| |
למי שייכת הכנרת
שר הפנים אופיר פינס, החליט להילחם בתופעת ההשתלטות על חופי הכנרת בשיטת ה"הפוך על הפוך" - במקום לפנות את החופים מכל בעלי העסקים שהשתלטו עליהם ללא רישיון, החליט השר כי כל חופי הכנרת יוסדרו עם כניסה בתשלום, כדי שניתן יהיה לפתח את החופים "כמו שהציבור רוצה". אלא שהשר לא שאל את הציבור ולא באמת ברור שכולנו רוצים שהכנרת תהיה חוף אחד גדול ומוסדר, עם "אטרקציות", באסטות ומבני שירותים והכל בתשלום
השבוע ינצלו המוני בית ישראל את חול המועד, ויסתערו על הכנרת, כדי לשחות, לגלוש, למנגל, לטייל. בקיצור, להיות בטבע. הטבע של כולם.
רגע לפני יום הכיפורים ביקר גם שר הפנים בכנרת. הוא עשה זאת לא בגלל שרצה למנגל או לטבול בימה המתוקה שלנו, אלא בגלל שבג"צ הורה לו לקבוע קריטריונים ברורים לגביית כסף בחופים.
מי שציפה לבשורה ציבורית משמעותית מביקורו של אופיר פינס בכנרת, גילה וריאציה מתסכלת נוספת לעיקרון עתיק-היומין הקובע, שאם אי אפשר להילחם בהם, עדיף להצטרף אליהם. אלא שכאשר שר בממשלת ישראל בוחר לנקוט בדרך זו, כדאי לבדוק מה זה אומר.
כדי לעמוד בדרישת בג"צ ולקבוע קריטריונים לתשלום, צריך להגדיר אחת ולתמיד מי הם מחזיקי העניין של חופי הים של ישראל. התשובה המובנת מאליה היא - הציבור. החופים שייכים לכל אזרחי המדינה, ולא רק למי שמתגוררים בסמוך אליהם או מפעילים שם את עסקיהם. ברישיון, כמובן.
סגירת חופים לפרוייקטי נדל"ן משקפת קוצר ראייה שאינו לוקח בחשבון את זכויותיהם של אזרחים שאינם גרים בסמוך. חמורה לא פחות היא התפיסה, שפשתה בשנים האחרונות כאש בשדה קוצים, לפיה ראוי לעודד יוזמות של בידור ושעשועים, המכונות בישראל "אטרקציות". הטבע, כנראה, אינו אטרקטיבי דיו, ולכן גם בתוכו צריך להקים דוכני משחקים, קיוסקים, פינות מוסיקה מחרישות אזניים - העיקר שתהיה אטרקציה.
לשם כך סוגרים חלקים ניכרים מהאזורים הציבוריים של המדינה, כולל חופי ים, ומעניקים אותם ליזמים, שעושים מצדם הכל, כדי לפתות את הציבור לבזבז את כספו אצלם.
גישה זו מסבירה את הודעתו של השר פינס בעקבות ביקורו בכנרת, לפיה צריך יהיה לגבות כסף מכ-ו-ו-ו-ו-לם. כל חופי הכנרת אמורים, לדבריו, להפוך לחופים בתשלום. למה? כי "כולנו רוצים שישמרו על החופים ויפתחו אותם ושיינתנו שירותים - וזה עולה הון".
טעית, כבוד השר
אז זהו, כבוד השר, שלא. לא כולנו רוצים שיציבו שומרים בחופים; לא כולנו מתפעמים מהמנטרה הסודית של אנשי העסקים, המשתחווים למילה "פיתוח"; ולא כולנו רוצים שיתנו לנו שירותים.
גם אם כולנו רוצים בשמירת הטבע, איש אינו גורס שאת המשימה הזו יש לתת בידי גזלנים, המשתלטים בכוח הזרוע על החופים, בונים באסטות בלי רישיון, מגדרים את הכנרת בחומה גבוהה ופוערים בה שערים, כדי לגבות דמי כניסה.
אם קברניטינו יתרגלו להפסיק לדבר בשם "כולנו" או בשם "הקונצנזוס הלאומי" המפוקפק, הם יוכלו להתחיל להקשיב לרחשי הלב של מגזרים שונים בציבור - כולם מחזיקי עניין אמיתיים ובעלי זכויות. נכון, יש מי שרוצה בכנרת חוף מתורבתת, רצוי עם דשא עד המים, כדי שלא ידקרו רגליהם מאבני הבזלת שנשחקו במשך עידנים. יש גם מי שרוצים חוף סגור, מוגן על ידי מאבטחים, שבו יוכלו לישון בבטחה במציאות המורכבת של ישראל. לכן, אפשר לקבוע חופים מסוימים, שיפעלו תחת שמירת חוקי סביבה נוקשים וברורים, ויספקו לקהל את מבוקשו. שם גם אפשר יהיה לקבל שאר אטרקציות או "פיתוח", כפי שרוצה השר פינס.
את שאר הכנרת, עזבו בבקשה במנוחה. לפני שנים רבות התקיים בישראל קמפיין לשמירת פרחי הבר. הקמפיין הצליח מעל למשוער. לא צריך היה לשלם לשומרים ולמפתחים מפוקפקים, כדי שיגנו על הפרחים. הציבור למד לא לקטוף פרחים. עכשיו מתקיים קמפיין לשמירת ניקיון החופים, כולל הכנרת. ההשקעה בחינוך תניב תוצאות חברתיות לטווח הארוך, שכל הציבור יהנה מהן והן ישמטו את הקרקע מתחת לטענה כי על שמירת החופים יש לשלם.
זוכרים נמה קרה כש"הסדירו" את החולה?
רוב חופי הכנרת נסגרו באופן עברייני. ברובם הייתה זו פשוט השתלטות בלתי חוקית. במעטים, שהותר להם לפעול, נבנו מבנים ללא היתר, קוימו אירועים ללא רישיון (חוף צמח, למשל) ויש אפילו מי שהחליט לייבש לעצמו קצת כנרת (חוף גינוסר, חוף מרינה, חוף לידו, למשל).
מחזיקי העניין של הכנרת הם הציבור הרחב, על כל גווניו, טעמיו ואהבותיו. אין לקבוצה אחת עדיפות על האחרות, גם לא לקיבוצניקים שגרים ליד הכנרת, למושבניקים שנטעו בננות או תמרים לידה או לסתם יזמים פרטיים, שבשיטות עברייניות השתתפו בחגיגת החיתוך של הכנרת, כדי להשתלט עליה.
בשם כל מחזיקי העניין של הכנרת, אמורים שלוחי החוק לעלות עליה עם בולדוזרים, ולפנות את כל המפעילים-מפתחים-יזמים המפוקפקים, ביחד עם כל המבנים-מתקנים-בונגלוס-אטרקציות שהם תקעו סביבה בלי דין ובלי דיין.
שום פלח של מחזיקי עניין לגיטימיים בישראל לא ירוויח מ"הסדרת" כל החופים וגביית דמי כניסה. את המהלך השגוי הזה אפשר עדיין למנוע, ולא לתת הכשר לשרץ החורבן האורבני של הכנרת. כל שיש לעשות כדי להבין זאת, הוא לשלוח את שר הפנים מעט צפונה, כדי שייזכר כמה מועטה הייתה התבונה, שעמדה מאחורי "הסדרת" ביצת החולה.
תגובת דובר משרד הפנים:
"אין זה נכון ששר הפנים, אופיר פז פינס, הודיע כי כל חופי הכנרת יהיו בתשלום. שר הפנים הבהיר את עמדתו אך ורק לגבי אותם חופים שהיום משלמים בעבור הכניסה אליהם, כאשר מטרתו היא לדאוג לכך שהכניסה לאותם חופים תהיה שווה לכל נפש.
"השר מינה פקח במשרה מלאה המסייר כבר בחופי הכנרת מזה כשבועיים, ובודק את כל סוגיית דמי הכניסה לחופים. ברצוני להזכיר כי גם ברוב שמורות הטבע בישראל נגבים דמי כניסה, וזאת אך ורק בעבור הזכות לטייל, ללא שימוש באמצעי הצלה, ניקיון ופיתוח, הקיימים בחופי הכנרת. הבטחת שירותי הצלה, חניון מוסדר וניקיון חופים עולה כסף.
"מעבר לכך, מטרת המשרד והשר העומד בראשו היא לטפל גם בנושא הגידור בחופים. היחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד הפנים פתחה 70 תיקים כנגד אותם עברייני בניה שבנו גדרות ומבנים! בלתי חוקיים בחופי הכנרת, ובתי המשפט כבר פסקו על 7 גזרי דין הכוללים הריסה וקנסות של עד 67,000 שקל".
ראו גם את הפרוייקט המיוחד בערוץ התיירות - כסף על ים כנרת
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
