מלנומה ואני
שרון צוקרמן, רקדנית בלי נסיון במשחק, מצליחה לגלם באופן מרשים כל-כך את התפקיד התובעני של אשתו של יגאל עדיקא ב"מלנומה אהובתי": "היו סצנות מאוד קשות, כשכל הסט בכה בהן", היא מודה, "הידיעה שאלה דברים שקרו באמת קורעת אותך"
במהלך הצילומים של הסדרה "מלנומה אהובתי", שהערב (ג') ישודר הפרק השני שלה ("רשת", ערוץ 2), השחקן יגאל עדיקא, שהתסריט התבסס על הסיפור שלו ושל אשתו אורית, שנפטרה מסרטן העור, נתן לשרון צוקרמן טבעת. זאת היתה הטבעת של אורית, שהכניסה עוד מימד ריאליסטי לדרמה הריאליסטית ממילא בה עדיקא מככב בסיפור חייו. מאוחר יותר הוא סיפר שהיו רגעים שצוקרמן, שגילמה את אורית (בסדרה היא נקראה נגה), הפכה לנגד עיניו לאשתו. "היו רגעים מבלבלים", מודה צוקרמן. "הוא אמר שדווקא בהבעות הכאב שלי הדמיון היה מאוד מוכר, כי בתווי הפנים אין שום דמיון".
"ברמה הכי טריוויאלית, רצינו שזאת תהיה רקדנית", מסביר אופק. "זה היה חשוב כי יש משהו בסיפור של המהפך מאשה בריאה לחולה שהוא מסע גופני בבסיס שלו, ונורא רצינו שההבנה של התהליכים שבבסיס הדמות, שהם חורבן פיזי, יגיעו דרך החיבור לגוף. אני חושב ששרון עשתה עבודה מדהימה, בעיקר בפרק השלישי שמתאר את זה. היא העבירה את הניואנסים שהגוף לא בסדר".
הרגשת בנוכחות שלה על הסט?
"ברגעים קטנים כן. הכרתי אותה קצת כי ראיתי תמונות שלה, פגשתי את אמא שלה, יגאל סיפר לי עליה. בבית החולים צילמנו בחדר שהיא היתה בו והיו אנשים שנזכרו שראו אותה כשהם ראו את יגאל".
זאת לא הפעם הראשונה שדוד אופק ויוסי מדמוני, צמד היוצרים של "מלנומה אהובתי", מלהקים לפרוייקטים שלהם אנשים שהם לא שחקנים במובן של 'בוגרי בית ספר למשחק שכבר שיננו טקסט או שניים בחיים והופיעו מול מצלמה'. גם צוקרמן, רקדנית מחול עכשווי, לא הגיעה עם נסיון בתחום המשחק. "יש לי נסיון בבמה, אני פרפורמרית והמחול שלי הוא מאוד תיאטרלי", היא מסבירה, "אבל אף פעם לא התנסיתי במשחק בקונטקסט הרגיל שלו".
ביקורת
כשזה עמוק
שחר מגן
"מלנומה אהובתי", סדרה הדרמה החדשה של דוד אופק ויוסי מדמוני, היא הדבר האמיתי: טלוויזיה כואבת, מרגשת ומבריקה
היה היסוס שנבע מחוסר הנסיון שלה?
"גם אני וגם יוסי מורגלים בעבודה עם אנשים שהם לא שחקנים מקצועיים, כמו ב'בת-ים ניו-יורק' למשל, או ישראל ברייט ב'מנגליסטים'. אחד הדברים שגילינו זה שלפרפורמרים יש את הנוכחות שאפשר לקרוא לה סוג של משחק, שאפשר בקלות לקחת אותם לשם. כשאתה מורגל בהופעה מול קהל ואתה בא לשחק, אז במובן מסוים אתה פשוט משנה את הכלי שלך, נניח מריקוד לטקסט".
מה תפס אתכם באודישן?
"העושר בפנים שלה תפס אותנו מיד. היכולת להעביר המון הבעות רגשיות והתחושה שהיתה קיימת גם אצל אורית ויגאל, סוג של שבריריות ועדינות וכמעט ניתוק מהעולם הזה".
"אני יודעת שהיתה להם התלבטות", אומרת צוקרמן. "היה אודישן ועוד פגישה ועוד אודישן ופגישה אחרונה, כי זה היה מלחיץ בשבילם. לא היתה להם גם בעיה להגיד את זה. הם מאוד כנים וזה מה שמדליק בהם, כי אם אתה יודע שאומרים לך בדיוק איפה אתה עומד אתה מרגיש מוגן. הם היו צריכים להיות בטוחים שאני יכולה לעמוד בזה ושמול המצלמה בלוטות הבכי שלי יעבדו".
ואיך היה בצילומים עצמם?
"מדמוני ואופק מאוד אנושיים, מאוד קשובים למי שאתה ולהערות שלך מבחינת תסריט. מאוד תומכים ומרגיעים ולא עושים מזה ביג דיל. עד כדי שכך שעד היום הראשון לצילומים זה עדיין לא היה נראה לי ביג דיל, ורק על הסט קלטתי שזה כן ואיך הם עבדו עלי. הם מצדם מאוד הרגיעו והרדימו את החששות, ואז זה בא בבום. ביום הראשון לצילומים תפקדתי כמו הורה שהילד שלו נפצע והוא מתפקד מתוך שוק, אבל נכנסים לזה מהר".
שיא הרגש
במשך ששה שבועות ארוכים וסוחטים רגשית צולמה "מלנומה אהובתי", וסט שלם נשאב אל סיפורו צובט הלב של עדיקא, שחי מחדש את חודשי המחלה האחרונים של אשתו. לפני כל סצנה שהיתה רלוונטית לביוגרפיה שלו התכנס סביבו כל הצוות, ועדיקא היה מתאר את הרגשות, האווירה והדינמיקה בין הדמויות כפי שהתרחשו במציאות. אופק ומדמוני הוסיפו להדרכת השחקנים תוספות דרמטיות ואז החלו הצילומים. הנוכחות של עדיקא על הסט והעובדה שמדובר בסיפור אמיתי הזניקה את העוצמות הרגשיות של הנוכחים כמה רמות למעלה, כולל כמובן את אלה של צוקרמן, שגם תשתתף בסרט שיופק על פי הסדרה.
"הייתי מאוד רגישה כלפי יגאל", היא מודה. "במובן של להיזהר ולרצות להגן עליו, והוא לפעמים אמר לי שאני לא צריכה להיות כל כך רגישה. דאגתי לו, וכל הזמן גם שאלתי את עצמי למה הוא שם את עצמו במעמד הזה, למה לו לעשות את זה, מה הוא מחפש שם?"
ומה באמת?
"נראה לי שגם הוא לא ממש יודע. אולי דרך להבין, אולי סוג של השלמה, כמו השלמה של סרט, שמצלמים עוד סצנות שחסרות. אני מתארת לעצמי שהוא היה צריך עוד זמן להתעסק עם זה. בסך הכל, הסיפור לקח כמה חודשים וזהו, וזה נתן לו הזדמנות להיות שם שוב. חוץ מזה הסדרה היא סוג של מזכרת או מתנה לזכרון שלה. זה משאיר אותה שם באופן מוחשי אפילו שהיא לא מופיעה שם ממש. הוא רצה את החיבור הזה למציאות, וראו את זה למשל כששינוי חלק מהדברים בתסריט, דברים קטנים, כדי לשפר את הדרמה, היה קשה לו עם זה שמזיזים לו את המציאות".
ידעת שמדובר בסיפור אמיתי כשנכנסת לזה?
"האמת היא שכשהגעתי לאודישנים לא ידעתי בדיוק למה הם. ידעתי שמדובר בסיפור קשה, אבל לא ידעתי ששחקן משחק את עצמו, וכשגיליתי את זה נבהלתי מאוד. היה בזה משהו חולני. מצד שני זה מאוד מפתה, זאת הזדמנות אדירה בייחוד כי אני לא בתחום. וגם האמון בבימאים וברקע שלהם עזר".
איך הסתדרת עם העובדה שהדמות כנועה ופאסיבית?
"זה מוזר, כל האנשים אומרים לי 'זאת כל כך את במשחק', ומשייכים את זה אלי. זה נורא מצחיק, כי בחיים זאת ממש לא אני. הרבה פעמים במהלך החזרות אמרתי ליגאל 'אם היית מתנהג אלי ככה באמת, היית חוטף שתי סטירות'".
אבל יש פן מאוד אמין במשחק שלך. משהו מהדמות בכל זאת חלחל?
"יש בי משהו מהשקט שלה, זה כן. אני בנאדם שמאוד מסתכל מהצד על דברים, אבל אני לא מהשתקנים. אז במקרה הזה כאילו נשארתי בשלב של להסתכל מהצד. זה עזר לי להתחבר אליה, לקושי שלה וגם נתן לי חיבור לעולם הרגשי שלי".
במהלך לימודי משחק, שחקנים מקבלים טכניקות של התמודדות - כלים שלך לא היו.
"זה באמת היה מאוד קשה. הצילומים היו תקופה מאוד אינטנסיבית ומתישה, אני חושבת שישנתי איזה שבועיים רצוף כשהם נגמרו. כל העומס הרגשי, ואתה מנסה לשמור על חיוביות גם מול יגאל כי זה ה'באמת' שלו. אלה לא סתם שני שחקנים שעוברים מחזה קשה ביחד. היו סצנות מאוד קשות, כשכל הסט בכה בהן, הידיעה שאלה דברים שקרו באמת קורעת אותך".
עשה לך חשק לעוד?
"בטח. עשיתי עוד תפקיד קטן בסרט של דרור שאול 'אדמה משוגעת'. תפקיד משני, הרבה יותר קליל, אבל בעצם כל דבר ירגיש יותר קליל אחרי סיפור כזה".
צוקרמן. יש בי משהו מהשקט שלה
צילום: יוסי צבקר
מומלצים
