הקנצלרית והיהודים
מרקל רוצה לחזק את היחסים עם אמריקה, מבקרת את המדיניות הפלסטינית ומקבלת בהבנה צעדים ישראליים להגנה עצמית. גרמניה בהנהגתה תמשיך לעשות ככל שניתן לחיזוקה ושגשוגה של ישראל
אם הסקרים צודקים, הרי שהלילה תהיה "גברת הברזל" אנגלה מרקל, מועמדת מפלגת האופוזיציה הנוצרית-דמוקרטית (CDU), לאשה הראשונה בתולדות גרמניה שנבחרת לכהונת הקנצלר.
מרקל, בתו של כומר לותרני ממזרח גרמניה, הייתה בת טיפוחיו של הקנצלר הלמוט קוהל, והיא פוליטקאית ותיקה שהוכיחה כי גם נשים יכולות לטפס לפסגת הפוליטיקה הגרמנית. יש לה רעיונות ברורים לשינויים מהותיים במדיניות החוץ של ארצה. שלא כמו הקנצלר שרדר, היא תומכת נלהבת בהידוק היחסים בין אירופה לארצות-הברית ובהחלשת הציר המרכזי המניע את האיחוד האירופי - יחסי גרמניה וצרפת. גרמניה בהנהגתה תצטרף לרשימת המתנגדות לצירופה של טורקיה לאיחוד האירופי. מרקל מציעה למדינה המוסלמית החילונית "שותפות מיוחדת" בלבד, משום שלא כמו שרדר, היא מאמינה שחברות מלאה של טורקיה באיחוד תפגע בתהליך האינטגרציה ביבשת. ללא כל ספק, בחירתה הצפויה של מרקל למשרה הרמה תשנה את פניה של גרמניה ואת מדיניותו הכוללת של האיחוד האירופי.
ומה באשר לישראל? על אף עמדותיה המוצקות בנוגע לגרמניה ולאירופה, מרקל מיעטה בהתבטאויות בנושא זה. לציון 40 שנה לכינון יחסי ישראל וגרמניה, בראיון חושפני ומרתק לכתב העת הגרמני "טריבונה" (ולאחרונה בראיון נוסף ל"הארץ"), שטחה מרקל את ה"אני מאמין" שלה בכל הקשור לישראל ולסכסוך באזור. מתברר כי אין כל מקום לדאגה, וברלין של מרקל תישאר ידידה אמיתית של ירושלים, נאמנה לישראל בדיוק כמו גרמניה של שרדר - אותה הגברת רק בשינוי אדרת.
למרות מוצאה המזרח גרמני, מרקל לא הזדהתה עם הקו הפרו-פלסטיני שנקטה ממשלת מזרח גרמניה והיא מודה, כי היא מעולם לא תמכה באש"ף באופן עיוור ותמיד ביקרה את המדיניות הפלסטינית. גרמניה של מרקל תמשיך לעשות ככל שניתן לחיזוקה ולשגשוגה של ישראל ולשמירה על האינטרסים הישראליים באיחוד האירופי. באופן כמעט מפתיע, מרקל מאמינה כי טרם קביעת מדיניותה המזרח תיכונית, על ממשלתה להעמיד את עצמה במקומה של מדינת ישראל ורק מנקודת מוצא זו לגבש עמדה ברורה. כך למשל היא אינה שוללת באופן גורף את הקמתה של גדר ההפרדה מתוך הבנה, כי ישראל מוקפת במדינות ועמים עוינים השוללים את זכות קיומה, ועל כן היא מקבלת בהבנה את הצעדים הישראליים להגנה עצמית. כמו ממשלתו של שרדר, גם מרקל רואה בתכנית ההתנתקות צעד חשוב לקראת יישומה של מפת הדרכים, בה היא תולה תקוות רבות. ולדעתה, רק על בסיס מפת הדרכים ניתן יהיה לחדש את תהליך השלום המזרח התיכוני.
מרקל אמנם נולדה לאחר מלחמת העולם השנייה, אך תשמור על הקו הגרמני המסורתי. היא מתחייבת שלא לשכוח לעולם את זוועות הנאצים המחייבים אותה - ובעתיד את ממשלתה - ליחסים מיוחדים עם ישראל והעם היהודי. השילומים לניצולי המחנות ולמדינת ישראל הם לדעתה צעד חשוב מאוד בבניית יחסי ישראל-גרמניה, אך מרקל, כמו כל קודמיה, אינה מאמינה כי הם פותרים את מערכת היחסים המורכבת והסבוכה. היא מודה שגרמניה לא יכולה לקנות את חירותה המוסרית ולשלם בעבור נתיב חילוץ מההיסטוריה שלה עצמה, ואין בכוונתה להתעלם ממורשתה הנאצית של גרמניה.
אחת מסיסמאות הבחירות של מפלגתה של מרקל היא: "אין אנו מבטיחים דברים שאיננו יכולים לקיים". גם אם אין ספק שיהיו כאלה דברים, הרי שבכל הנוגע לישראל - עוד טרם הקמתה של ממשלת מרקל, אם אכן תנצח, ניתן לקבוע בבירור כי כמו כל הממשלות הקודמות, גם זו תשמור על יחס ידידותי ואוהד לישראל. תחי הקנצלרית החדשה.
ד"ר שרון פרדו, מנהל המרכז לחקר חברה ופוליטיקה אירופית באוניברסיטת בן-גוריון ועמית במכון לתכנון מדיניות העם היהודי
קיראו גם: גרמניה בשלה לתאצ'ר?
לפנייה לכתב/ת 
