עתיד (מ)זהיר למיצובישי

הפגישה האחרונה שלי עם אוליבייה בוליי הייתה לפני כשנה וחצי, בז'נבה 2004. אז, רגע לפני המשבר החמור ביותר בתולדות מיצובישי, הריח האיש בעל החושים המחודדים את הכיוון, ובחר להפגין את מורת רוחו אפילו בפני. היום, לצד דוכן מאזדה דווקא, אני פוגש בו שוב, מסייר בשקט, ללא מלווים. וכפי שמייד הסתבר לי, למרות שחזר למרצדס בינתיים, ליבו עדיין במיצובישי.

בוליי נשמע מריר, בעיקר על נטישתל המותג היפני לפני שהספיק לסיים את העבודה. "תראה", הוא מצביע על המכוניות של מאזדה, "כולם כבר שכחו כמה זמן לקח להם לצאת מהמשבר. זה לא קורה ביום. אי אפשר לשנות פני חברה בין לילה. אין לי מזל", הוא ממשיך. "עיצבתי את סובארו לגאסי דור שני, אבל היא הצילה את סובארו כשהייתי במקום אחר. עמדתי מאחורי המייבך המקורית, אבל כשהוצגה כבר היתי במיצובישי. עכשיו מיצובישי תציג לנסר מהפכנית, ואני אהיה במרכז העיצוב היפני של מרצדס".

"המצב קשה. אבל אני מאמין שהם יצאו מהמשבר. התסריט במקרים כאלה הוא של עלייה, דעיכה, ואז שוב עלייה. ואני מאמין שהלנסר תעזור להם לשפר את המצב באופן אמיתי. רק כל כך חבל ששוב אני לא אהיה במקום הנכון בזמן הנכון".

חמש דקות מאוחר יותר אני מגיע לעמדה של מיצובישי בפרנקפורט. ויכול להבין טוב עוד יותר את ההתלהבות של בוליי. המכונית הזו, שעד עתה פגשתי רק בתמונות שנראו מוגזמות מדי, נראית טוב בכמה דרגות מהלנסר אותה תחליף. היא נראית מושכת יותר מכל דגמי מיצובישי שראינו עד היום מהיצרן היפני. במילים אחרות, אם אכן כך תיראה הלנסר הבאה, יש למיצובישי ניגשת לפחות קלף אחד חזק במלחמה הצפויה על חייה. מכונית מבטיחה.