עובדי בנק המזרחי: ההנהלה מגבילה לנו את הדוא"ל

למי שייך הדואר האלקטרוני בארגון? השאלה הזו מעסיקה כעת את בנק המזרחי, והפכה לסלע מחלוקת נוסף בין הוועד להנהלה, כך מדווחת הבוקר (ב') דורית בר ב"ידיעות אחרונות".

על פי הדיווח, בימים האחרונים הפיצה הנהלת בנק המזרחי נוהל חדש לעובדים בנוגע לשימוש בדואר האלקטרוני הפנימי. הוועד טוען כי הנוהל אוסר על יו"ר ארגון העובדים לשלוח דואר אלקטרוני ישירות לכלל העובדים, ומגביל את יכולת הארגון למלא את תפקידיו השונים.

הוועד מציין כי ההנהלה הודיעה שתנקוט אמצעים משמעתיים נגד מי שיפר את הוראות הנוהל. ארגון העובדים, בראשות שרה לזרוביץ', דרש מההנהלה לבטל לאלתר את החלקים בנוהל הפוגעים בארגון העובדים. עוד טוען הוועד כי הנוהל פוגע בחופש ההתארגנות של העובדים והארגון.

הנהלת מזרחי מסרה בתגובה: "ההנחיות שיצאו לאחרונה נועדו לסתום פירצה לפיה כל אחד מאלפי העובדים והמנהלים בבנק יכול היה להעביר בדואר אלקטרוני מסרים, לאו דווקא בענייני עבודה".

למי שייך הדוא"ל?

לרוב, מערכת הדואר האלקטרוני שייכת למעסיק והוא יכול לקבוע את תנאי השימוש בה כדי למנוע, למשל, הפצה של דואר זבל, הצעות מסחריות והודעות לא רלוונטיות שפוגעות במהלך התקין של העבודה, לטעמו של המעביד.

עם זאת, האיזון בין זכויות המעביד לזכויות הסוציאליות של העובד בכל הנוגע לדואר אלקטרוני אינו מוגדר בחוק והפסיקה בנושא מועטה. בית המשפט העליון בקליפורניה, שנדרש לעניין, קבע ביולי, 2003, כי עובד לשעבר ששלח תלונות ופניות בדואר אלקטרוני למנהלי אינטל ועובדיה לא הסיג גבול.

אינטל ביססה את תביעתה נגד קן חמידי על חוק מהמאה ה-17, שמטרתו להגן על בעלי אחוזות מפני פולשים לא רצויים.  אך בפסיקה שתחמה את גבולות חופש הביטוי בסייברפייס, פסקו השופטים כי חמידי לא הסיג גבול כאשר שלח לעובדי החברה מידע על זכויותיהם בדואר האלקטרוני.