העבר של הקריה: שיעורי מחול במשרד האוצר

ראשי הצמרת הכלכלית של המדינה, שהתכנסו לישיבות חשובות ביותר בלשכתו של שר האוצר האגדי פנחס ספיר, לא תיארו לעצמם כי באותו בניין ממש התקיימו כמעט מאה שנה קודם לכן שיעורי מחול של המורה לריקודים פרידריך הרינג, חבר נכבד בקהילת הטמפלרים שהקימה את "שרונה" ב-1871.

גם אנשי חיל האוויר והמכונאים שטיפלו במטוסים הראשונים של צה"ל במלחמת השחרור, לא תיארו לעצמם

כי המרתפים הגדולים בבניין שבו היה מרכז התחזוקה הראשון של החיל היה בעצם יקב של הטמפלרים.

כל מי שמסתובב היום באיזור הקריה ההומה והצפוף בתל אביב, ובעצם בכל האזור העמוס הזה שבין רחוב אבן גבירול במערב, דרך מנחם בגין ומרכז עזריאלי במזרח, חשמונאים בדרום ושאול המלך בצפון, יתקשה להאמין שפעם היתה כאן מושבה חקלאית שלווה ומשגשגת בשטח של כ-6,000 דונם, שהקימו הטמפלרים לפני 135 שנה.

ובכלל מי יודע ששמו הקודם של רחוב קפלן (הנקרא על שם אליעזר קפלן, שר האוצר הראשון של ישראל, שהיה לפני כן חבר מועצת עיריית תל-אביב) נקרא "דרך הים" בפי הטמפלרים? משני צידי רחוב קפלן שוכנים בית אגודת העיתונאים, בית הסופר, בית האיכרים, בית בני ברית, הסוכנות היהודית, משרד הביטחון ומחנה רבין על שני שעריו המפורסמים - שער ויקטור (על שם הרס"ר המיתולוגי ויקטור ששון) ושער דוד (על שם דוד בן-גוריון).

ב-7 ביוני 1948, שלושה שבועות אחרי הקמת מדינת ישראל, הפיץ ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן-גוריון מכתב לידיעת אגפי המטה והחטיבות והשירותים, בו קבע כי מקום מושב הממשלה נקרא מכאן ואילך בשם "הקריה". חסל סדר השם שרונה. מזה כמה שנים מנהלים אנשי שימור אתרים וארכיטקטים מאבק לשימור המבנים המקוריים שעדיין נותרו מהמושבה ההיא, וסיור במקום הוא הזדמנות להצצה מרתקת בתולדות ההתיישבות המיוחדת הזו, שקדמה בכ-30 שנה להקמתה של תל-אביב.

הגרמנים באים

הכל החל כאשר תיאולוג גרמני בשם כריסטוף הופמן, שחי ופעל באמצע המאה ה-19, חלם על יצירת עם נוצרי חדש, ללא פעילות מיסיונרית, שיתאסף בארץ ישראל ויכשיר אותה לבואו של המשיח, הנוצרי כמובן. מרכז פעילותו היתה אומנם במדינת וירטמברג שבגרמניה, אבל עיניו של הופמן היו נשואות לירושלים. ב-1854 הוא הקים

אגודה "לכינוס עם האל בירושלים", ששלחה מרגלים לראות את הארץ, ולאחר פילוגים פנימיים יצרו הופמן וכמה מחבריו כת חדשה שנקראה הטמפלגזלשאפט ("אגודת ההיכל"), ובקצרה הטמפלרים.

ב-1868 הגיע הופמן לארץ, ובעקבותיו עלה צאן מרעיתו. חברי הקבוצה הקימו מושבות גרמניות ביפו, בחיפה ובירושלים וגם את היישובים שרונה, וילהלמה (בני עטרות כיום), ולדהיים (אלוני אבא כיום) ובית-לחם הגלילית. המקומות עוצבו במתכונת נוף מולדתם הכפרי בדרך כלל (רחובות מוצלים על ידי שדרות עצים, גינות מטופחות ובתים עם גגות אבן ותריסים ירוקים. "כפר איכרים נקי" - כפי שתיארו בכתביהם).

הטיול בשרונה, בעקבות סיור מונחה על-ידי אבי משה-סגל, מומחה לתולדות הארץ מחברת "נטע" המארגנת סיורים במקום, הוא מסלול מרתק בתולדות הישוב. את הסיור ניתן לערוך לעת עתה רק בחלק הדרומי של שרונה, הפתוח ברובו למבקרים, בעוד שהחלק הצפוני כלוא בתוך מחנה רבין.  

את השטח רכשו הטמפלרים מהפטריארכיה היוונית, וב-1871 הונחה אבן הפינה לבניין הראשון. מייסדי שרונה ביקשו לקרוא למקום "אבנעזר", ולבסוף החליטו על שרונה, על שם אזור השרון התנ"כי. הישוב תוכנן על-ידי אדריכל טמפלרי, תיאודור זנדל, בצורת צלב. הרחוב ראשי נקרא על שם מייסד הכת הופמן (רחוב דוד אלעזר כיום).

שרונה היתה מושבה חקלאית והוקמו בה יקב, מזקקה וגת. היה גם בית מרקחת שנוהל על ידי יהודי, הרוקח איזידור יצחק ממלוק, והיו גם מספרה, נגריה ומכולת, ואפילו בית-קפה. כל יחידת מגורים

השתרעה בדרך כלל על 2.5 דונם, ממש וילה בכפר במקום טוב, שהפך להיות הצנטרום של הצנטרום של תל-אביב.  

עליית הנאצים לשלטון בגרמניה סימנה את תחילת הסוף של ההתיישבות הטמפלרים בארץ ישראל של המנדט הבריטי. בימי היטלר עסקו רבים מהם בפעילות חתרנית לסוגיה וצלב הקרס היה לדגלם. בתחילה החזיקו אותם הבריטים בתנאי מעצר במושבותיהם, ובמהלך המלחמה הגלו לאוסטרליה מאות טמפלרים שזוהו כנאצים. הם נטעו שם יתד והצליחו, וצאצאיהם מתגוררים שם עד היום. כמה מהם אף מגיעים לביקורים בארץ כדי לראות את הבתים של הסבא והסבתא.

הטמפלרים המעטים שנותרו בארץ חיו תחת מעקב. ב-1946 חיסלו אנשי יחידה סודית של ההגנה את מנהיג הקהילה הגרמנית, גוטהילף וגנר.  

הבתים יצאו לטיול

שרונה נתפסה על-ידי הבריטים, שהעבירו למבניה משרדי ממשלה ויחידות צבאיות. משם הונפה היד החזקה על אזרחי תל אביב והאזור, ובתגובה ביצעו אנשי ההגנה, אצ"ל ולח"י פשיטות שכנגד. עם הפינוי הבריטי של ארץ ישראל ב-1948 היתה שרונה לקריית ממשלת ישראל וכעבור זמן למקום מושבם של משרד הביטחון והמטה הכללי.

עם הזמן התעורר צורך לתכנן את שרונה מחדש, כאשר היה ברור שחדש ישתלב בישן. אחרי דיונים ומאבקים קשים של אנשי שימור הסביבה, הוחלט לשמר בצד הדרומי כ-35 מבנים היסטוריים ולהרוס 50 בתים. ארבעה מתוך חמישה בתים שהפריעו להרחבת כביש קפלן כבר הוזזו

ממקומם הצידה בשנה האחרונה, במבצע הנדסי מורכב תחת ניצוחו של אמנון בראור, האדריכל הממונה על המבצע. החמישי ינוע וייצא לטיול בעקבותיהם בקרוב.

בהמשך רחוב הארבעה (על שמם של ארבעה לוחמי הגנה-פלמ"ח שנפלו בעת תקיפת בסיס המשטרה הבריטית הניידת בשרונה) פונה רחוב אוסולדו ארניא (נשיא עצרת האו"ם שהחליטה על הקמת מדינת ישראל) למרכז שרונה. בבית מס' 17, שהשתייך למורה לריקודים פרידריך הרינג, שכן שנים רבות משרד האוצר, ומקומתו השנייה ניצח פנחס ספיר גם על הכלכלה וגם על המערכת הפוליטית.  

פנייה ימינה מצעידה לרחוב האלוף קלמן מגן, ועוד פנייה, שמאלה, לרחוב על שם האלוף אלברט מנדלר. ברחוב זה, במספר 6, ששימש את משרד הביטחון, ניצב בית שהיה שייך לפרדסן עמנואל שטלר. ביתו הוא הראשון ששוחזר בדייקנות כפי שהיה בימיו הטובים. יש בו חן ויופי מקוריים, כולל ציורי קיר. שי פרקש, מתעד ומשמר ציורי קיר, יודע לספר כי בדרך כלל כוסו קירות הבתים בשרונה בציורים שבלוניים, עם צורות גיאומטריות וצמחים. הקירות נצבעו וסוידו שוב ושוב במשך השנים, בחוסר רגישות משווע ליופי המקורי, וכיום יש להסיר כ-15 שכבות של צבע וסיד כדי להגיע לציורים המקוריים.

סמוך לבית המשוחזר ניתן לצפות בארבעת הבתים שהוזזו כדי לאפשר את הרחבת רחוב קפלן, ובבית החמישי הממתין להזזתו. בקומתו הראשונה של זה, ברחוב קפלן 34, שוכן סניף דואר. הבניין ההיסטורי שימש כבית עם, כבית ספר וכבית תפילה של הטמפלרים, ובראשו היו קבועים תרנגול ברזל ושעון. את השעון העתיק פירקו לאחרונה והעבירו לשיפוץ במוזיאון ישראל, כחלק מההכנות לקראת העתקתו של הבניין.

אל הסיור שלנו התלווה יונתן, בנו בן ה-96 של הרוקח היהודי בשרונה, איזידור יצחק ממלוק. הוא התרגש מאוד כאשר הגענו לבניין שבו שכן בית-המרקחת, ברחוב דוד אלעזר מס' 16. אמנם אי אפשר להיכנס לתוכו, אבל

ברשות הבן תמונות יפות של בית המרקחת, שהונצח גם בכתבי הטמפלרים. אגב, ממלוק האב היה ציר בקונגרס הציוני השישי (קונגרס אוגנדה). יונתן ידע אף להצביע על שטח אדמה שבו היה בית-קפה מאולתר של האדון וילי גינטנר, שהיה בעליה של קונדיטוריה.

מן השנים ההן נותר עדיין בית-בד בן 93 שנים - המפעל היחיד שנותר שלם על כל ציודו. הוא שוכן כיום בתוך מבנה המשמש סדנת רכב צבאית.  

תחנה אחרונה בסיור המרתק היא היקב והמזקקה שלו בקצהו של רחוב אלעזר. ביקב, שנבנה על ידי כורם מקצועי, ייצרו יין שנשלח לוירטמברג, ארץ המוצא של דרי שרונה. היקב והמזקקה נמנים עם המבנים שהוכנסו לרשימת טעוני שימור ובכך ניצלו מהריסה. במרתף המזקקה הקים יזם יהודי, מרדכי שמעון טפרברג, בית חרושת ראשון בארץ לייצור ספירט.

במלחמת העצמאות הוסב היקב למרכז תחזוקה לחיל האוויר. בקומה התחתונה שכנו משרדי המנהלה והתחבורה, ובעליונה משרדי המפקדה, המודיעין והמבצעים. בין השאר הורכבו במקום 21 מטוסים קלים שחלקיהם נרכשו מהבריטים. באותה תקופה נקרא האזור "מחנה יהושע", על שמו של יהושע גלוברמן, מפקד העיר תל-אביב שנפל במארב והועלה לאחר מותו לדרגת אלוף. כיום המזקקה הישנה היא שכנתם הצנועה של שלושה מגדלי משרדים ענקיים.

בצידו הצפוני של מחנה רבין הסגור לקהל הרחב, לא הרחק משדרות שאול המלך, נמצא הבניין ממנו ניהל ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון את ממשלת ישראל הזמנית ואחר כך את הראשונה הנבחרת. את הבניין בנה למגוריו וילהלם אברלה, יצואן ויבואן שפעל ביפו. במתחם הסגור מצויים כמה וכמה בניינים ראויים לשימור. אחד מהם, מול בית איי.בי.אם, היה של מגדל הירקות גיאורג וינמן, שידע לבחור מרצפות יפות.