| |
יאהו: שמירת הפרטיות נעצרה בגבול הסיני
שלטונות סין טענו כי עיתונאי מקומי העביר למערב ידיעה סודית, באמצעות המייל האישי שלו ביאהו. הסינים ביקשו וקיבלו מיאהו את פרטיו האישיים של שולח ההודעה וזה נעצר, נשפט ונדון ל-10 שנות מאסר. האם עברה יאהו על החוק כשחשפה את פרטיו של העיתונאי? לא, אבל במבחן האחריות החברתית היא נכשלה כישלון חרוץ
חברות רב-לאומיות, שפועלות במסגרת תרבויות, ערכים וחקיקה שונות, ולעתים סותרות, נדרשות לתהליכים מורכבים מאוד של קבלת החלטות. לא פעם קורה, שהן נכנעות לפיתויים בלתי ראויים ונחשפות בחולשתן.
זה מה שקרה באחרונה לחברת יאהו, שכמו כל חברה בעולם המערבי, מנסה לכבוש את השוק הסיני. כדי לעשות זאת, עליה לפלס מהלכים בעיקר אל לב המימשל הסיני, ולאו דווקא אל הציבור.
בתחילת ספטמבר נודע במערב, שהעיתונאי הסיני שי טאו (בן 37) נדון בחודש אפריל למאסר של עשר שנים, בעוון "גילוי סודות מדינה בחו"ל". טאו השתמש בחשבון המייל האישי שלו ביאהו, כדי לשגר לאתרי אינטרנט במערב הודעה רשמית של ממשלת סין, שנשלחה אל מערכת העיתון שבו הוא עובד. על פי ההודעה קיים חשש מפני אי-שקט חברתי באירועי יום השנה ה-15 לטבח בכיכר טיאננמן בבייג'ינג. לטענת הממשלה, מסמך זה נחשב "סודי ביותר", ובעצם חשיפתו בפני המערב פגע טאו בביטחון המדינה.
יאהו חושפת
במהלך המשפט, חשפה חברת יאהו החזקות (הונג-קונג) מידע לגבי כתובת הדואר האלקטרוני שממנו שוגרה ההודעה למערב, ובדרך זו איפשרה לשלטונות לקשר בין המייל לבין שי טאו.
אין זו הפעם הראשונה שנושא חשיפת מידע על ידי חברת אינטרנט עולה לכותרות. כשחשפה את פרטיו של שי טאו, יאהו - חברה רב-לאומית שמרכזה בארה"ב - לא עברה על החוק. עם זאת, התנהגותה מציפה את הבעייתיות הערכית של ניהול אחריות חברתית.
אחרי 9/11, בודדים יסרבו למנוע חשיפת מידע אישי של גולשים, במטרה למנוע פיגועי טרור; בדומה, לא יימצאו תומכים רבים להגנה על הזכות לשמירת האנונימיות של פדופילים ברשת או עבריינים אחרים, הפוגעים בחברה האנושית.
אך קשה להניח, שתימצא הסכמה ציבורית רחבה למעשיה של יאהו. שיתוף הפעולה שלה עם השלטונות הסיניים איפשר פגיעה יסודית בזכויות האדם של טאו, הנחשבים לאבן יסוד בכל אמנה, תקינה או חקיקה בינ"ל, העוסקת באחריות חברתית.
האמת בתוך בליל המלל
תחת הכותרת "אחריות חברתית", מתגאה יאהו בקלות הנגישות אל אתריה לבעלי מוגבלויות, מחויבות לגיוון בתעסוקה, תרומה לשמירה על איכות הסביבה, תרומה והתנדבות עובדים ועוד ועוד.
בתוך בליל המלל על "גלישה משפחתית בטוחה", "שמירת פרטיות העובדים", "מרכז אנטי-ספאם" ועוד, נמצא גם סעיף ספציפי של "מדיניות הפרטיות", שבו מודה החברה בגלוי, כי תסגיר מידע אישי של גולשים במקרים שונים, ובהם: כשהיא מגיבה לצווים של בית המשפט או כאשר היא "מאמינה" שהדבר נחוץ, כדי למנוע או לחקור פשעים ומעשים בלתי חוקיים.
עד שלא יתברר אחרת, אין שום סיבה לחשוב שיאהו איננה חברה השומרת על החוק. אלא שכדי להיחשב לחברה עם אחריות חברתית, עליה להוכיח שהיא עושה הרבה יותר מכפי שהחוק מחייב אותה.
ניהול אחריות חברתית מתחיל אחרי שמתקיימות ברירות המחדל הבסיסיות של שמירת חוק ועמידה בתקנים מקובלים. אחריות חברתית היא "התוספת", שהופכת את הארגון לטוב יותר, ישר, הגון וראוי יותר. לא כל מי ששומר על לשון החוק יכול להיחשב גם כמנהל אחריות חברתית.
"משמעת עצמית" ואחריות חברתית
בשנת 2002, חתמה יאהו בהתנדבות על התחייבות לצנזר מידע לגולשים הסינים. כמוה עשו גם גוגל ומיקרוסופט הענקיות. שם המסמך היה: "התחייבות פומבית למשמעת עצמית עבור תעשיית האינטרנט הסינית". בעקבות התחייבות זו, נחסם מפני הגולשים הסינים מידע שאינו זוכה להכשר של השלטונות. רובו המכריע קשור לזכויות אדם ולא לפעולות טרור.
כמו לכל חברה שמכבדת את עצמה, גם ליאהו יש קוד אתי. סעיף מרכזי בקוד מדבר על איסור מתן או הצעת שוחד לפקידי ציבור זרים, "במטרה להשפיע על מעשים או החלטות רשמיות... להשגת עסקים או לאפשר את קיומם...".
שוחד הוא עניין חמקמק. היום כבר לא מעבירים כספים במעטפות חתומות. יש דרכים מתוחכמות יותר לשחד פקידים בכירים. האם הנכונות ההתנדבותית של יאהו לשבש את פעילות מנוע החיפוש שלה, כך שישרת את האינטרסים של ממשלת סין, עשויה להיחשב לשוחד? ומה לגבי הסגרת המידע על שי טאו? זו אינה תורמת למאבק הלגיטימי על שלום הציבור, אלא מסייעת ליאהו בקיום עסקיה בסין.
המידע בנוגע לפרשת שי טאו אינו מפרט, האם יאהו נדרשה למסור את פרטי העיתונאי באמצעות צו של בית המשפט או שמא עשתה גם זאת בהתנדבות, כיוון ש"האמינה שהדבר נחוץ" (בהתאם לעקרונות מדיניות הפרטיות שלה). בכל מקרה, זוהי דוגמה לבעייתיות של חברות, אשר בדרך לביסוס והרחבת עסקיהן בוחרות בהתנהלות המקעקעת מדיניות ראויה של אחריות חברתית.
|
