סערת חול ורגשות בסהרה

הגענו לסהרה. ללא ספק שיא המסע. קשה לתאר במלים את עוצמתו של המדבר הגדול בעולם – כ-8.5 מיליון קמ"ר של צחיחות שגובלת ב-11 מדינות, בהן מרוקו.

האקלים והנוף המדברי שקידמו את פנינו ככל שהתקרבנו לסהרה לא הכינו אותנו לפגישה פנים אל פנים עם איתן הטבע הענק הזה. החום ששורף את העור, היובש שסודק את השפתיים וחורך את השיער, החול שחודר לכל נקבובית, המרחבים שאינם נגמרים, הנוף המתחלף כל כמה עשרות מטרים – שיחי היפרוק ותפוח סדום, שדות האבנים עם המאובנים, הדיונות הרכות בצבעי שחור-חול. הכל ביחד מכה בכל החושים

	פגישה פנים אל פנים עם איתן טבע (צילום: איה בן-עזרי)

בכוח וסוחף לריקוד של רגשות. תוסיפו לכל זה שיירה של 18 ג'יפים מעלה אבק עם בנות אחוזות התרגשות ואוחזות בהגה, בפעם הראשונה עבור רובן בתנאי שטח כאלה, ועדיין תתקשו לדמיין את היום המסעיר שעבר עלינו.

המלכות נפרדו סופית משרידי המראה המטופח שבו הן מורגלות. צעיפים וכובעים מכל הסוגים עוטפים את הראש בכל הסגנונות, כל פיסת עור חשופה מטויחת בשכבת קרם הגנה, המכנסיים והחולצות גזורים בסטיייל דזרט שיק. עוד מעט הן יקבלו טיפול פילינג עמוק בסערת חול.

בננה תקועה

אני בג'יפ העיתונאיות, "צוות בננה", ג'יפ מיצובישי פג'רו עם בעיות בצלב (למביני העניין שביניכם), ובמלים אחרות – במצב המכני הנחות ביותר בשיירה. כבר אתמול הגענו להישג לא מבוטל - התחפרנו בכביש אספלט. אבל את זה אף אחת מהמלכות לא יודעת. הן רק שומעות כל חמש דקות ברשת הקשר קריאת מצוקה: "בננה תקועה, מבקשים חילוץ". הפכנו לבדיחה של היום, ונפתח בנק הימורים: מתי תבוא שוב קריאת העזרה מבננה למחלצות.

הנסיעה נמשכת בעצלתיים. אנחנו בדרך לשגגה (כמו בעברית) – הדיונה הגדולה באזור. כמעט בכל פעם שנכבשת עוד דיונה, גם שוקע אחד הג'יפים, ויש גם אחד בלי מצבר, שכבה מעת לעת. המלכות לא מתעצלות, יורדות לתת יד, דוחפות, מחברות כבלים, מושכות, ותמיד מצליחות. גם המלך בארמונו שמע את שאגות השמחה ומחיאות הכפיים.

חוץ משקיעות סטנדרטיות בדיונות, היה גם פנצ'ר בראש

שיפוע של 90 מעלות – כן, בגלגל הרזרבי שהרכבנו בפנצ'ר הראשון, לפני שלושה ימים. סימה ועקנין, קרן וידר וטל סיני התייצבו בשניות, ולמרות הכלים החלודים שהיו להן, החליפו גלגל בלי להתבלבל.

בשעה שש בערב הגענו למאהל שבו חיכתה לנו ארוחת צהריים בסגנון בופה מרוקאי. בתפריט: פיתות שהמדבר ייבש בשניות, סלט שחיכה לנו שעות ארוכות וטונה מקופסה. אבל אף אחת לא מתלוננת. המקום כל כך קסום, האווירה כל כך מיוחדת, המדבר מחבק, לא רוצות ללכת לשום מקום.

השמש שוקעת מבעד לענני החול שמביאה אל-עזאז – סופת חול מדברית, ובאי רצון אנחנו שוב יוצאות לדרך, בחושך, הפעם עם פחות דיונות מאתגרות, אבל בכל זאת – אי אפשר בלי כמה התחפרויות.

בסוף היום המדהים הזה, כמו בכל הימים שקדמו לו, חיכתה לנו הפתעה. הפעם היה זה מאהל בסגנון אלף לילה ולילה, ארוחה כיד המלך ותוכנית אמנותית - סדנת חינה, סדנת צהלולים וריקודי בטן.

שיאו של המסע, כבר אמרנו.

פטמה מורגנה כותבת: ורד קולקר מוסרת בהצלחה לתלמידותיה בבחינת הסיום בקוסמטיקה של משרד העבודה. (מלכות המדבר מוכנות לבדוק אם הוכשרתן כראוי, ואם תוכלו לתקן את הנזקים שחולל מדבר הסהרה בעורן).