תפסיקו להשוות את לינוקס ל-Windows
2006 לא תהיה השנה של לינוקס יותר מאשר כל שנה בעשור האחרון, עשור שכולו עומד בסימן לינוקס וקוד פתוח. בניגוד גמור לרושם שיוצרת התקשורת לפעמים, המהפכה החשובה באמת בעולם התוכנה ומערכות ההפעלה לשולחן העבודה אינה השעתוק חסר הבושה של ממשק המשתמש הגרפי של המק ב-Windows Vista, אלא השינויים הדרמטיים באופן בו מפותחת ומופצת תוכנה כיום. דעה. חלק א'
המאמרים והידיעות המשווים בין לינוקס ל-Windows מטעים במיוחד: לינוקס כן מוכנה, לינוקס לא מוכנה וכל דיון אחר שמתיימר להציג את לינוקס בהשוואה ל-Windws. לינוקס גם אינה מזימה עסקית להדיח את מיקרוסופט מהמונופול שלה בשוק מערכות ההפעלה והיישומים המשרדיים. לינוקס לא "מאייימת" על אף אחד, מלבד מעצם היותה אלטרנטיבה חופשית, והכותרות הצהובות הללו רק מסיטות את הדיון מהעיקר אל הטפל.
כתבות כמו "האם 2006 תהיה השנה של לינוקס?" חוטאות לאמת מאחר שהן אינן מנסות אפילו להתמודד עם השאלה בכותרת. אפשר לעבור קביעה, או חצי-אמיתה בכל פעם, ולנסות להסביר מדוע, אבל זה חסר טעם.
2006 לא תהיה השנה של לינוקס יותר מאשר כל שנה בעשור האחרון, עשור שכולו עומד בסימן לינוקס וקוד פתוח. בניגוד גמור לרושם שיוצרת התקשורת לפעמים, המהפכה החשובה באמת בעולם התוכנה ומערכות ההפעלה לשולחן העבודה אינה השעתוק חסר הבושה של ממשק המשתמש הגרפי של המק ב-Windows Vista, אלא השינויים הדרמטיים באופן בו מפותחת ומופצת תוכנה כיום. בכוחם של אלה, כמו גם המלחמה בפטנטים על תוכנה והמאבק על השליטה בתשתית הטכנולוגית, לעצב את העתיד.
איך זה התחיל?
שולחן העבודה של Linspire 5-0, הפצה למפונקים
כדאי אולי לעשות קצת סדר. "לינוקס", או מה שנכון יותר לכנות "מערכת ההפעלה GNU/Linux", מפותחת כ'תוכנה חופשית' (Free Software). לב ליבה של התוכנה החופשית הוא רישיון שמכונה "הרישיון הציבורי הכללי של GNU", או GPL, והוא זה שמאפשר למפתחים לשחרר את קוד המקור שהם כותבים ולהשתמש בקוד מקור שכתבו אחרים, בצורה נוחה ויעילה מבחינתם ומבלי חשש שינוצלו לרעה על ידי גורמים מסחריים, או שהם עוברים על החוק בשוגג.
מה שנראה תחילה כמו רעיון מגלומני של ריצ'רד סטולמן לפתח מערכת הפעלה חופשית, הפך ברבות הימים למציאות, כאשר לינוקס ושאר הרכיבים במערכת ההפעלה הבשילו ולינוקס הפכה נפוצה בעיקר בשרתים באינטרנט ולאחר מכן גם בתשתית המחשוב בארגונים רבים. לינוקס הפכה למערכת הפעלה עוצמתית, בטוחה ואמינה.
מודל כלכלי המייצר תוכנה טובה יותר
לינוקס כחוויה אסתטית בשולחן העבודה. סביבת העבודה הגרפית enlightenment
חברות תוכנה הגדולות זיהו את הפוטנציאל העסקי, מבחינתן, במערכת ההפעלה "שלא שייכת לאיש" וכך נולדה עד מהרה ה"תוכנית השיווקית" הראשונה של לינוקס: "הקוד הפתוח". השם החדש היה מונח זר פחות עבור אנשי העסקים שידעו עתה שמלבד פילוסופיה אלטרואיסטית של האקרים משופשפים, יש כאן גם מודל כלכלי שמבטיח ומצליח לייצר תוכנה טובה יותר. IBM ראתה זאת, נובל ראתה זאת, גם אפל וסאן, והחלו לשלב קוד פתוח במוצרים המסחריים שלהן או לספק שירותים עבורן. אפילו מיקרוסופט הבינה את זה, אבל כידוע, היא קצת מתקשה להודות בכך.
לעמוד על כתפי ענקים
לינוקס רצתה להיות משהו חדש. אחר. טוב יותר. למרות שמהצצה חטופה בתמונות מסך עדכניות של לינוקס אפשר לטעות ולחשוב שהיא מנסה להיות Windows, או מק, או כל דבר אחר, זו לא הייתה מעולם מטרתם של המפתחים. מה שאתם רואים בתמונות המסך הוא רק קצה הקרחון. מאחר שמודל הפיתוח של לינוקס חופשי ופתוח, הוא מאפשר למפתחים "לעמוד על כתפי ענקים" ולכן, קצב הפיתוח שלה מהיר מאוד, והיא משמשת סביבה ידידותית במיוחד לתפישות מקוריות וחדשנויות, שאין להן בדרך כלל מקום במערכות הפעלה מסחריות אחרות כמו חלונות או המק.
חלק מהיכולות נראות אולי מוכרות ממקומות אחרים, אך תכונות רבות אחרות, כמו למשל מנוע החיפוש השולחני 'ביגל' (Beagle), או יכולות הווירטואליזציה של Xen, נשענים על שינויים אבולציונייים מהירים שמתאפשרים הודות לגמישות הרבה של מודל הפיתוח של לינוקס ולכן הם מגיעים "לשוק" בקצב מהיר יותר ממה שהיה מוכר לנו בעבר.
ההבדלים המהותיים האלה עובדים לפעמים לרעת לינוקס. כאשר כתב PC Magazine קובע כי לינוקס "מוגבלת בתמיכה במולטימדיה," הוא שוכח לומר לכם שהבעיה האמיתית היא עם פורמטי קבצים קנייניים ששייכים לחברות מסחריות, המתפקדות בעולם שהקוד הפתוח ממילא מנסה לשנות. כאשר אותו כתב מדבר על "מנהלי התקן חסרים (דרייברים)," הוא שוכח לציין שכתיבת מנהלי התקן לחומרה שהיצרניות שלה לא משחררות את המפרט עבורה, היא משימה די מורכבת מבחינה טכנית, אבל גם מבחינה משפטית.
למרות הטענות האלה, התמיכה של לינוקס במולטימידיה נהדרת. לא רק שרוב הפצות הלינוקס כוללות נגני מדיה משוכללים (amaroK,למשל, יכול לאחזר מידע על האמן שמתנגן מוויקיפדיה, ו-MusicBrainz), התמיכה שלה בפורמטי קבצים חופשים ותקניים (Ogg Vorbis) מעולה, כמתבקש. כך גם עם מנהלי ההתקנים לציוד ההיקפי המגוון שיש כיום לכל משתמש מחשב: לינוקס תומכת בכל התקן שהיצרן שלו מספק את המפרט הטכני, או התקן שהיצרן שלו פיתח בעצמו מנהל התקן מתאים (ראו למשל חברות כמו NVidia ו-ATI).
הנגן של מי משוכלל יותר? amaroK מציג מידע על Sleater Kinney מוויקיפדיה
לעיתים קרובות, גם בהעדר מפרט פתוח ובמיוחד כאשר היצרן לא מספק פיתרון הולם, מפתחי הקוד הפתוח מצליחים לספק פתרון חופשי בתהליך של "הינדוס לאחור".
למרבה הצער, פתרונות כאלה לא יהיו זמינים לעולם כחלק מהתקנה רגילה של לינוקס, אלא בנפרד ממנה.
המציאות המשפטית-מסחרית כיום פחות מאידיאלית עבור הקוד הפתוח. ללא קשר ליכולות של המפתחים לכתוב מנהלי התקנים ותוכנות מולטימדיה, לינוקס תמצא תמיד בעמדת נחיתות לעומת Windows כאשר מדובר בפתרון לטכנולוגיה שהיא קניינית ועטורת פטנטים ומגבלות אחרות.
עם זאת, מי שרוצה יכול לרכוש גירסה של לינוקס מחברות כמו נובל, לינספייר, קסנדרוס ואחרות. חברות אלו רכשו רישיונות שימוש בפורמטי המדיה של מיקרוסופט, או במודמי התוכנה של יצרניות השבבים Conexant ואחרות, או הגיעו להסדרי הפצה עם חברות כמו סאן, מקרומדיה, ו-NVIDIA, והן מסוגלות לספק ללקוחות שלהן פתרון מלא ושלם מהקופסה, וללא חשש להפרה של זכויות יוצרים, פטנטים, ושאר מרעין בישין. חשוב גם לזכור שמגבלות אלה חלות לרוב על משתמשים בארה"ב בלבד ואין להן תוקף מחוצה לה.
מכאן יש להבין שהתמיכה של לינוקס בחומרה, גם בנסיבות אלה, עדיין אינה נופלת מזו של Windows או המק. הפצות חופשיות, לעומת מסחריות, חסרות בדרך כלל תמיכה מלאה בדרייברים לכרטיסי מסך או מודמי תוכנה, לא יכולות לכלול פונטים לא חופשיים, אין להן תמיכה בפלאש, ג'אווה וכדומה. עם זאת, גירסאות חופשיות של לינוקס, כמו פדורה, דביאן או ג'נטו, מאפשרות למשתמשים להתקין את מה שלא ניתן היה לספק בדיסק ההתקנה, ישירות מהאינטרנט במהלך ההתקנה, או לאחר מכן. כך ניתן להבטיח שהפרוייקט עצמו לא יהיה חשוף לתביעות משפטיות.
סוזה מזהה כרטיס WiFI של Orinoco ללא כל קושי
הקוד הפתוח היא התופעה הטכנולוגית החשובה ביותר בעולם התוכנה בעשור האחרון. לצידה וכחלק ממנה מתקיימות מהפכות קטנות אחרות, חשובות לא פחות.
"תוכן חופשי" בדמות הוויקיפדיה ו-Creative Commons, הוא נגזרת של אותה התופעה. אנחנו נמצאים כיום בתקופה של מעבר. לא רק מעבר למודלים אחרים של פיתוח והפצת תוכנה, כמו שירותי רשת למשל, אלא תקופה שבה אנשים נלחמים כדי להעביר את הבעלות על התרבות (או לפחות הייצוג שלה באמצעים טכנולוגיים) מהתאגידים לידי אנשים בשר ודם.
חשוב לזכור שבעולם של קוד פתוח אנחנו לא "משתמשים". אנחנו גם לא "לקוחות". אנחנו אנשים שמבינים שאם לא נוכל לקבוע בעצמנו את העתיד (הטכנולוגי) שלנו, העתיד הזה עשוי להיות מנוון, לא מגוון ומגביל. לכן, כאשר אומרים לכם שללינוקס תמיכה מוגבלת בחומרה, היו סמוכים ובטוחים שזו רק חצי אמת. את החצי השני נתאר בחלק הבא של המאמר.
הכותב הוא פעיל קוד פתוח ועורך "לינמגזין ", מגזין רשת לקוד פתוח ותרבות חופשית
לפנייה לכתב/ת 
