הרי את ידועה לי

נעמי ודוד (השמות שונו, השמות המלאים שמורים במערכת) חיים יחד כבר 20 שנה, מכנים זה את זה "בעלי" ו"אשתי", מנהלים משק בית משותף, מגדלים יחד את הילדים שלו ושלה, אוהבים זה את זה ומקווים להזדקן יחד. אבל הם גם פסולי חיתון, ולכן נאלצים להסתפק בהגדרה "ידועים בציבור".

אליקו כהן וגלית כהן (שם המשפחה הזהה מקרי לחלוטין) מצפים להולדת בתם הבכורה. הם יחד למעלה משנתיים, ואחרי שטיילו כבר במזרח הרחוק ובדרום אמריקה הם רוקמים חלומות לעתיד אוהב ומשותף, ללא נישואין. "מעצבן לדעת שיש בארץ רק דרך אחת להינשא", אומרת כהן, "שמישהו מחליט בשבילי באיזו דרך אני יכולה למסד את הקשר האינטימי שלי. אז החלטנו שלא נתחתן כל עוד לא ניתן לממש כאן, לא מעבר לים, בנישואין אזרחיים". גם הם מוגדרים כידועים בציבור.

הידועים בציבור, לפי אתר האינטרנט של משרד העבודה והרווחה, הם גבר ואשה החיים יחד ללא נישואין, ומעמדם נוצר מעצם קיומם של החיים המשותפים. ההגדרה מתייחסת לבני זוג המנהלים משק בית משותף תחת קורת גג אחת, תוך יצירת תא משפחתי ללא עריכת נישואין רשמיים מוכרים. לפחות 23 חוקים מכירים בזכויותיהם של הידועים בציבור, בהם חוקי תגמולים, גמלאות נכים ופיצויי פיטורין. ההגדרה כוללת זוגות שבחרו לערוך טקס נישואין שאינו מוכר על-ידי המדינה (נישואי חוזה, טקס של הרבנות הרפורמית או הקונסרבטיבית או טקס חילוני), זוגות החיים יחד בלי שעברו טקס כלשהו,

 אחרים שחתמו על הסכם לחיי משפחה המסדיר את תחומי חייהם המשותפים, וגם זוגות החיים יחד בפועל ללא כל הסכם כתוב.

עו"ד אירית רוזנבלום, יו"ר ארגון "משפחה חדשה": "הזוגיות של ידועים בציבור, שאינה מקבלת רישום במשרד הפנים, מעניקה לבני הזוג מעמד שווה לזה של בני זוג נשואים בתחומים רבים, הן מכוח החוק והן מכוח הפסיקה של בתי המשפט. התנאי לקבלת זכויות כאלה הוא הוכחת קיום חיים משותפים בבית אחד וניהול משק בית משותף. השוואת הזכויות בין ידועים בציבור לנשואים משמעותית במיוחד בשני תחומים - שיתוף ברכוש וירושה. כשנולדים להם ילדים משותפים, בהנחה ששניהם אזרחי המדינה או תושביה, די בכך שההורים יצהירו על הורותם כדי להיות רשומים כהורי הילדים במרשם האוכלוסין במשרד הפנים. מעמדם של הילדים לא ייפגע מעצם חיי הוריהם כידועים בציבור, לא מבחינת ההלכה ולא מבחינת רשויות המדינה. הילדים האלה הינם שווי מעמד לילדים הנולדים להורים שנישאו ברבנות".

סקר הידועים בציבור

בארץ חיים כ-160 אלף נשים וגברים עם בני זוג בלי שנישאו באופן רשמי, והם מהווים למעלה מחמישה אחוזים מבתי האב. בארצות הברית עומד מספר משקי הבית של ידועים בציבור על חמישה מליון. המספר, מעבר לים וגם אצלנו, עולה בהתמדה.

במחקר שנערך לאחרונה בידי מכון "גיאוקרטוגרפיה" עבור "משפחה חדשה" (באמצעות סקר טלפוני בקרב 500 מרואיינים המהווים מדגם ארצי מייצג של האוכלוסיה היהודית הבוגרת), 28 אחוזים מהציבור דיווחו שאינם יודעים את משמעות המושג "ידועים בציבור". 43 אחוזים הגדירו את המושג באופן דומה לזה המוגדר בפסיקה המשפטית. 28 אחוזים מהנשאלים סברו כי זוגות ידועים בציבור מופלים לרעה מבחינה חוקית ו-56 אחוזים אמרו שלא יסכימו לחיות במסגרת כזאת.

שיעור הגברים שהביעו נכונות לחיות כידועים בציבור היה גבוה משיעור הנשים - 45 אחוזים לעומת 28. ניכר שיעור גבוה יותר של בעלי השכלה על-תיכונית ואקדמאית שיסכימו למסגרת הזאת (42 אחוזים) לעומת בעלי השכלה תיכונית או פחות (28 אחוזים). כצפוי, בקרב המסכימים לחיות כידועים בציבור בלטו חילונים, עולים חדשים ובעלי הכנסה גבוהה.

43 אחוזים מהנשאלים ציינו כי יתנגדו לכך שילדיהם יחיו כידועים בציבור ורק 18 אחוזים ציינו כי יתמכו בכך. 66 אחוזים מאלה שבעצמם מתנגדים לחיים כידועים בציבור ציינו כי יתנגדו לכך שילדיהם יקיימו זוגיות נטולת נישואין רשמיים. שיעור המתנגדים עולה ככל שההשתייכות הדתית חזקה יותר: 26 אחוזים מהחילונים מתנגדים לחיי ילדיהם כידועים בציבור, וכך גם 47 אחוזים מהמסורתיים ו-78 אחוזים מהחרדים. בקרב העולים החדשים שיעור המציינים שיתמכו בילדיהם אם יחליטו לחיות כידועים בציבור גבוה מהשיעור בכלל הציבור - 32 לעומת 17 אחוזים.

מיתוס ה"ממזרים": 73 אחוזים מהציבור מחזיקים בדעה כי הבאת ילדים לעולם בידי בני זוג שאינם נשואים באופן רשמי תפגע בילדים. 49 אחוזים מילידי הארץ סבורים כך, כמו גם מחצית מבעלי ההכנסה הממוצעת ו-56 אחוזים מבעלי המשפחות המונות מעל חמש נפשות. בקרב העולים החדשים, לעומת זאת, רווחת הדעה כי אין פגיעה בילדים (37 אחוזים) וכך גם בקרב בעלי ההכנסה הגבוהה (42 אחוזים).

רוצים הכרה

"אחד מכל עשרה זוגות בארץ אינו נישא באופן רשמי ומוכר", אומרת עו"ד רוזנבלום, "ואין ספק שהמספרים יגדלו, משום שזו הדרך הנוחה לשרוד במערכת שבבסיסה הסכמה הדדית ולא הסכמה של הממסד. המשמעות איננה שהמשפחה פושטת רגל. זה קישקוש. המשפחה פשוט משנה את התנהלותה. לא הפסקנו לאהוב ולרצות להביא ילדים לעולם, אלא שהמבנה החיצוני משתנה והוא לא המהות.

"הבחירה במעמד של ידועים בציבור הוא חלק מהמהפכה המשפחתית שהחלה לפני כ-200 שנה, אז התחילו לעסוק בעולם המערבי בזכויות הפרט. איכשהו, הבחירה החופשית לא הגיעה לתחום הזוגי-המשפחתי ואנשים בחרו להימנע מנישואין כי לא היו מוכנים לסבול את התערבות הממסד בנושאים הכי אינטימיים. בסך-הכל, פקיד העירייה החליף את איש הדת ורבים לא קיבלו את זה".

לדברי עו"ד רוזנבלום, בין הזוגות הישראלים החיים במעמד הזה ניתן למצוא בעלי מודעות עצמית גבוהה וכאלה שמסיבות שונות אינם יכולים לממש הסדר נישואין ממלכתי. נעמי (45) ודוד (58) משתייכים לקבוצה האחרונה. הם נחשבים פסולי חיתון ולפיכך אינם יכולים להינשא ברבנות, כפי שהיו רוצים. "הכרתי את דוד בגיל 26, כשהייתי נשואה לא באושר עם שלושה ילדים וידעתי מיד שהוא הגבר שאיתו אני רוצה לחיות", מספרת נעמי. "ביקשתי להתגרש, אבל בעלי התנגד וזה הפך למלחמה. במשך הרבה שנים הוא נמנע מלהגיע לדיונים שנקבעו לנו ואני נחשבתי עגונה.

"לפני שבע שנים קיבלתי סוף סוף את הגט. שיחררו אותי, אבל רגע אחרי שפתחו לי דלת, סגרו אותה. הרבנות קבעה שאסור לי להתחתן עם דוד, וזה למרות שאנחנו יחד כל-כך הרבה שנים, מציגים אחד את השני כנשואים ומרגישים שייכים זה לזה, גם בעיני המשפחות שלנו".

נעמי ודוד אמנם שוקלים בימים אלה נישואין בדרך אחרת, אבל החלום האמיתי של שניהם הוא להינשא ברבנות. "בעבר זה פחות הפריע לי", אומרת נעמי, "אבל היום זה חסר לי וזה כואב לי. אנחנו רוצים להיות מוכרים בחוק כבעל ואישה. אנחנו יהודים ורוצים לעשות את זה כמו שמקובל. אני רוצה חותמת ליחסים שלנו, הכרה ממסדית. מבחינתי, נישואים אזרחיים זה להסתפק במועט, והידיעה שאין לי אופציה אחרת, שזה לא מבחירה, מקוממת. בחיי היומיום אנחנו זוג נשוי לכל דבר, אבל אני רוצה רב וטבעת, כדי לסגור את המעגל. לא רוצה להיות רק הידועה בציבור".

הסכם חיים משותפים

הגישה של גלית (32) ואליקו (31) שונה בתכלית. הם מרגישים שבחרו לא להינשא, למרות שרשמית, בהיותם כהן וגרושה, אינם יכולים כלל להינשא כדת בארץ. "בזמן תהליך הגירושין", מספרת גלית, "החלטתי שרגלי לא תדרוך שוב ברבנות. חיפשנו דרכים למסד את הקשר בינינו בארץ, כי חשוב היה לנו לקיים טקס שלנו, לאו דווקא באוריינטציה יהודית".

במהלך החיפושים, אחרי ששללו אפשרויות כמו קפריסין, נישואין רפורמיים וכו', הגיעו לארגון "משפחה חדשה". כאן הוצע להם לנסח הסכם לחיים משותפים, עליו אמנם חתמו בסופו של דבר לפני כשנה ואותו אישרו בבית משפט. ההסכם כולל התייחסות לערכים עליהם מושתתת מערכת היחסים שלהם ולפיהם ירצו לגדל את ילדיהם בעתיד, סיכום לגבי דרכי הפרידה אם דרכם המשותפת תסתיים, קביעת נהלים למצבים קיצוניים (פציעה, מחלה אנושה וכו') והסכם ממון שהוא מבחינתם העניין השולי ביותר. 

אליקו: "הסכמנו לתת משענת זה לזה, לקיים שותפות מלאה בכל, לאפשר אחד לשני צמיחה אישית, לפנות לגישור אם וכאשר נרצה להיפרד ולחלק את הממון שלנו שווה בשווה במקרה של פרידה. אנחנו אוהבים ורוצים להיות יחד, אבל מודעים לזה שקשר זוגי לא חייב להיות לנצח ולדעתנו זה הזמן הכי טוב לחשוב על פרידה. לא להשאיר את זה לרגע עצמו, שבו דברים עלולים לקרות מתוך כעס ורצון 'להחזיק' את בן הזוג בכוח".

אחרי ההסכם, בחרו גלית ואליקו לקיים גם טקס סמלי. הם ערכו אותו במצוקי דרגות, עם מאה חברים ובני משפחה, הרבה בשר ואלכוהול, שבועות שניסחו בעצמם בעזרת המורה הרוחני שלהם וטבעות. בסופו של הטקס, הם מספרים בחיוך, ליקקו זה מזה דבש לעיני האורחים, בתקווה שזה יהיה טעמם של החיים המשותפים גם בעתיד.

בתעודת הזהות נשאר רישומם כשהיה - רווק וגרושה. "היינו שמחים שזה יהיה שונה, אבל זה לא באמת מפריע לנו", אומרת גלית, "לעומת זאת, אנחנו מחפשים שם אחר למעמד שלנו. ל'ידועים בציבור' אנחנו לא מתחברים, אנחנו לא של הציבור. אנחנו הולכים לפי הלב, לא לפי הספר, ורק משתדלים לא לפגוע בסביבה".

יתרונות וחסרונות

גם בארגון "משפחה חדשה" מחפשים שם אחר למה שמכונה בארצות המערב "נישואי נוהג" או "שותפים ביתיים" (קו-הביטנטים). "יש פער גדול בין הקונוטציה השלילית של המושג לבין מצבם החוקי של הידועים בציבור", מסבירה עו"ד רוזנבלום. "זה נובע בין השאר מכך שאין בארץ חוקי משפחה, שאין הגדרה בחוק למושג משפחה - ומה שלא מוגדר, לא קיים. לשם הזה קונוטציה שלילית שנובעת מהגישה הדתית שלא אהבה את 'החיים בחטא'. מצד שני, ישראל היא

 אחת המדינות העשירות בחוקים עוקפי נישואין, מה שהופך את מצבם של הידועים בציבור כאן לטוב, בטח ביחס לחלק מהמדינות השמרניות בארצות הברית, למשל".

בין היתרונות שמונה רוזנבלום למעמד הזה נמצאים העובדה שהקשר אינו תלוי בדת ובני הזוג הידועים בציבור אינם חייבים להיות בני אותה דת, העובדה שבעת הפירוד הם אינם נדרשים לערב את המדינה וביכולתם לממש את העקרונות שקבעו בהסכם או לפנות לבית-המשפט לענייני משפחה להסדרת תנאי הפרידה וחלוקת הרכוש, והעובדה שהם יכולים ליצור התחייבות הדדית גם אם אינם רוצים או אינם יכולים להינשא בצורה רשמית.

עוד אפשר לציין את העובדה שקיימת השוואה מתמשכת של מעמדם למעמד בני זוג נשואים (הם זכאים לרוב ההטבות, הגמלאות והזכויות הכלכליות המגיעות לנשואים, ומנגד, נושאים בחלק מהחובות כמו הנשואים) והעובדה כי הם זכאים להטבות המגיעות לרווקים כמו חישוב מס נפרד. "מעבר לכל אלה", אומרת עו"ד רוזנבלום, "התחושה שאתה אחראי לגורלך מקלה, הידיעה שאינך עושה מהלך המנוגד לאורח חייך".

גם החוק למניעת אלימות במשפחה מתייחס לבן זוג, בין אם מדובר בקשר של נישואין מוכרים או לא, וכמותו, להבדיל, התקנות בנושאים כמו אימוץ ילדים ופונדקאות. מנגד, הטבה במשכנתא אינה ניתנת לידועים בציבור אוטומטית, אלא אם נולדו להם ילדים משותפים. ידועה בציבור אינה מקבלת פטור משירות סדיר בצה"ל, קיים אי שיוויון בעניין הליך התאזרחות לבן זוג זר של אזרח ישראלי, והמעמד האישי של הידועים בציבור במרשם המדינה אינו משתנה.

ידועים בציבור בעולם

בארצות סקנדינביה נולדים למעלה מ-60 אחוזים מהילדים לזוגות החיים יחד ללא מסגרת נישואין. הילדים והוריהם נהנים מזכויות שוות לאלה הניתנות להורים וילדים במשפחות עם מסגרת פורמלית, מה שמקל על ההחלטה של זוגות רבים שלא להינשא. ואמנם, כל זוג שני בשוודיה, למשל, בוחר לא להינשא.

פרופסור רות כץ מהחוג לשירותי אנוש בפקולטה ללימודי רווחה ובריאות באוניברסיטת חיפה מספרת שמחקר בינלאומי בנושא הציב את ישראל ב"מקום טוב באמצע" כדבריה. המחקר בדק האם הנשאלים חיו בעבר עם בן הזוג לו הם נשואים כיום ללא נישואין והאם חיו בעבר עם בן זוג ללא נישואין ולא נישאו לו מאוחר יותר. פרופסור כץ: "ישראל נמצאת במקום טוב באמצע, יחד עם ארצות הברית וקנדה, בין מדינות שמרניות כאיטליה, ספרד, יפן ואירלנד שם תופעת ה"זוּגרוּת" (קו-הביטציה) פחות שכיחה, לבין מדינות כמו נורבגיה, שוודיה, הולנד ואחרות. כשליש מהזוגות בארץ חיים בקו-הביטציה לפני נישואיהם.

"ישנם שני סוגים של מסגרת משותפת כזאת: אלה העושים את זה כתרגיל הכנה לנישואין, בגיל צעיר, אך בסופו של דבר נכנסים למסגרת פורמלית, לעומת מי שסגנון החיים הזה מלווה אותם לכל אורך חייהם, אין להם רצון להינשא וכך הם מגדלים ילדים. החברה הישראלית עדיין מאוד משפחתית, מסיבות דמוגרפיות, מסורתיות, בגלל ההסטוריה של השואה ובגלל המלחמות והטרור, ולכן כאן עדיין הזוגרות הזמנית יותר דומיננטית".

הספרות מלמדת כי זוגות החיים יחד ללא נישואין מביאים לעולם פחות ילדים בהשוואה לזוגות נשואים, ומשך השותפות ביניהם קצר יותר מהנישואין הפורמליים. פרופסור כץ מעריכה כי ההסבר לעניין תלוי בגורם שלישי בעל השפעה לא מבוטלת - העובדה כי מדובר לרוב באנשים חילונים, בעלי השכלה גבוהה ומעמד סוציו-אקונומי גבוה יחסית, מצליחנים, ליברלים בדעותיהם. בנוסף, לדבריה, יתכן כי ביחסים אלה נשמר אלמנט של ארעיות. "ההזדמנות לא להינשא ולקיים חיים משותפים מאוד מושכת את הצעירים ואני מניחה, לכן, שהתופעה תלך ותגדל", אומרת פרופסור כץ. "זה משהו שהוא הרבה מעבר לאופנה ולכן זה עתיד להתפתח".