סקירת עיתונות, 28 בספטמבר 2005

כותרות עיתונים מהעולם 28 בספטמבר 2005:

פוטין - עד 2008: נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, אמר בנאום לאומה שנשא בטלוויזיה כי בכוונתו לפנות את כסאו שבקרמלין בשנת 2008, כשתסתיים כהונתו השנייה בתפקיד. אולם פוטין רמז כי בכוונתו לקבל על עצמו תפקיד פוליטי אחר באומרו, "כפי שנהוג לומר בצבא, אמצא את מקומי בין השורות".

פוטין התלוצץ: "אני לא רואה כמטרה לשבת עד אין קץ בקרמלין ושהערוצים אחד, שתיים ושלוש יראו כל הזמן את אותו הפרצוף, ואז אם מישהו ירצה להעביר ערוץ אז מנהל ה-FSB (השירותים החשאיים שהחליפו את הקג"ב) יעלה על המסך ויאמר לצופים לשוב לשלושת הערוצים הראשונים".

"אני לא חושב שראוי להכניס שינויים לחוקה", הוסיף פוטין בן ה-52. אך כשנשאל על-ידי עיתונאים לאיזה תפקיד בכוונתו לעבור אחרי שיסיים לכהן כנשיא, השיב פוטין: "בואו נשאיר את המתח".

גם בלייר - עד 2008: ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, גנז את תקוותיו של שר האוצר, גורדון בראון, לקבל לידיו את ראשות המפלגה ואמר שבכוונתו להישאר בתפקידו לעת עתה ולהמשיך בביצוע רפורמות. בלייר אמר בוועידת מפלגת הלייבור שנערכה בברייטון כי ברצונו להישאר בתפקידו עוד שלוש שנים, עד 2008. גורדון שאף לחילופי גברי במפלגה, לא יאוחר מ-2007.

בלייר הזכיר למפלגה את הישגיו בשלטון במשך שמונה השנים האחרונות והבהיר כי בכוונתו להמשיך, תוך כדי למידה משגיאות העבר. "אומות לא נבנות על-ידי חולמים", אמר בלייר, "הן עולות באמצעות אומץ לבו וסבלנותו של עושה השינוי. זה מה שהיינו בלייבור החדש. עושי שינויים".

שפת הגוף: הצהובון הבריטי לא מוכן להסתפק בפרשנויות פוליטיות שגרתיות, וכדי לברר מה באמת עומד מאחורי המלים הגבוהות של בלייר ובראון בוועידת הלייבור, החליט להסתייע במומחית לשפת גוף.

לדברי המומחית, בלייר "רחוק מלהראות כמי שמוכן לוותר על כוחו. הוא הראה סימנים של אדם עם דבק מתחת לנעליו". היא גם אמרה שראש הממשלה נראה רזה יותר בהופעתו האחרונה ושידר ביטחון עצמי בעמידתו המצ'ואיסטית. כשדיבר, "הוא היה תיאטרלי והשתמש בתנועות אנרגטיות בראש מורם".

לעומתו, גורדון בראון, הטוען לרשת את בלייר בראשות הלייבור, "חייך יותר מדי מתוך עצבנות". לדברי המומחית, "כשבלייר הזכיר אותו הוא נתן בו מבט אוהד, אך מיהר להחליף אותו במה שנראה כמו הבעה של בוז כלפיו".

הסמוראי האחרון? ראש ממשלת יפן, ג'וניצ'ירו קואיזומי, התראיין לעיתון בעקבות ההימור הפוליטי שלו על מנהיגות המדינה. קואיזומי הקדים את הבחירות ועלול היה להפסיד, אך ניצח ושב לכהן בתפקידו.

קואיזומי סיפר כי סמוראי מהעבר, שלחם במלחמת האזרחים בת מאה השנים במאה ה-16, אודה נובונאגה, היה מקור ההשראה שלו. נובונאגה ניצח על כמה קרבות באופן מבריק, הצליח להתגבר על שחיתות האריסטוקרטיה ואף הגיע לשלטון ביפן.

"אני לומד רבות על חייו הקשים של מנהיג הסמוראים", אמר קואיזומי, "שבכל יום הסתכנו במוות. יש הרבה שיעורים שאפשר ללמוד מהם". כמו הסמוראי שהיווה לו השראה, גם קואיזומי עלה מדמות מעורפלת לגדולה והוביל לשינויים במערכת הפוליטית בארצו.

החלום האמריקני: מנתוני לשכת הסטטיסטיקה של ארצות הברית עולה כי בניגוד לציפיות, ההגירה לארה"ב הגיעה לשיא בשנת 2000 ומאז ירדה באופן משמעותי, עד לעלייה חדשה אך מצומצמת יותר בשנת 2004. כך, ב-2000 היגרו לארה"ב כ-1.5 מיליון בני אדם, אולם מספר המהגרים ב-2004 היה נמוך ב-25 אחוזים.

ממחקר שנעשה בנושא עולה כי ההגירה - החוקית והבלתי חוקית - הושפעה בעיקר מצמיחת הכלכלה האמריקנית. הפתעה נוספת במחקר היא כי שיא ההגירה לעיר ניו-יורק היתה בשנת 1997, ועד לשנת 2003 חלה הצטמצמות. זאת בעוד המדינות שהמשיכו ליהנות מההגירה היו קליפורניה, טקסס ופלורידה.

משפטה של שפנפנה: בית המשפט העליון של ארצות הברית החליט לדון בתביעתה של החשפנית שהפכה לכוכבת פלייבוי, אנה ניקול סמית', המקווה כך לרשת את עושרו של בעלה המנוח, שהיה בן 90 במותו.

בית המשפט הודיע כי ישמע את טיעוני הצדדים בתחילת השנה הבאה. סמית' תבעה 474 מיליון דולרים מכספי הווארד מרשל המנוח, איל נפט שהיה לאחד מעשירי מדינת טקסס. מרשל נשא את סמית' לאשה כשהיה בן 89 והיא בת 26, והלך לעולמו כעבור שנה. סמית' טוענת כי בעלה הבטיח לה את המיליונים שבינתיים הלכו לבנו.