שתף קטע נבחר

מי הוא יהודי?

הטלוויזיה האמריקאית מכירה שלושה סוגים של יהודים: הסטריאוטיפי (מיילס מ"מרפי בראון"), אלה שאי אפשר לראות עליהם שהם יהודים (רייצ'ל מ"חברים") והמשתלבים החכמים, שלמרות שהם אמריקאים לגמרי, הם לא שוכחים מאיפה באו (סת וסנדי מ-"The O.C" וגרייס מ"וויל וגרייס"). קווים לדמותם של בני עמנו הטלוויזיונים

יוצרים של "סאותפארק" אוהבים לירות חיצים במטרות שנויות במחלוקת. אחד החיצים שנורים בעונה השמינית של הסדרה "סאותפארק" (שהתחילה השבוע בערוץ הצחוק, ביפ של HOT), פוגע בול בנושא שנוי במחלוקת כזה, שהסעיר את הציבור האמריקאי בכלל והיהודי בפרט - עלייתו לאקרנים של הסרט "הפסיון של ישו" מבית מל גיבסון. בפרק השלישי של העונה יוצרי הסדרה מבקרים גם את ההיסטריה בציבור היהודי בעקבות הקרנתו הצפויה של הסרט, וגם את מל גיבסון, על הטיפשות והגזענות שלו באופן כללי. הם נעזרים לשם כך בילד היהודי בסדרה, קייל.

 

בכל הקשור לייצוג של דמויות יהודיות בטלוויזיה האמריקאית קייל המצויר מהווה סוג של סמן. הוא ומשפחתו מהווים כמעט שני קצוות בייצוג הזה. מצד אחד נמצאים ההורים, שהם דמויות סטריאוטיפיות של יהודים: אמא שלו היא יידישע מאמע קלאסית, שמאוד מעורבת בקהילה ודוחפת את עצמה לכל מקום, וכל מה שמעניין את אביו חובש הכיפה זה כסף, על חשבון אחרים, והוא תובע את כולם ועושה מזה מזומנים. בן דודו של קייל מניו יורק, קייל שוורץ, הוא ללא ספק חנון נבעכי יהודי טיפוסי - גרוע בספורט, קמצן וחולני, שרוצה להיות ברוקר כדי שיוכל לעשות הרבה כסף.

 

קייל עצמו, ללא ספק מהגיבורים הראשיים של הסדרה, מציג זהות שונה. קייל הוא לא כזה חנון וגם לא כזה לוזר, הוא לא גרוע בספורט ולא חולה כל הזמן. הוא זר בחברה, בהיותו בן למשפחה היהודית היחידה באזור, לועגים לו על יהדותו, והוא מרגיש לא שייך כשחבריו חוגגים את החגים הנוצריים הצבעוניים. אבל כבר בעונות הראשונות של "סאותפארק" קייל ממציא דמות משלו לכריסמס/חנוכה, מר האנקי, הקקי המזמר, שבזכותה בסופו של דבר חנוכה מתקבל בעיירה כחג קולי. כלומר קייל מוצא את הדרך להשתלב בחברה האמריקאית למרות היהדות שלו, ובמובן מסוים בגלל שהוא לא דבק בה מדי.

 

בפרק המדובר של העונה השמינית קייל עסוק מאוד בזהות היהודית הפוליטית שלו. בלי להרוס יותר מדי (אבל אם אתם חוששים מספוילר דלגו כמה שורות), קרטמן, הילד הגזען, שצופה ב"פסיון של ישו" למעלה מ-30 פעם, מאשים את קייל ואת היהודים בכלל ברצח ישו, ומנסה לסחוף אחריו את ההמונים במחאה נגד היהודים. קייל, שמרגיש אשם בשם העם היהודי, פונה לבסוף לבית הכנסת, ושם בנוכחות הרבי, הוריו ואנשים נוספים מתקיים דיון די דומה לדיון שהתקיים בחברה היהודית האמריקאית (רק יותר מצחיק), האם יש לדרוש את הורדת הסרט מהמסכים או להניח שהצופים יבינו שמדובר רק בסרט.

 

העיסוק הזמני הזה של קייל בזהות היהודית שלו, בהתחשב בעובדה שמבחינתו הבונוס היחיד בלהיות יהודי אלה הם שמונת ימי המתנות בחנוכה, הוא הזדמנות מצוינת לבדוק מי הן הדמויות היהודיות שמוצגות על מסך הטלוויזיה האמריקאית, זאת המשפיעה על התרבות המערבית, ולא רק, בכל העולם.

 

ייצוג של דמויות יהודיות בטלוויזיה האמריקאית הוא אחד הדיונים הבוערים בחברה שם, וכל מגזין יהודי תרבותי שמכבד את עצמו עוסק בשאלה הזאת. זה קצת דומה לשאלות ששואלת את עצמה הקהילה ההומו-לסבית באמריקה, רק עם הרבה פחות מאבקים מול הגורמים הרלוונטיים. אולי בגלל שאותם גורמים רלוונטיים הם בעיקר יהודים.

 

גם אצל יהודי אמריקה מחלקים פרסים לדמויות בולטות בטלוויזיה ובתעשיית הבידור שעשו ריספקט ליהודים על המסך, כדוגמת דברה מסינג על תפקידה ב"וויל וגרייס" או דארן סטאר על תהליך הגיור שעברה שרלוט בעונה האחרונה של "סקס והעיר הגדולה", שזכה להערכה מקיר לקיר. על הנייר ההתחלה נראתה לא רעה בכלל. שלוש רשתות השידור האמריקאיות הגדולות, ABC ,NBC ו-CBS הוקמו על ידי יהודים, ובשנת 1949 אפילו עלה סיטקום בשם "הגולדברגים" שרץ במשך חמש שנים ועסק בקורותיה של משפחת מהגרים יהודית ובהסתגלות שלה לחיים האמריקאים. הם היו היהודים היחידים על המסך, ואחרי שהסדרה ירדה לא עלתה עליו אף דמות יהודית עד שנת 1972, אז שודרה הסדרה "ברידג'ט אוהבת את ברני", שהציגה את הזוג הנשוי המעורב הראשון - יהודי ושיקסע (גויה).

 

אומנם יהודים הם אלה שהקימו את רשתות השידור, אבל בכל הנוגע לדמויות של יהודים הם נהגו בהן בדומה למנהלי אולפני הקולנוע האמריקאים באותה תקופה. הם היו אמביוולנטים, ובעיקר בעקבות השואה, הם חששו לבלוט יותר מדי. דייוויד זוראוויק, עיתונאי אמריקאי שחקר את הייצוג הזה, טוען שבעלי רשתות הטלוויזיה רצו לייצר תדמית נקייה של החיים האמריקאיים, ולא רצו גורמים שעשויים להפריע לתדמית הזאת. עד כדי כך, שהם פברקו מחקרים שהראו שאמריקאים לא רוצים לראות יהודים על המסך, או אנשים מניו יורק, או גרושים או אנשים עם שפם. באופן אירוני, רק אחרי שהיהודים מכרו את אחזקתם ברשתות השידור לתאגידי ענק, לקראת שנות ה-80, חל סוף סוף שינוי בייצוג הטלוויזיוני של היהודים.

 

בתחילה הופיעו דמויות יהודיות בעיקר בתפקידי משנה מוזרים. הם דיברו במבטאים זרים, לבשו בגדים משונים וקיימו טקסים מוזרים. הם היו היהודים ה"קלאסיים": השכנה החטטנית שמביעה את דעתה על כל דבר, עורך הדין או רואה החשבון שרק רוצה להשיג יותר כסף, הבת המפונקת והבנים הנבעכים. השיפור חל כאמור בשנות ה-80, ולצד דמויות משנה כמיילס סילברברג ב"מרפי בראון" או לילית מ"חופשי על הבר", התחילו להופיע גם דמויות ראשיות של יהודים בסדרות אמריקאיות. למשל מייקל סטדמן ב"30 ומשהו", שהיה נשוי להופ הגויה והתייסר קשות בגלל הדילמה כיצד יחנך את ילדיו, או ג'ואל פליישמן, הרופא היהודי היאפי מניו יורק ב"חשיפה לצפון", שנסע לאלסקה.

 

משם חלה כבר אינפלציה: בין הדמויות היהודיות המובילות בשנות ה-90 ובשנים האחרונות ניתן למנות את פול באקמן ב"משתגעים מאהבה", לארי סנדרס ב"לארי סנדרס", פראן דרשר הלא היא נאני פיין ב"נאני", ג'רי ב"סיינפלד" וכמובן גרייס ב"וויל וגרייס" וסת וסנדי כהן ב-"The O.C". אפילו בסדרות שעוסקות בפלח אוכלוסייה מצומצם יחסית, כמו "הכי גאים שיש" ההומואית ו"ישנן בנות" הלסבית, טרחו היוצרים להציב דמות יהודית אחת בכל סדרה. כך יוצא שלמרות שיהודים מהווים רק שני אחוזים מהאוכלוסייה בארצות הברית, הם מהווים אחוז גבוה בהרבה באוכלוסיית הדמויות הטלוויזיוניות. תמצאו שם יותר דמויות יהודיות מאשר דמויות לטיניות, על אף שהאוכלוסייה הלטינית מהווה אחוז גבוה בהרבה מכלל האמריקאים.

 

בתוך בליל הדמויות היהודיות האלה ניתן לזהות בגדול שלושה נתיבים אפשריים של ייצוג טלוויזיוני יהודי. ייצוג סטריאוטיפי, שאליו נופלים בין היתר בני משפחתו הסאטירית של קייל מ"סאותפארק", ואפילו סבתו המעצבנת של סת כהן מ-"The O.C". גם מיילס סילברברג מ"מרפי בראון", שהיה יהודי נוירוטי והישגי, לא ממש הצליח להפעיל את סמכותו על הכתבים, והיה נמוך, בעל משקפיים ולא מעט פעמים חולני. ג'ואל פליישמן אגב, ב"חשיפה לצפון", היה מעין גלגול מתוחכם יותר של מיילס, ועדיין, מאוד הישגי ועצבני. נאני פיין ב"נאני" היתה הדמות הקלאסית של נסיכה יהודית מברוקלין, עם אמא שיכולה לשמש כדמות הפוסטר לאמהות יהודיות ניו יורקיות באשר הן. מצד שני, היא היתה דמות אהובה, ובמובן מסוים סיפקה שיקוף הולם לרווקות ברוקלין המפונפנות.

 

הסוג השני הוא דמויות שהן יהודיות בעיקר בשם המשפחה שלהן. ג'ויס אנטלר, חוקרת תרבות פופולרית אמריקאית, קוראת להם "קריפטו ג'וז" - יהודי המסתורין. אם אתם לא יודעים שהם יהודים, אין לכם סיכוי לגלות את זה. רוס ומוניקה גלר ב"חברים" כמעט ולא עסקו בשאלת הזהות היהודית שלם, למעט פרק בולט אחד שבו ניסה רוס להסביר לבנו הקטן על חנוכה, בעוד הבן מעדיף את הצבעוניות והעושר הוויזואלי של כריסמס. לאורך רוב שנותיה של הסדרה, לעומת זאת, החברים חגגו ביחד את חג ההודיה או את כריסמס. למעשה בחינה מדוקדקת יותר של השורשים הבלונדינים מזכירה שגם רייצ'ל גרין היא יהודייה, והיתה אמורה אפילו להתחתן עם רופא שיניים יהודי, אך איכשהו לאורך השנים נראה שאפילו היא שכחה מזה.

 

טד שמידט מ"הכי גאים שיש" הוא עוד דוגמה קלאסית ליהודי טלוויזיוני ששכח שהוא כזה. כמובן שפרט לעובדה ששם משפחו יהודי והוא עוסק בראיית חשבון, אנחנו לא יודעים על היהדות שלו כלום.

 

הסוג השלישי הוא אלה שמנסים להשתלב, אבל לא שוכחים מאיפה באו. מובילי הז'אנר הם סת וסנדי כהן ("The O.C"), גרייס אדלר ("וויל וגרייס"), ג'רי סיינפלד וקייל כמובן. זה נראה כאילו קייל וסיינפלד מאוד מרוחקים אחד מהשני, אבל בסופו של דבר - לא ממש. כולם מוצאים את הדרך לשלב את היהדות שלהם בחברה האמריקאית מבלי ליפול לסטריאוטיפיות. הם יהודים, יש להם את הסממנים, לפעמים הם זורקים איזו מילה בשפה הרלוונטית (יידיש, בדרך כלל, לא עברית), אבל הם מנסים מאוד להשתלב בחברה האמריקאית, בין אם זה להמציא חגים משותפים כמו כריסמוכה ב-"The O.C", או להתחתן עם גוי/ה - אלמנט שמופיע כמעט בכל הסדרות האמריקאיות שמערבות יהודים: סנדי שנשוי לקירסטן הגויה ב-"The O.C", פול באקמן שנישא לג'יימי הגויה ב"משתגעים מאהבה", וסיינפלד שנהג לצאת עם בחורות שבעיקר היו לא יהודיות.

 

למעט גרייס, שאומנם חלקה את רוב חייה עם גוי, אבל בסוף התחתנה עם ליאו היהודי (ויהדות אמריקה צהלה ושמחה) לא נראים זוגות של יהודים על המסך האמריקאי. "הרגשנו שאנחנו חייבים לתת לה בעל יהודי שיהיה איש טוב, משכיל, רופא. מענטש", אומר דייוויד כהן, יוצר הסדרה בראיון ל"ג'ואיש ג'ורנל אוף גרייטר לוס אנג'לס".

 

החוקרת אנטלר טוענת אגב שהסיבה שבגללה אנחנו רואים על המסך כל כך הרבה יהודים שמתחתנים עם גויות, וכמובן להפך, היא כי הזוגות המעורבים משקפים בדיוק את החיים של היוצרים שלהם. למעשה השינוי בכמות הייצוג היהודי בטלוויזיה האמריקאית ובסוג שלו נובע מן הסתם מכך שהרבה יותר יהודים הם אלה שמניעים את הדמויות. יותר יהודים משתלבים ככותבים או מפיקים של התוכניות האלה, וכאלה הם גם בהרבה מקרים גם השחקנים הראשיים, שמגלמים את הדמויות היהודיות.

 

הדמות של קייל ב"סאותפארק" מבוססת על מאט סטון, אחד משני יוצרי הסדרה, שמעביר דרכה, באופן מעוות אין להכחיש, את חוויות הילדות והתבגרות שלו עצמו. "אני ממש יכול להזדהות עם קייל", הוא אומר בראיון למגזין האינטרנט "Zap2It". "שנינו חסרי סבלנות, קצרי מזג ומגיבים על כל דבר".

 

גם סטון גדל באזור שלא היו בו הרבה יהודיים, במרכז ארצות הברית. גם סטון, כמו קייל, סבל בכריסמס ולא היה לו מה לעשות. חנוכה נראה לו הרבה פחות אטרקטיבי לעומת הצבעוניות של החג הנוצרי. אמא שלו לדבריו יהודייה מאוד, אם כי לא דתייה, והוא מציג לא פעם את התרבות היהודית שראה אצל סבא וסבתא שלו, ומשם גם מגיעים מונחים וביטויים שבהם הוא משתמש כדי להקצין את הדמויות.

 

לעומת זאת אבא שלו אירי, ולא יהודי כמו אבא של קייל, את הכיפה הוא הניח על ראשו של האב מתוך רצון ליצור יותר אופציות להצחקה. השימוש בדמות היהודי המוקצן הבודד בתוך העיירה יוצרת לדבריו קונפליקטים משעשעים.

 

גם ג'וש שוורץ, יוצר "The O.C", ביסס את דמותו של סת כהן על החוויות שלו, אבל היתרון של סת הוא שהוא הופך את החנוניות שלו למגניבות. שוורץ, שנמצא ככל הנראה במעין מסע צלב להצלת התדמית של יהודי ארצות הברית, מציג גם את האבא היהודי החדש, סנדי כהן, כאבא מגניב - דמות מסוג חדש בנוף סדרות הנעורים. מצד אחד הוא חתיך ושרמנטי (אם כי לא יזיק לו סיבוב על הגבות), וכשהוא עובד בסניגוריה הציבורית הוא ההפך הגמור מ"רודף בצע כסף" היהודי הקלאסי. מצד שני הוא יכול להגיד משפט כמו "וולנטיינ'ז דיי הוא לא חג, ראש השנה לעומת זאת, זה חג!". כהן מתעקש על חגיגת סדר פסח, וכך מוצג החג הזה באחת הפעמים הבודדות בטלוויזיה האמריקאית, אבל בצורה ניתנת לעיכול כמובן.

 

העיתונאי זוראוויק, לעומת זאת, חושב שסנדי כהן הוא פשוט שדרוג של אותם סטריאוטיפים יהודיים מוכרים, ובסופו של יום הוא עוד יהודי מהברונקס, עורך דין שהתחתן את דרכו למעלה עם לא יהודייה. לכו תסבירו לו שסנדי וסת הן בין הדמויות האהובות ביותר בסדרה, ולא רק בקרב בנות יהודיות.

 

הסיבות לייצוג הנוח לעיכול של יהודים על המסך נובעות גם משיקולי רייטינג. גם צופים במרכז ובדרום ארצות הברית צריכים להזדהות עם הדמות היהודית על המסך - יצור שהם לא פוגשים בחיי היומיום. לכן מנסים היוצרים היהודים בטלוויזיה האמריקאית לספק יהודים מרוככים, כאלה שאוכלים גם חתיכת בייקון בסנדוויץ'.

 

אבל עכשיו, הירידה במעמדו של הסיטקום, ובמיוחד העלייה במעמדו של הריאליטי, מקטינים את האופציות למצוא דמויות יהודיות על המסך. יהודים הרי לא משתתפים בתחרויות טלוויזיה מטופשות. הם חכמים מדי בשביל זה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
היהודים בהיסטריה. סאותפארק
ריספקט. דברה מסינג, "וויל וגרייס"
צילום: איי פי
זורק איזו מילה ביידיש. סיינפלד
צילום: איי פי
כריסמוכה. The O.C
צילום: רויטרס
כולנו יהודים. רייצ'ל ומוניקה מ"חברים"
צילום: רויטרס
לאתר ההטבות
מומלצים