הרשות איבדה שליטה: אלפים בוזזים בהתנחלויות

דיווח מיוחד מתוך הרצועה: כך נראית אנרכיה. אלפי פלסטינים פרצו מאז שעות הבוקר (יום א') להתנחלויות שננטשו בעזה והחלו גורפים מכל הבא ליד. כוחות הביטחון הפלסטינים הפגינו בתחילה התנגדות - אולם במרבית המקומות הם "נשטפו" על ידי ההמונים והרימו ידיים. מה שהיה אמור להיות לקיחת אחריות ביטחונית מסודרת מידי ישראל, הפך לכאוס אחד גדול שבו שולטים בעיקר הארגונים. בכפר דרום, למשל, נמצאים עשרות חמושים מגדודי אבו עלי מוסטפא, הזרוע הצבאית של החזית העממית. עשרות אנשי בטחון פלסטינים ששוכבים מתחת לעצים מביטים בהם בדממה. בנצרים הרסו כוחות מטעם הרשות את בית הכנסת בדחפורים.

צריך לומר שהתמונה איננה אחידה. בכפר דרום, למשל, אנשי הביטחון הלאומי הפלסטיני הפגינו נחישות בניסיון למנוע ונדליזם סביב בית הכנסת. אנשי יחידה מיוחדת, רעולי פנים, כיתרו את בית הכנסת ומנעו גישה. שני פלסטינים שהעזו להמרות את פי השוטרים זכו למכות נמרצות. בית הכנסת עצמו הפך לבסיס מאולתר של הביטחון הלאומי. אחד הקצינים במקום, אחמד חילס, הבטיח לעיתונאים ש"תוך שלושה עד ארבעה ימים תשים הרשות ומנגנוניה הביטחוניים קץ לכל המראות האלה ותתחיל להשליט סדר". 

• תמונות מעזה: מהכיבוש ועד הפינוי  
  

• השער ננעל: ישראל יצאה מעזה
• בתי הכנסת הוצתו - מהר מהצפוי
• אביו של מוחמד א-דורה לא שוכח
• אמו של החלל האחרון בעזה: הלב נקרע
  

חוגגים על בית הכנסת בנווה דקלים. צילום: רויטרס

אבל בינתיים, עד שהרשות תתעשת, החמושים שולטים בשטח. ביציאה מנצרים נוסעים בגלוי ג'יפים של תנועת הג'יהאד האיסלאמי, רעולי פנים אוחזים בנשק, שכולל מרגמות ואר.פי.ג'י. אף אחד לא חושש. אחד החמושים מסביר: " המרגמה הזו היא שהביאה את הניצחון ואנחנו נזכיר לכל מי שמנסה להשכיח את זה מהעם הפלסטיני". לדבריו, הוא ואנשיו אינם מתכוונים להתפרק מנשקם, "כי אנחנו לא יודעים אם האויב הציוני לא יבקש לחזור ואנו עדיין לא יודעים מה זוממים המושחתים ברשות - ולכן צריכים להיות מוכנים למערכה הבאה". מקולו ומעיניו המבצבצות בעד הכפייה נראה שהוא בקושי בן 20. 

תמונת מצב מנצרים, אחד ממעוזי ההתנחלות לשעבר. אנשי הביטחון הלאומי וכוח 17 המוצבים כאן איבדו שליטה. אלפים דוהרים פנימה עם רכבים

מסחריים וממלאים אותם מכל הבא ליד: עצים, אלומיניום, נחושת, חלקי כורסאות והרבה הרבה מנגו. גם עגלונים מככבים פה והם נושאים בעיקר את השערים של ההתנחלות ואת הגדרות שלה, הורסים אותם, הורסים ומעמיסים. מסביב, סצנות סוריאליסטיות: איש כוח 17 מנסה למנוע מפלסטיני להיכנס לחממה. הפלסטיני מתעקש ומוציא משם עציץ. ביציאה מנצרים מושך פלסטיני צינור באורך מאות מטרים, מושך אותו לבדו וכל ילד שמעז להתקרב, לדרוך על הצינור זוכה בנזיפה.

הדגלים מונפים מאז הבוקר על גג בית הכנסת בנצרים, שחלקו כבר הועלה באש. אחד של חמאס, השני של הג'יהאד. גם שני דגלים אדומים של חזיתות השמאל דופקים נוכחות. למטה שרים אלפים שירים לפלסטין שבדרך. למעלה, על גג בית הכנסת, שרים ומריעים עשרות נערים ומבוגרים, תולים דגלים וצועקים "אבו מאזן, אבו מאזן". אחד המטפסים צועק לאחד הילדים שלא יעז להתקרב לערימת האלומיניום שלו. דיר בלק.

יש שני מצרכים מבוקשים מאוד בעזה היום: אלומיניום ומנגו. אפשר לראות מאות פלסטינים מסתובבים עם שקיות מנגו, הרבה מנגו, אבל יבש. פוואז בן ה-12 הבריז מבית הספר ובחר להגיע לנצרים. הוא מחזיק שק ובו כ-40 פירות מנגו, השק כמעט כבד ממנו. "איך המנגו", אני שואל ופוואז עונה "עדיין יבש, אבל חלק אנחנו נטמון בתוך האדמה עד שיבשילו וחלק אחר נכניס לתוך פח עם קמח וגם הם יבשילו". כל מי שמכבד את עצמו סוחב מנגו. גם החאג' המבוגר חליל, בן 63, שהגיע לבקר בנצרים וגם הוא יצא עם מנגו, אבל פרי אחד בלבד: "זה כדי להגיד שזה חזר להיות שלנו, האדמה שלנו והפירות שלנו".

על החממות שנותרו מתחרים אנשי הארגונים בתליית דגליהם. הירוק של החמאס, השחור-צהוב של הג'יהאד האיסלאמי והשחור-ירוק של גדודי חללי אל אקצה. גם ארגוני השמאל המרקסיסטים עם הצבע האדום שלהם מפגינים נוכחות. כולם שותפים לחגיגה.

הקריסה הגדולה: השוטרים הרימו ידיים

רבים בישראל משפשפים בשלב זה את פדחתם ותוהים האם זה לא היה אמור להיות אחרת. היכן, למשל, שוטרי הרשות הפלסטינית? בתיאוריה (כלומר לפי מה שסוכם מול ישראל), היו האזרחים הפלסטינים אמורים להיכנס להתנחלויות רק שלושה ימים לאחר עזיבת כוחות צה"ל ומסירת השליטה בהם לכוחות הביטחון הפלסטינים. הפלסטינים היו אמורים להכניס למקום מומחי חבלה ומומחים לאיכות הסביבה כדי לוודא שהשטח בטוח לציבור הרחב.

התיאוריה הזו התמוטטה כבר הלילה. במקום מומחי חבלה נכנסו להתנחלויות מומחי אלומיניום ומנגו. בהתנחלות אלי סיני ראינו קצין פלסטיני, איש הביטחון

 הלאומי, מנסה למנוע מהאזרחים להיכנס - אולם אחרי מגעים שנמשכו שניות ספורות בלבד נאלץ הקצין להסיר את המחסום המאולתר ואלפים נכנסו והחלו לנבור בהריסות. הם הרימו מכל הבא ליד: פה חתיכת חלון, שם כורסה. נער סחב בגאווה מכסחת דשא ישנה.

בכוחות הביטחון הפלסטינים הרימו ידיים. לא ניתן היה להתמודד מול האלפים, שצעדו קילומטרים בתורים ארוכים ופרצו את המחסומים. קבוצות קבוצות השתלטו על ההריסות, "רשמו אותן" בטאבו והחלו לשלוף את האלומיניום.

צומת נצרים ידועה בשמה הפלסטיני "צומת השוהדא", על שמם של פלסטינים שנפלו חלל במקום. בפעם הראשונה הפלסטינים מסתובבים בצומת מבלי לחשוש. בכל מקום בהתנחלות מיתמר עשן שמגיע מבית הכנסת שעולה באש. לחלק נכבד מאנשי הביטחון נשבר, הם מבינים שהרבה אין מה לעשות היום. הם מברכים ומתפנים לשתות ברד מתחת לעצים. משקה קר וצל עדיף מבחינתם על החוק והסדר. "מה עם ההוראות?" אני שואל את אחד השוטרים. "איזה הוראות", הוא אומר מול הסחף הזה, והסחף מסרב להיעלם.

יזמים מקומיים מיהרו להציב דוכנים לטובת הציבור הבוזז. "אני אעשה הון", מתפאר עבד אל קאדר, שמוכר תמר ונקניקיות "אבל השאלה מה אחרי, מה ייצא לנו מכל זה", הוא אומר - ושמח לשלש עוד ועוד מטבעות לכיסו. "מראה כזה לא נראה הוא אומר, לא רק פה אלא ברצועה בכלל בשנים האחרונות, פעם ראשונה אני מרגיש מה זה פרנסה מאז פרוץ האינתיפאדה".

יוסף בן ה-10 אף הוא הבריז מבית הספר, לקח את החמור המשפחתי, רתם את העגלה ויצא להעמיס מכל טוב. 20 יחידות מנגו, שתי חתיכות קרש, חלון אלומיניום אחד וכמה צינורות עם תקעים ושקעים. הוא שמח בחלקו: "אם העגלה תתמלא לא בטוח שאני אחזור לבית הספר. אעביר אותה לאח הגדול שלי שיפנה אותה ואחזור לפה. את האלומיניום הזה אני יכול למכור, כל חתיכה בשני שקלים".