ההפוך.

דרצ'ק חיבר את הלייף-שירט שלי ליחידה נישאת-ביד שאוגרת את הנתונים הנקלטים על גבי כרטיס זיכרון. היחידה מצוידת בצג רגיש למגע שמאפשר למטופלים לדווח על תסמיניהם, על מצבי הרוח שלהם ועל פעילויותיהם הגופניות במשך הזמן שבו הם לובשים את לייף-שירט. המידע הנדרש מהם משתנה מאוד ותלוי בסוג המחקר הקליני שנערך. (במחקרי שינה בדרך כלל שמים את היחידה הנישאת-ביד מתחת לכרית.) ללייף-שירט מוצמד גם מד-תאוצה שעוקב אחר תנוחת הגוף של המטופלים ומורה אם הם שוכבים, עומדים, הולכים או רצים.

בריצה קלה

כדי להדגים את יכולותיו של ההתקן, הציע לי דרצ'ק לצאת לריצה קלה במסדרונות מטה סיינטיפיק אמריקן. הרגשתי מטופש להפליא כשהקפתי את המסדרונות שלוש פעמים בעוד עמיתי בוהים בי ממשרדיהם ופוערים את פיהם בתדהמה. "אל תיבהלו!" קראתי. "זה למען המדע!" דרצ'ק נתן לי דקה להסדיר את הנשימה, ואז הורה לי לשכב על הרצפה. (למזלי הוא לא ציווה עלי לתרגל שכיבות סמיכה). לאחר כמה דקות נוספות, שלף דרצ'ק את כרטיס הזיכרון מתוך היחידה הנישאת והכניס אותו למחשב הנישא שלו כדי שיוכל לבחון את התוצאות.

על צג המחשב נראתה סדרה של קווים גליים. הקו הראשון הראה את כמות האוויר ששאפתי ונשפתי בכל נשימה במשך 16 הדקות שבהן לבשתי את לייף-שירט. הקווים באמצע פירטו את נתוני האק"ג הגולמיים ואת הדופק, והקווים למטה התוו את הטלטלות הגופניות שלי. התכנה אפשרה לנו להתמקד בפרקי זמן מסוימים במהלך הניסוי: כשדיברתי, כשרצתי וכששכבתי. הופתעתי לראות עד כמה השתנתה נשימתי כשדיברתי - צורת הגל נמתחה כששאפתי מלוא ראותי ואחר כך שחררתי את זרם האוויר במשך שניות אחדות. כשרצתי זינק דופק הלב שלי מ-93 ל-127 פעימות לדקה, ומספר הנשימות לדקה עלה מ-19 ל-38. ועל אף שרצתי רק במשך דקה וחצי, עברו יותר משתי דקות עד שהדופק שלי חזר לתקנו.

אפשר להתקין על לייף-שירט ציוד ניטור נוסף, שיש בו אוקסימטר למדידת כמות החמצן בדם ומיקרופון בקרבת הגרון לקביעת תדירות השיעול. יותר מכך, ויוו-מטריקס בוחנת עוד שימושים ללבוש ההיי-טקי שלה בנוסף למחקר רפואי. מחלקות של מכבי האש בקונטיקט ובמינסוטה בדקו את לייף-שירט בתרגילי אימון: גופיית לייף-שירט מתחת לבגדים חסיני האש של הכבאים יכולה לשדר באלחוט נתוני דופק, נשימה, רמת החמצן בדם וטמפרטורת גוף לקצינים שבמשאית הפיקוד הסמוכה. צבא ארה"ב חתם חוזה עם ויוו-מטריקס לשילוב הטכנולוגיה של החברה במערכת המיועדת לנטר את סימני החיים של החיילים במהלך הקרב.

עם זאת, עדיין אי אפשר לקנות לייף-שירט בחנויות. ויוו-מטריקס משכירה כעת את הגופיות למרפאות ולקבוצות מחקר. ייתכן אמנם שבסופו של דבר החברה תציע את לייף-שירט למכירה ללקוחות פרטיים, אבל תכניותיה הקמעוניות והתמחור עדיין מעורפלים - ובהתחשב במספר ההיפוכונדרים, ייתכן שעדיף כך.