שתף קטע נבחר

למרות הכל, היה מעניין

למרות שהז'אנר של "חיי הכלא מבפנים" חבוט למדי, צופית גרנט הצליחה לספק תוכנית מעניינת, שהביאה חתיכת חיים אורגנית

אחת אפס לטובת המציאות: שעות אמיתיות, ערוץ 10, 21:40

 

אודות הסיבות שבגללן אין לי טיפת סבלנות בוורידים לצופית גרנט איאלץ ככל הנראה לשוחח עם פסיכולוג. היגיון אין בהן. להוציא את חוסר ההתחברות (למעשה הנתק הנפשי) שדמות המסך שלה מעוררת אצלי ב"שאלה של טעם'" נראה לי אנמי מדיי. ויתור קל לעצמי. כי צופית גרנט, לא משנה באיזה פורמט טלוויזיוני היא ארוזה (שותה שתן או מאותגרת באנג'י) מביאה אותי הכי קרוב לסעיף פאסיב-אגרסיב. כלומר, שלטוט עצבני.

 

אבל "שעות אמיתיות" מאמש, בכלא באר שבע, הייתה תוכנית מעניינת. חד משמעית לא מועמדת לשלטוט. לא, לצופית עדיין אין לי סבלנות, אבל מוכרחים להודות בצער, כי אין ככל הנראה, מועמדת טובה ממנה לתשאול אסירים על חיי המין שלהם בכלא.

 

אמנם, הז'אנר של "חיי הכלא מבפנים" כבר חבוט למדיי, שלא לומר זרוק בפח האשפה של הבנאליה. וחשוב לא פחות לזכור, שגם כאשר רוצחים, נרקומנים ושאר אסירי עולם נענים להסתחבקות של גרנט, זה רק בגלל שככה הרבה יותר נוח להעביר עוד יום בכלא. כולם למעשה משחקים תפקיד: היא בפוזה של "אני ואתם בסך הכל בני אדם, לגמרי שווים", והם בפוזה של "לא נותר לנו לפחד אלא מצופית גרנט לבדה". אבל הפוזה שקופה ושחוקה עד כאב. אם הם היו חברים של צופית ולגמרי איתה בגובה העיניים, הם היו עובדים בערוץ 10, ואם לצופית היו חברים כמותם, היא הייתה יושבת בכלא באר שבע ומתראיינת לאושרת קוטלר.

 

אז למה בכל זאת היה מעניין? כי זו הייתה פיסת חיים כמעט אורגנית, והחיים הם תמיד מעניינים. כאשר הנרקומן אסי מסביר לצופית, ש"דוגרי, הוא פשוט אוהב את הסם", ושסמים הם עבורו חיים הרבה יותר אמיתיים ממה שחיי הבורגנות הממוצעים יכולים להציע – אתה מבין עד כמה המונולוג הזה שווה פי אלף מהמונולוגים הכי טובים של טריינספוטינג. אחת אפס לטובת המציאות.

 

עיר בלי קונספציה: מסע עולמי, ערוץ 2, 21:00

 

יכולתי להיות ביצ'ית ולשאול "האם נגמרו כבר כל הזקנות החייכניות עם שיני הזהב בקרואטיה"? אבל למה לי? תל-אביב ראויה להיות על מפת התיירות העולמית. אמנם, אייל פלד נשאר אייל פלד, כלומר, סקר את המובן מאליו והתעלם בקלות מכל השאר, אבל אייל פלד הוא האיש המתאים ביותר לפריים טיים בערוץ 2. מה מתאים, הוא הוא הפריים טיים. כל כולו.

 

אז תל אביב הצטלמה אתמול בעיקר כים כחול, עיר וחול וכל זה, אבל ההחלטה ללכת על הפן הנוסטלגי ולחתוך החוצה את כל היתר נותרה סתומה. נוסטלגיה ארץ-ישראלית זה נחמד, אבל "סוסיתא" ו"גולד בנד" הן לא תמצית התל-אביביות.

 

מה, אתם אומרים, יש רק עשרים דקות וזה מה שאפשר להספיק כשבאים לתייר עיר טעונה כמו תל-אביב? אז איך זה הספיק לניו-יורק, לונדון, פריז, בנגקוק וכל השאר? ככה זה בפריים טיים. בלי שאלות, להדק חגורות, להנמיך ציפיות.

 

צריך להגיד

 

*לערוץ 10: היה מעניין, הכיתוב מתחת לשמו של אחד האסירים ב"שעות אמיתיות". יושב על "יבוא ויצוא סמים". כאילו, איש עסקים שלא הקפיד על המע"מ. מה קרה ל"סחר והברחה"? אנכרוניסטי מדי?

 

*לאייל פלד: אין תקציב לשחקן מבית צבי, שנה ג', שיקריא קצת אלתרמן? כמה זה כבר יכול לעלות?

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים