הצעה: שביתה איטלקית נגד הסלולריים

פעם בשבוע בערך מכריזים כאן בעצבים על חרם שיכופף אחת ולתמיד לחברות הסלולריות את היד ויראה להן מה זה להעלות תעריפים/להתקין לנו אנטנות מעל הראש/להתעמר בעובדים/לחלק למנכ"לים משכורות שערורייתיות/להעניק שירות גרוע ולגבות מחירים לא הגיוניים.

מרוב הכרזות נדמה שכבר איבדנו תקווה לפעולה אמיתית, מאוחדת, חזקה וכואבת. כולנו מפרוודים מיד את האימייל עם תאריך היעד שבו "אף אחד לא מדליק את הסלולרי שלו!!!1" לכל חברי רשימת התפוצה שלנו וזהו. בזה מילאנו את חלקנו. תמה השביתה מבחינתנו. בואו נקווה שפראיירים אחרים באמת יעבירו יום שלם בניתוק מוחלט מהעולם.

אנחנו, עם כל הרצון הטוב, לא באמת מתכוונים לכבות את הנייד ולהשאיר אותו לנמנם 24 שעות מתחת לכרית בבית.

הרבה תירוצים

יש לנו הרבה תירוצים מצויינים – אנחנו צריכים את הסלולרי לעבודה, אנחנו ממילא לא מדברים הרבה, אנחנו לא מוכנים להעניש את עצמנו כדי לנקום בגזלנים הסלולריים, והחשוב מכל – אנחנו לא באמת מאמינים שמישהו בכלל יקיים את השביתה. אז שאנחנו נהיה הטמבלים היחידים שיוצאים למלחמת דון קישוט בסלקום, אורנג' ופלאפון?

וכך הכל מסתדר בהיגיון מופלא – החברות הסלולריות מתפרעות כאילו שאף אחד לא יכול לשים להן גבולות, אנחנו משתוללים באימיילים ובתגובות לכתבות וקובעים תאריך לחרם שכמובן לא כולל אותנו, ויאללה - מחכים לחשבונית החודשית כדי להרגיש ששוב דפקו אותנו. אין עם מי לדבר במדינה הזאת.

אז מה עושים?

אפשר להחליט שאנחנו פתאום נהיים רציניים, לוקחים אחריות, מכבים פלאפונים ובאמת לא דופקים אפילו אגורה אחת בקופה של הענקים הסלולאריים בתקווה שהם ייבהלו ויחליטו מעכשיו לא להתעסק איתנו יותר. אבל למה שנסבול ונתאמץ כל-כך אם יש פתרון הרבה יותר מעשי, יעיל ופשוט?

שביתה מתמשכת

במקום לנקנק את החברות הסלולריות ביום ספציפי אחד, בואו נכאיב להן באופן קבוע ומתמשך, נוריד אותן על הברכיים ונראה להן בכל רגע שאנחנו צרכנים נבונים שיודעים לשמור מצויין על הכסף שלנו.

בתור התחלה נכריז על מצב מלחמה וניפרד לפחות לכמה חודשים מכל מה שאנחנו לא באמת צריכים – מעכשיו אף אחד לא מוריד יותר רינגטונים. לא אני, לא אתם ולא הילדים שלנו. אנחנו בקושי נרגיש את זה והחברות

הסלולריות יפסידו כך מיליוני שקלים כואבים באופן קבוע.

להשתמש בסלולרי רק כטלפון

חרם דומה נכריז גם על הודעות תמונה, מולטימדיה, טפטים, שומרי מסך, צלילי המתנה, משחקים, שירים, אינטרנט וכל שאר סוגי המסחרה היקרה הזאת שהחברות מתות שנקנה מהן בלי לעשות חשבון. הבה נזכיר לעצמנו בזמן השביתה החכמה שלנו, שהסלולרי הוא לפני הכל - פשוט טלפון. אין שום סיבה שלא נצליח לסגור את ברז הכספים המיותרים שזורמים דרכו מהכיס שלנו לחשבונות הבנק של הבאסטונרים הסלולריים.

תודו שזה משהו שבאמת לא כל כך קשה להחליט ולבצע. בזמן השביתה יפסיק הטלפון הסלולארי להיות צעצוע שצריך למלא בתכנים יקרים, הוא יחזור להיות טלפון. טלפון נייד, יקר ורעבתני, שאנחנו חייבים לרסן ולשלוט ביד חזקה ובתבונה צרכנית אישית וקולקטיבית.

לקצר בשיחות

בואו נקצר בשיחות סלולריות. במסלול הכי זול של סלקום שיחה בין מכשיר למכשיר עולה 9 אגורות לדקה. במסלול הכי יקר היא קופצת ל-73 אגורות לדקה. אתם יכולים להיות בטוחים שרובנו משלמים משהו באמצע. שיחה בין שני מכשירי בזק לעומת זאת עולה בשעות היום 12 אגורות לדקה ובלילה צונחת עד 5 אגורות לדקה. והכל כמובן לא כולל קרינה מסוכנת, שלא לגמרי ברור כמה ממנה אנחנו קולטים אל תוך המוח שלנו בכל שיחה סלולרית.

למה שלא נתייחס לשיחה בסלולרי כמו אל עישון? רק טיפשים מעשנים, ורק טמבלים מדברים בסלולרי. מיד אחרי שאתם עונים בקשו בהחלטיות מהמתקשר לצלצל לטלפון הרגיל שלכם, ואם אתם בדרך והעניין לא דחוף, אמרו לו לצלצל לטלפון הרגיל שלכם בעוד חצי שעה. אם אתם מדברים שיחה ארוכה בנייד, תרשו לעצמכם להרגיש כמו פראיירים שמעבירים לחברות הסלולאריות את המסר הברור שאתם אוהבים שדופקים אתכם.

אבל אם תתנו לעניין הזה חודש חודשיים ותהיו תקיפים וקפדניים ביחסיכם עם הנייד שלכם, אתם יכולים להיות בטוחים שהחברות הסלולריות יפסיקו לקשקש לנו בשכל עם שירותי דור שלישי יקר שאף אחד לא צריך, או שירים מיותרים של משינה ושירי מימון. הן ייאלצו להוזיל מחירים, לשפר את השירות, לחזר אחרינו במבצעים אטרקטיביים ולזכור למי כאן יש בסופו של דבר את המילה האחרונה. השביתה מתחילה מ-עכ-שיו.