העלבת גאדג'טים - זה הקטע החדש?
הנטייה של חלק מכתבי הטכנולוגיה לשנוא גאדג'טים ומחשבים רק כי המשתמשים לא יודעים כיצד להיעזר בהם בחוכמה מרגיזה אותי. לא רק כי זו גישה אופנתית, אלא בעיקר משום שהיא מוטעית ומטעה
שמתם לב לטרנד הזה, המובן אך תמוה כאחד, של אנשים שמתעסקים במחשבים, טכנולוגיה, גאדג'טים וכל הג'אז הזה, אבל בעצם שונאים אותם עד עמקי נשמתם?
אני, למשל, חושקת עד כלות בכל מחשב כף יד, מחשב נייד, טלפון סלולרי חכם, מצלמה ונגן MP3 שיוצאים לשוק, ולא מסוגלת בכלל לחכות אפילו שניה עד שהם יגיעו לכאן אלי מיד עכשיו. רוצה כזה וכזה וגם את ההוא, ובכלל ראיתם מה יצא אתמול? חבל על הזמן.
אבל בזמן האחרון גיליתי דבר מוזר: התאווה האלקטרונית שלי אינה משותפת לחלק מעמיתי למקצוע; היא טירוף אישי שלי, פסיכוזה בלתי מוסברת, שלא רק אינה תורמת לי בשום צורה, אלא אפילו מזיקה לחברה, לאוזון ומי יודע למה עוד.
פתאום, כאילו על פי פקודה מקרל מרקס, השם יקום דמו, אביר המתקנים החברתיים באשר הם, החליט עמיחי יעקבי שהוא נגד שירותי דור שלישי סלולריים, מיטל שרון הודתה שהיא מתעבת (לא סתם שונאת - מתעבת) גאדג'טים ורויטל זילונקה, שנפרדת בשמחה מהסלולרי שלה, בכלל חושבת שהיה הרבה יותר טוב בלי שום שבב ושביב של טכנולוגיה, בטח לא כזו שתאריך הייצור שלה עדכני מדי.
מחשבים וגאדג'טים זה טוב
מה קורה לכם אנשים?! מחשבים וגאדג'טים זה מגניב. זה טוב. זה עוזר לקשישים לשחק ברידג' ולהרגיש חלק מהעולם. עוזר לילדים לפתח את המחשבה. עוזר לעולם השלישי לטפס בסולם אל עבר הראשון. עוזר להורים לדעת שהילדים בדרך הביתה ועוד אלף ואחד דברים בנליים יותר או פחות.
הרשו לי לומר לכם, לא מתוך התנשאות חלילה, אלא מתוך תחושת אחריות: אתם סתם נכנעים לתכתיבים הקפיטליסטיים של היצרנים ולא מסוגלים לראות לבד מה טוב. לטעמי, אין בצעדים כשלכם ליברליות, קידמה, שליחות ציבורית, אחריות חברתית או כל מרכיב אחר ממניפסט החופש-אחווה-שיוויון של הסוציאליסטים האמיתיים.
הייתי מצפה דווקא מכם, עורכי וכותבי המדורים והעיתונים הטכנולוגיים והדיגיטליים, לשאת באחריות המוטלת על כל עיתונאי שהוא: להפריד את המוץ מן התבן. לדעת (ולדעת להסביר לקהל) שדור שלישי בגירסה הישראלית הוא אמנם בגדר הבטחה עתידית, אבל מחשב נייד לכל פועל למשל, הוא ממש לא, הוא דווקא חותר תחת שליטתם של המונופולים התקשורתיים שמנהלים לנו את החיים.
מותר האדם מן הרובוט
ולא, עצם העובדה שיש לי גישה לדואר אלקטרוני מכל מקום אין פירושה שנגזר עלי להשתמש בה. זה מותר האדם מן הרובוט. זה מה שאתם צריכים לטפח בקוראים שלכם, במשתמשים ובקוראים, שחלקם נטולי זווית ראיה רחבה כשלכם: שגם אם הטכנולוגיה זמינה, מן הראוי שכל אחד מהם ידע להשתמש בה בחוכמה.
הרי עצם הימצאותה של גישה לאינטרנט אינה מזיקה. להפך. דרישתם של מעבידים שנעשה בה שימוש היא שורש הרע. המצלמה הדיגיטלית או נגן ה-MP3 המעוצבים ועתירי הפיקסלים או הנפח אינם פסולים. רק המשתמש שנעזר בהם לביצוע צילומים מציצניים או כאמצעי למיצוב חברתי ריק מתוכן הם כאלה. הסלולרי המתוחכם חף מפשע. מי שלא יודע מתי לכבות אותו הוא האשם.
נכון שמחשבים בכלל וגאדג'טים בפרט מהווים סמלי סטטוס, אבל כך גם בגדים, מכוניות, דירות, משקפי שמש ואפילו מעדני חלב. אז מה? בואו נצא גם נגדם: נאשים אותם בהשחתת הנוער, בשירות של כוחות הרשע הפוליטיים. במחיקתה מן המפה של הנוסטלגיה הנפלאה שכרוכה בזכרוננו עם נסיעה בעגלה, מלבוש שקי יוטה, מגורים באוהל ואכילת לבן דלוח.
כתב רכב חייב לאהוב מנועים
בסך הכל, הפתרון שיציל אותנו מאותו קפיטליזם דורסני שאתם (וגם אני) מלינים עליו אינו גירוש הגאדג'טים לאלתר; לא החזרה ליוני דואר תפתור את הבעיה, אלא דווקא רדיפת הגאדג'טים (במובנה החיובי כמובן), המירוץ אחרי מכשירים, התקנים וטכנולוגיות חדשים וחכמים הם הם שיסייעו לכולנו להגיע רחוק יותר, בלי לשכוח לרגע שעלינו להשתמש בכל השפע הזה בתבונה.
וזה לא אישי, חברים, אבל בדיוק כמו שעיתונאי אוכל לא יכול להיות צמחוני בלי לבגוד בתפקידו, מבקר ספרות לא מסוגל לתעב את חווית הקריאה ולהישאר באותה העבודה ולכתב רכב חייבת להיות חיבה למנועים (ורצוי גם רשיון נהיגה), אחרת הוא מועל באמון הציבור - כך גם אתם, כותבים ועורכים שמטה לחמם הוא המחשב, לא יכולים למלא את תפקידכם בצורה הוגנת והגונה אם כך אתם חשים.
בשם המחשב הנייד, הסלולרי מהדור השלישי והמצלמה הדיגיטלית - הרשו לי להביע את צערי על הרגשות השליליים שהם מעוררים בכם על לא עוול בכפם, ולתבוע את עלבונם של הנ"ל, שמשפרים את חיינו יום יום ושעה ואינם דורשים דבר בתמורה.
לפנייה לכתב/ת 
