ינקל, שזכה לחיי נצח בשירו של חיים חפר "הרחוב במסחה", ממשיך להוביל את הפרות אל המרעה, ובמסחה, הלא היא כפר תבור של היום, השכילו להפוך את ההתרפקות על העבר לענף תיירותי. ויש מה לראות כאן, לא רק את הכלב שרץ לו, רץ ונובייח.
תחילת הדרך היתה צנועה, עם כמה צעירים מבני המושבות ראש-פינה, זכרון יעקב ושפיה שהחליטו ליישב את האזור בעזרתו של הברון רוטשילד. ב-1901 הם הקימו את שני הצריפים הראשונים. בקומה הראשונה של אחד מהם שיכנו את הבהמות והם עצמם ישנו בקומה השנייה. כעבור שנה החלו להקים את הבתים הראשונים של מסחה.
יין, שוקולד ומרציפן
החלוצים הראשונים בחרו בגידולים שהתבססו על מעט השקייה: ענבים, שקדים, תאנים וזיתים. ארבעה דורות של מגדלי גפנים לא נטשו את הענף
| ארבעה דורות של מגדלי גפנים (צילום: משה מילנר, לע"מ) |
היקב שוכן בתוך מתחם מעוצב שמשתלב היטב בנוף ומוקף בגפנים, דקלים, ברושים ובעצי זית. סמוך ליקב נמצא המעיין שממנו שאבו תושבי מסחה את מימיהם. במתחם בו שוכן היקב יש פאב שנפתח בערבים, ותוך כדי שתיית יין אפשר לראות מבעד לחלונות שלו את חביות העץ שבתוכן מתיישן היין. ליד הפאב נמצא מוזיאון המרציפן והשוקולד, בו מוחזקים ראשים מפוסלים במרציפן של שמעון פרס, אריאל שרון, אלי יצפאן ואורנה בנאי.
במתחם היקב אפשר גם לשבור את הרעב במסעדת "בורדו", שמציעה עסקיות (פסטות, דגים, פירות ים ובשרים) כל היום, כולל סופי שבוע, במחירים שבין 41 ל-69 שקל.
סיור מודרך ביקב – 19 שקל למבוגר, 10 לילד; מוזיאון המרציפן – 6772111 - 04; מסעדת בורדו – 6767673 - 04.
חקלאות נוסח מסחה
מוזיאון "חצרות האיכרים" מחזיר את המבקרים לימיה הראשונים של המושבה. הוא נמצא בחצר שנבנתה ב-1911 והוקפה בחומת אבן מסיבית כנגד התקפות השכנים הערבים. בכניסה למתחם המבוצר, בה אחסנו באותם ימים את הציוד החקלאי, ניצבת היום שורה של פסלי ברונזה של האמנית אורה טננבאום: אישים מתולדות המקום ובהם הברון אדמונד דה-רוטשילד ויגאל אלון.
תשעה בתי מגורים מקיפים את החצר, בהם ביתו של הרב בן-ציון לוין ו"בית האיכר", שבו מוצגים כל פריטי הבית המקוריים שהשתמשו בהם בתחילת המאה שעברה: ארונות מטבח כפריים, פרימוס, מטחנת בשר, מזוודות עור, ריהוט אירופי כהה, מצעי תחרה לבנים וגרמופון ידני. לא נפקד גם מקומה של אמבטיית ברזל שמילאו בה מים חמים והתרחצו פעם בשבוע (באותם ימים היו האנשים נקיים) ושירותים עם חור באדמה חשופים לרוח פרצים.
בחלל הפנימי של המוזיאון מוצגים כלים חקלאיים שונים, ומקום של כבוד יש למחרשת ברזל שחורה, בעלת שלושה להבים. המחרשה, שהובאה
מגרמניה, הוצגה במועדון הכפר בפני האיכרים והוגדרה כ"המצאת הדור". האיכר ראובן גולדמן, הסבא של חבר הכנסת לשעבר מיכה גולדמן, גיחך וביקש את המחרשה לשבועיים ניסיון. הוא החזיר אותה עם תוספות – גלגל שיניים וקופסה שחורה שנועדו לשמש לזריעה תוך כדי החרישה. הפטנט הזה רשום עד היום בספר הפטנטים העולמי.
עוד רואים שם ארגז עץ גדול שנראה כמו שידה עתיקה, שהיה בעצם מדגרה ל-200 ביצים מופרות, שחוממו בעזרת נפט כמו בתנורים הישנים. קיר שלם מוקדש לאבזרי התקופה: קסדת לוחמים, מתקן לשקילת תינוקות, עששיות נפט ואפילו חוקן. בחצר, אגב, יש היום אטרקציה שראשוני מסחה היו בוודאי מעקמים את אפם אם היו זוכים לראות אותה: ספא מודרני עם חדרי טיפול וג'קוזי, כולל כל הפינוקים...
הנער יגאל אלון
הארכיון במוזיאון המושבה מאפשר הצצה לחייהם של משפחות החלוצים, בהן משפחתו של יגאל אלון (לימים שר החינוך, שר החוץ וסגן ראש הממשלה), שנקרא אז פייקוביץ', ומשפחת אליאל, בעלי בית-קפה הראשון, שבו נוסד ארגון "השומר".
מתברר שניצני המנהיגות הראשונים של יגאל נבטו כבר בילדותו בכפר-תבור. בגיל 13 הודיע לאביו שהוא בוגר דיו כדי לשמור על השדות. האב לא התווכח, צייד אותו באקדח ושלח אותו לשמור בלילה על ערימות הדורה שנקטפו וטרם נאספו. יגאל עמד תחת עץ האלון ואקדחו בידו, אך צעקות האזהרה שלו וגם ירייה אחת שירה באקדח לא הרשימו במיוחד חבורה של שודדים ערבים שהסתערה לעברו באמצע הלילה. מי שהציל אותו היה אביו, ששמר על פייקוביץ' הצעיר מן הצד, ללא ידיעתו.
לימים, כשקיבל את דרגות מפקד חזית הדרום במלחמת השחרור, ודוד בן-גוריון ביקש ממנו לעברת את שמו, החליט הלוחם לבחור בשם אלון לזכר העץ שתחתיו עבר את טבילת האש הראשונה שלו.
מוזיאון המושבה פתוח כל ימות השבוע בין 14:00-09:00. בסופי שבוע 15:00-10:00. טל' 6765844 - 04.
הכנסייה בהר תבור
אל הר תבור, שעל שמו נקרא כפר תבור שלמרגלותיו, אפשר להגיע דרך הכפר הבדואי שיבלי או מהכפר הערבי דבורייה. הדרך הציורית והפתלתלה
| כנסייה עם פיסת נוף מרשימה (צילום: יורם בניטה, לע"מ) |
מטפסת במעלה ההר ומתאימה גם לכלי-רכב פרטיים. היום מוחזקת הפסגה על-ידי הכנסייה הקתולית (פְרַנְצִיסְקָנִים) והכנסייה היוונית-אורתודוקסית. הכנסייה היוונית (סגורה למבקרים) ניכרת בכיפתה האדומה ואילו הפרנציסקנית בולטת למרחוק במיקומה על פסגת ההר, בצדו המזרחי. היא נבנתה ב-1924 על שרידי מבצר מוסלמי מהמאה ה-12 ומפורסמת בציורי הקיר והוויטראז'ים היפים שלה. בין היתר מצוירים על קירות הכנסייה משה רבנו ואליהו הנביא. התצפית מראש ההר נדיבה ביותר: הרי הגולן, הרי הגלעד ורמת יבנאל, רמת יששכר והרי הגלבוע.
הכנסייה הפרנציסקנית פתוחה כל יום בין 08:00 ל- 12:00 ובין 14:00 ל- 17:00. טל' 6766080 - 04. הדרכה בתשלום (750 שקל לקבוצה לחצי יום סיור) ע"י מורן גל-און, איש כפר תבור – טל' 2483380 - 052.
