קוצבי לב: שומרים על הקצב

כארבעה מיליון בני אדם מצוידים כיום בקוצבי לב, שהוכנסו לראשונה לשימוש ניסיוני לפני כחמישים שנה, במטרה להחיש פעימות לב אטיות מדי.

בלב בריא, תאי שריר מוליכי חשמל משגרים אות בכל התכווצות של הפרוזדורים (עליות) והחדרים. במצבי עקה, קוצב הלב משגר פעימות חשמל לנקודות נבחרות בלב, כדי להחיש את קצב האותות או לתאם אותם. בעבר יכלו קוצבי הלב לספק רק קצב דופק יחיד, אבל רוב המכשירים החדישים מחוננים ביכולת תגובה לדופק - הם עוקבים אחר הפעילות החשמלית בגוף ואחר תנועותיו, ומשנים את הדופק בהתאם. עכשיו יכולים הרופאים גם להשתיל קוצבים מיוחדים שמגרים במישרין כל חדר לחוד, כדי לסנכרן מחדש חדרים שקצב התכווצותם השתבש. בעיה זו מופיעה לעתים קרובות אצל אנשים ששרירי הלב שלהם נחלשו בגלל התקף לב.

הקוצבים התכווצו עד גודל של קופסת גפרורים, לא רק בזכות שיפור באלקטרוניקה ובתוכנה אלא גם בזכות הצמדת מכל של סטרואיד לקצה התיל המוסר את הפעימה ללב. חומר זה מפחית את החשש לדלקת אחרי ההשתלה וכך שומר שהאלקטרודה תישאר קרובה לשריר הלב. הדבר מנמיך את המתח שצריך הקוצב לחולל, ולפיכך יכולים הרכיבים להיות קטנים יותר. "הסטרואיד היה המפתח," אומר טובי מרקוביץ, מדען מחקר בחברת מדטרוניקס ממיניאפוליס, המפקח על חקר הקוצבים שם.

כשהסוללות מתחילות להתרוקן, אחרי שש עד עשר שנים על פי רוב, מחליפים את היחידה כולה (אבל לא את המגעים), משום שהסוללה דבוקה למארז, ומשום שבדרך כלל טכנולוגיית הקוצבים משתפרת פלאים בפרק זמן כזה.

מאז שנות ה-80 נהוג גם השימוש במוצר לוואי של פיתוח הקוצבים: הופך פרפורי-לב (דפיברילטור) בר-השתלה, או ICD. המכשיר, שגודלו כגודל זימונית קטנה, נותן הלם חשמלי לפרוזדור או לחדר שנכנסו לפרפור, כלומר לקצב התכווצות בלתי-נשלט. ההלם מאפשר למערכת לחזור לקצב תקין, וכן מונע את דום הלב הפתאומי האחראי למותם של 450,000 אנשים בארה"ב לבדה מדי שנה. ב- 2003 הושתלו כ-80,000 התקני ICD. הם יכולים גם לשמש כקוצבים, ומרקוביץ אומר שהם עשויים להחליף את הקוצבים בבוא היום, אם יצליחו החוקרים להפחית את גודלם ואת מחירם - ואם יאשרו חברות הביטוח הרפואי את ההחלפה.

המוליכות החשמלית היא המחוללת כל דפיקת לב. תאי השריר המצויים באבר בלב הקרוי קשר סינוס-פרוזדור (SA) מאבדים את הקיטוב החשמלי שלהם כשהפרוזדורים מתמלאים בדם, והדבר מחולל תגובת שרשרת של איבודי קיטוב. זוהי למעשה פעימת גל חשמלית המתקדמת לעבר איבר אחר הקרוי קשר פרוזדור-חדר (AV).

קשר-AV מאט את הפעימה, עד שהפרוזדורים ממלאים את החדרים. אז היא מקדמת את הפעימה סביב החדרים, ומניעה אותם להתכווץ יחד. קשר-SA מווסת את קצב הדופק בזכות יכולתו לחוש את ריכוז החמצן בדם החוזר מן הגוף: כמות החמצן פוחתת בתנאי פעילות גופנית מאומצת.

כדאי לדעת

גיבוי: כל תאי הלב מסוגלים לפעום בכוחות עצמם. אבל התאים בקשר הסינוס-פרוזדור פועמים בקצב המהיר ביותר, ולכן הם פותחים את שרשרת הפעימות שעוברת דרך הלב וקובעת קצב דופק של 60 עד 100 פעימות בדקה. אם נגרם נזק לסינוס, עובר תפקיד הקציבה לתאי הפרוזדורים, אבל אלה יכולים לקבוע קצב של 40 עד 80 פעימות בדקה בלבד. ואם הם כושלים, מסוגל קשר הפרוזדור-חדר לספק דופק של 30 עד 40 פעימות בדקה - קצב מספיק (בדוחק) להשאיר אדם בחיים.

חיוג ישיר: אחת לכחצי שנה בודקים המושתלים את קוצביהם באמצעות הטלפון. המושתל עונד סרטי זרוע מיוחדים על פרקי ידיו ומצמיד מוט מגנטי לחזהו, מעל הקוצב. הוא מהדק את שפופרת הטלפון ללוחית השידור הצמודה לסרטי הזרוע ומתקשר אל הרופא, שבודק את תקינות הקוצב ואת מצב הסוללות.

הישמרו והיזהרו: לדברי מדטרוניקס, מושתלי קוצב לב אינם צריכים לחשוש מהפרעות אלקטרומגנטיות של תנורי מיקרוגל, שמיכות חשמליות או גלאי מתכת בנמלי תעופה. השערים למניעת גניבה בפתחי חנויות אינם מסוכנים גם הם, אם אין משתהים על ידם יותר מדי.

בעיות עלולות להתעורר אם מתקרבים יתר על המידה אל מכשירים המחוללים שדות מגנטיים חזקים, כמו רמקולי סטריאו גדולים או מנועי בנזין. אין להחזיק טלפונים סלולריים בכיס החולצה. אסור להתקרב למכשירי הדמיה בתהודה מגנטית (MRI). אם אירע סיבוך, די בכך שהמושתל יתרחק ממקור הבעיה. קוצבי הלב עצמם כמעט אף פעם אינם ניזוקים.