לפחות פעמיים בשנה, בראש השנה ובפסח, מוצפת ישראל פסטיבלים. תרבות בטבע, מסיק זיתים, בציר ענבים, איסוף תפוחי אדמה. כל עילה היא סיבה טובה לפסטיבל. ורובם - שמחים, משמחים ואופטימיים.
אבל בשנים האחרונות הצטרף עוד פסטיבל לאירועים הללו: פסטיבל העוני, הרחמנות והחלוקה.
בעבר הלא רחוק, אחרי הקמת המדינה, המילה "חלוקה" הייתה מחוברת היישר לקונוטציות גלותיות, שהעדפנו לשכוח. כספי החלוקה היו אנטיתזה לעבודה, ליצרנות ולרוח החלוצית, שאיתם ביקשו בני דור המייסדים לבנות את המדינה.
למרבה הצער, החלוקה חזרה והזדחלה אל החברה הישראלית - בלתי קרואה, בלתי ראויה, אך עם זאת - נחוצה וקיומית עבור גורמים נזקקים רבים.
מדינה שהתנתקה ממדיניות הרווחה
בפסטיבל העוני שבו מככבים אירועי חלוקת האוכל לחג בעזרת עמותות רבות, מתפרסמים גם הנתונים הבעייתיים אודות מדינה המתנתקת ממדיניות הרווחה.
| נזקקים מחכים למנת מזון. איפה המדינה? (באדיבות עמותת פתחון לב) |
התנערות המדינה מחובתה לאחריות חברתית מעוררת בעיות חברתיות עקרוניות, ומציבה סימן שאלה גדול על חוסנה המוסרי ועל אופי קיומה בטווח הארוך.
מוסדות השלטון של המדינה חייבים בקיומה של אחריות חברתית הרבה יותר מכל מגזר אחר במשק. הם שלוחיה של החברה, ובתור שכאלו עליהם לעמוד במבחנים ערכיים, שגורם פרטי רשאי להחליט כי אינם חלים עליו. חברה פרטית יכולה להחליט שהיא מקפידה על לשון החוק, ולא יותר מכך. בעליה יכולים להיות רשעים בני רשעים, ואיש לא יוכל להלין על כך. אורח התנהלותה של חברה שכזו - כל עוד הוא מתקיים במגבלות החוק - יכול להרתיע, לעורר ביקורת או אפילו לגרום לאנשים לרצות להחרים אותה ואת מוצריה - אבל לא יותר מכך.
המדינה ומוסדותיה, לעומת זאת, אינם יכולים להסתפק בלשון החוק. עליהם להיות ראויים יותר ולהפגין מוסריות וערכיות רבים יותר. גם אם הדברים נשמעים אוטופיים, כשמדובר בשלטון הציבורי, השאיפה אל האוטופיה צריכה להיות הנורמה.
אותה גישה אוטופית מחייבת את המדינה לספק לכל אחד מאזרחיה את רשת הביטחון הקיומית, שתאפשר לו להיות שותף שווה. המדינה אינה חייבת לדאוג למותרות, אך היא חייבת לאפשר לאזרחיה ולילדיהם להתקיים, ללמוד, לטפח סיכוי לשיפור מעמדם.
חוקים רבים נועדו להבטיח את השגת היעדים הללו. אלא שבמקרים רבים, הם אינם נאכפים, ואותה מדינה - שביד אחת מחוקקת את החוקים - מוצאת מעקפים והתחכמויות, כדי לעקוף אותם.
ראשית - דאגו לאכיפת חוקי העבודה והשכר
הפיכת חודש החגים ל"חודש הנתינה" קשורה באופן הדוק להתנערותה של המדינה מאחריותה החברתית. הגידול במספר העניים אינו מראה סימני בלימה. אליו מצטרפות הידיעות המטרידות מאוד על מאות חיילים שפונים אל עמותות החלוקה בבקשה לקבל מזון לחג. החברה הישראלית כבר אינה נחרדת מפרסומות, שכמותן שודרו בשבועות האחרונים, ובהן קריאה לציבור לתרום מזון עבור מי שלא יכול להרשות לעצמו לארגן שולחן חג משפחתי. נורמה כזו אינה יכולה להתקיים בשום מערכת אנושית, המבקשת להתהדר באחריותה החברתית.
כדי להתמודד עם המצב הקיים לא מספיקים צקצוקי לשון והבטחות עמומות. אזרחי המדינה, שהם מחזיקי העניין הראשונים במעלה שלה, חייבים לתבוע את אכיפת חוקי העבודה (תשלום שכר מינימום, אי העסקת עובדי קבלן וכו'), כצעד ראשון לפתרון המציאות המסוכנת, שמעמיקה את הפער בין מי שיש להם ומי שאין להם, ומעמידה בסכנה את עצם קיומו של הגוף הקרוי מדינת ישראל.
החברה הישראלית אינה יכולה להסכין עם הפגיעה בנכים, בקשישים ובחלשים. פגיעה כזו היא פגיעה בעצם קיומו של המרקם האנושי, והיא אורבת לכל אחד ואחד בחברה, כי כל אחד מאיתנו יהיה קשיש, וכל אחד מאיתנו עלול להפוך לנכה ומוגבל. ההתעלמות מכך מאפיינת את מי שמסתפקים בחשיבה לטווח הקצר.
גם למדינה יש אחריות חברתית
חשיפת שכבות אוכלוסיה שונות לסיכון קיומי שומטת את רשת הביטחון של החברה האנושית, שבה אמורים אנשים להיות ערבים זה לזה. באותו זמן היא גם מציבה הזדמנות בפני גורמים שליליים ואפילו עבריינים לניצול חולשות האחרים ולעשיית רווחים קלים - דוגמת המתרחש בזירת יבואני העובדים הזרים.
אלו הם תהליכים שמאפיינים ארגון חסר חזון, שאינו מסוגל ליישם אחריות וערכים בפעולותיו היומיומיות. כאשר ארגון כזה הוא המדינה - חייבים מחזיקי העניין שלו להתעורר ולדרוש שינוי.
החברה האזרחית בישראל מראה באחרונה סימני התעוררות. היא הצליחה אפילו לסמן כמה הצלחות מעודדות דוגמת הורדת אנטנות הסלולר בגבעתיים או החלטת חברת קסטרו שלא לייצר מוצרי פרווה.
החברה הישראלית כולה מודה לפילנתרופים הרבים מספור, שתרומתם תאפשר את קיום החג בכל בתי ישראל. אך על כולנו מוטלת החובה להחליט לצאת לדרך המורכבת של בניית האחריות החברתית - של המדינה, של נבחרי הציבור, של אזרחיה, ובקיצור - של כולנו. הדרך אל האוטופיה ארוכה, וימי חשבון הנפש של חגי ישראל הם התקופה המתאימה להחליט על עשיית הצעד הראשון במסע.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
