מחממות מנועים: מלכות המדבר בגיבוש
הן עליזות, חברותיות, לא מתלוננות, נרתמות בשמחה לכל משימה, ואין ביניהן אף לא ביישנית אחת. 47 מלכות נפגשו, רגע לפני שהן ממריאות למסע ג'יפים במרוקו
47 מנצחות, 6 מארגנים ותקשורת, הרבה תקשורת, הגיעו ליומיים של גיבוש אחרון לפני ההמראה למסע הגדול במרוקו, שיוצא לדרך ביום רביעי הקרוב (14 בספטמבר).
כולם דרוכים ונרגשים, גם אלה שזה להם המסע השלישי או השישי של "מלכת המדבר", שחוזרים ומדגישים ש"אסור להשוות", ושכל מלכה כבודה בצדה.
המלכות של שנת 2005 (ואשתדל לא לקרוא להן "בנות") הגיעו לקו הגמר אחרי 12 מסעות מקדימים בהרי הקרפטים ברומניה, שבסופו של כל אחד מהם נבחר צוות מצטיין שיזכה לנחות גם בקזבלנקה. התחרות הגדולה התחילה עם ההרשמה, ותיגמר רק ביום האחרון במרוקו, כשיוכרז הצוות הזוכה, שייצא גם בשנה הבאה למסע "מלכת המדבר" – הפעם בלי מיונים ובלי תחרויות.
משפחת המלוכה, 2005 (צילום: איה בן-עזרי)
לגיבוש הגיעו המלכות כשהן מכירות בעיקר את הצוות שלהן מרומניה, אבל אחוות האחיות ניכרת, וגם הסיבות שהביאו דווקא אותן, מתוך המאות שהתייצבו בתחילת הדרך, לזכות בכרטיס למרוקו. הן עליזות, חברותיות, לא מתלוננות, נרתמות בשמחה לכל משימה, נפתחות בקלות וסקרניות לשמוע על השותפות שלהן למסע. אין ביניהן ולו ביישנית אחת לרפואה.
המפגש נועד למסור פרטים לוגיסטיים, לרענן את הכללים של נהיגת שטח, אבל בעיקר לערוך היכרות בין כל המשתתפים. כן, "משתתפים", יש גם כמה גברים. והם מקווים שיום אחד אפשר יהיה לצאת למסע מלכותי שכולו נשים.
החיים כנייר טואלט
יפעת יגר, המלכה האם של מלכות המדבר לדורותיהן, ניצחה על משחקי החברה, שאחד מהם זימן לי פגישות של אחת-על-אחת עם ארבע מתחרות: סילבי מ"צוות בנק הפועלים" – 4 עובדות הבנק, שניגשו ביחד להתמודדות, ניצחו כל אחת לחוד, ועכשיו הן שוב ביחד, כצוות. מירי, כבר סבתא, שידעה שתעבור את כל המכשולים ותגיע למרוקו, וחדווה מרשפון, עם הכי הרבה נסיון-חיים, בת 71, ששורפת כדי ענק מקרמיקה בבור באדמה ונוהגת על ג'יפ.
במשחק אחר התבקשה כל אחת לחתוך לעצמה חתיכה באורך שנראה לה מגליל נייר טואלט. המשימה: לספק על עצמך מספר פרטים כמספר הריבועים שחתכת לעצמך. אבל גם מי שהסתפקה בריבוע אחד לא יכלה להתחמק מלפרט את מצבה המשפחתי, העיסוק שלה ואם אפשר גם איזו חוויה פיקנטית.
פרק ההיכרות הרשמית נגמר כשכל צוות הציג את עצמו - בשירה, בפנטומימה, סתם בשמות וגם בחיטוט בתיקים. למירב, למשל, יש משקפי שמש של פראדה ושעון ממותג שהיא לא קנתה, ולפאני יש משקפי שמש שהיו במבצע בכפר-סבא, וגם כוסית לבדיקת שתן. ליתר ביטחון.
את ארוחת הערב, בניצוחו של השף טל כהן, הן הכינו בעצמן, בזריזות וביעילות, כשהן שוב מחולקות לקבוצות מתחרות, ומקבלות ניקוד על טעם, ניקיון ומורל. לקינוח הגיעו שתי רקדניות בטן, רוקדות ומרקידות.
למחרת בבוקר פגשנו את שרון, מדריכת המסע, שכמה שעות קודם חזרה ממרוקו. היא מבטיחה שיהיו ימים ארוכים ארוכים, שנאכל קוסקוס עם חול, שהג'יפים ייתקעו, שהטמפרטורות ינועו בין 5 ל-40 מעלות, שלא כל יום תהיה מקלחת, שנישן במאהלים, שלא נוכל להתקשר הביתה מהסהרה, ושנגיע למקומות שכף רגל ישראלית מעולם לא דרכה בה. בשלב הזה היא גם הבטיחה שיהיה מדהים, אבל לא מצאה לנכון לתת פרטים. העיקר שתקיים.
לפנייה לכתב/ת 
