שתף קטע נבחר

הסטייק הכי טוב בניו-יורק

רפי אהרונוביץ' שב לארץ לאחר ביקור ידידותי בארצות הברית והוא מספר על הסטייק הכי טוב בניו-יורק (לדעתו), ומציע מתכון חורפי לתבשיל פיקנטי של עוף ופסטה

שבתי. בסך הכל נעדרתי חודש. יצאתי - חמסין. חזרתי - גשם. שישה מתוך מעשרת הקילוגרמים שהשלתי מעליי שבו חזרה, כך שאני במשטר ברזל, לפחות בימים הקרובים.

 

ביקרתי ביקור ידידות בארה"ב - חברתנו הטובה, ורציתי לבדוק מה המצב שם בתחום האוכל. ובכן, להרגיעכם, למרות מסת ההוריקנים ששאריותיהם טלטלה אפילו מעט את עבדכם הנאמן והצרות בעיראק, אחינו בגולה עדיין אוכלים - ובגדול. עשרות מסעדות, בתי קפה מכל הסוגים - על כל מטר מרובע, תמצאו כמה וכמה מוסדות אוכל. כאשר אתה רואה את השפע והמיגוון, אתה מאבד את העשתונות לרגע, ולא יודע מאיפה להתחיל. מה שאני עשיתי היה לעבוד בצורה שיטתית (אגב, ניסיוני מגובה במספר רב של קילוגרמים), מעט לפי הספר, והרבה לפי האף.

 

כמות

 

צריך להבין שהאמריקאים לא סתם גדולים, והמנות שם גדולות בהתאם, לכן בחלק מהמקומות כדאי להזמין מנה אחת לשתיים. כוסות הקולה מגיעות בגודל בקבוק של ליטר, והמרגריטות באגרטלים שאשתי הייתה מניחה בהם זר גלדיולות לשבת.

 

איכות

 

כמות, לא בהכרח מעידה על איכות. רוב האוכל הוא בינוני ומטה, וכמו אחרי כל טיול בחו"ל, אני חוזר יותר לוקל פטריוט ביחס לנעשה בארצנו בתחום. אם למשל תזמינו "שרימפס אכול כפי יכולתך ב- 19.90", זה יהיה שווה בדיוק 19.90, אפילו סנט לא יותר.

 

אז מה כן?

 

ובכן, יש גם אוכל טוב בארה"ב אלא שהוא מסתתר מאחורי הררי ג'אנק. יש ג'אנק אמריקאי, ג'אנק סיני, ג'אנק יפני, קובני והרבה ג'אנק מקסיקני. אז מה עושים? נעזרים ב"פודיס" (בהוצאת "על השולחן"), ספר מדויק על מסעדות ומסלולי אוכל בניו יורק, ב"זאגט" המקומי, בחברים וכמובן באף.

 

הסטייק הכי טוב בניו-יורק

 

כן, אני יודע שהמון אנשים לרבים יש את הפייבוריט שלהם. אני מכיר אנשים שבכדי להגיע מת"א לפ"ת זקוקים GPS, שיכולים להסביר לכם במדויק איזה רכבת צריך לקחת כדי להגיע למסעדת סטייקים זו או אחרת בניו יורק.

 

בעיניי, אם מתעלמים מהמחיר, "פיטר לוגר", זו שמתחת לגשר בברוקלין, שבה כדאי להזמין מקומות חמישה ימים מראש, לוקחת, ובגדול, עם מלצריה המבוגרים ובעלי חוש ההומור. אפשר לוותר על העגבניה (חמש פרוסות, 10.5 דולר) ולהגיע ישר לסטייק. פורטרהאוס מובחר, עשוי בצורה מיוחדת, כשרגע לפני הגשה המלצר  יוצק עליו את מיצי הצלייה המעורבים בחמאה. חגיגה. שתינו קברנה סובניון ישראלי, שכרגיל היה טוב ומילא אותנו גאווה. הסטייק היה שווה את ה- 65 דולר שהוא עלה (ואני כבר אכלתי כמה עדרי בקר בחיי הלא כ"כ קצרים).

 

סדר בבשר

 

אם כבר מדברים על בשר, בואו נעשה מעט סדר. בארה"ב ישנו תקן לבשר בקר. ה-"Regular" הוא בשר הבקר השגרתי, ללא ייחוס, אותו ניתן להשיג בכל מקום. ה-"Choice" הוא בקר מובחר יותר, מפוטם אך רזה, וה- "Prime", הוא לטעמי המובחר ביותר. הוא שזור בשומן, כלומר, השומן לא מרוכז בכתם אחד אלא מחולק באופן אחיד בכל שטח הבשר. נתחי הבקר המובחרים ביותר מגיעים מאומהה, נברסקה.

 

מי שקונה בשר בניו יורק, כדאי לו שיבקר בסופר החדש יחסית בכיכר קולומבוס. האוכל המוכן במקום יקר ותפל, אבל בשר הבקר, ובייחוד הפריים, יקר אבל מלא טעם. ואם כבר אתם שם, עלו לחנות חומרי הבית והבישול, הנמצאת קומה מעל.

 

מזנונים ופהאיטס בלאס-ווגאס

 

נעזוב לרגע את ניו יורק ונעבור ללאס-ווגאס. כבר בטיסת הפנים ידעו הנוסעים, רובם תושבי ארץ הקודש, לשבח את המזנונים החופשיים (ה"בופה") שבבתי המלון. ארבעה ימים החזקתי מעמד ולא ביקרתי בשום מזנון, עד שנשברתי. המזנון של "אלאדין" שנבחר כטוב ביותר עשר שנים ברציפות, דווקא קידם אותנו באוכל בינוני ותפל יחסית, למרות הצבעוניות והסידור המרשימים. בקיצור, אוכל בתי מלון במיטבו. לעומתו, ארוחת הבוקר שגלשה לצהריים, במזנון של "פריז" לא ביישה את העיר שהמלון נקרא על שמה. האוכל מוקפד ביותר. כדאי לציין גם מקום קטן ולא מפורסם הנקרא "קנטינה מקסיקנית", הנמצא בכניסה לעיר הישנה (אם אתם פעם ראשונה בוגאס ולא יודעים איפה זה תשאלו את אחד השכנים במטוס), הוא לוקח באיכות ובמחיר ויש שם פאהיטס מעולה.

 

רציתי להמשיך ולספר עוד איפה הייתי ומה אכלתי, אבל מרוב מחשבות ודיבורים, תפסתי רעב. אז אני רץ לחטוף ארבע פריכיות אורז ולפנטז על הסטייק של פיטר לוגר ולדמיין איך אני סופג את המיצים שנאספו בתחתית הצלחת באמצעות הפריכית. אתם, בשלו משהו מאוד סתווי.

 

ירכי עוף עם גזר, פסטה וחלב קוקוס

 

בין מרק לתבשיל

 

חומרים (לשישה סועדים):

12 פרגיות עוף, נקיות וחתוכות באמצע

1 כפית גרגירי כוסברה טחונים

1 כף רוטב סויה

1/2 כפית כורכום

1/2 כפית כמון

1/2 כפית פלפל שחור

1 כפית שטוחה פפריקה חריפה (לא חובה)

2 בצלים, קצוצים דק

6 שיני שום כתושות

6 גזרים קלופים וחתוכים לקוביות קטנות

3 כפות שמן זית

1 כף רסק עגבניות

500 גרם פסטה מסולסלת או קצרה אחרת

2 פחיות חלב קוקוס

200 גרם חזה אווז מעושן

1 קופסת שימורים של שעועית שחורה, מסוננת מהנוזלים

 

אופן ההכנה:

  1. מתבלים את ירכי העופות בכל התבלינים היבשים ומניחים לחצי שעה. מחממים את השמן ומטגנים בו את העופות, טיגון קצר, רק עד שיאטמו (מי שלא מקפיד – יכול להוסיף חבילת חמאה)
  2. מוסיפים את הבצל, השום והגזר וממשיכים לטגן מספר דקות. מוסיפים את חזה האווז ומטגנים כ- 4-5 דקות.
  3. אם אתם ורצים תבשיל סמיך ומעט חורפי יותר, זה הזמן להוסיף 3 כפות קמח ולערבב.
  4. מוסיפים את השעועית, חלב הקוקוס, ורסק העגבניות תוך כדי בחישה. טועמים ומשפרים תיבול. (הטעם צריך להיות  פיקנטי עד חריף). כאשר חלב הקוקוס רותח, מוסיפים את הפסטה ומבשלים 7-8 דקות עם מכסה פתוח, עד שהיא רכה.
  5. מגישים בצלחות מרק עמוקות. בתיאבון.

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
כיכר קולומבוס, ניו-יורק - כדאי לקנות בשר בסופר
צילום: איי פי
צילום: איי פי
"אלאדין" - בופה מאכזב
צילום: איי פי
מומלצים