למה הם שונאים את וול-מארט?

סם וולטון, מייסד וול-מארט, מתהפך בקברו. השאלה היא לאיזה צד. בתחילת הדרך, עוד לפני שהפכה וול-מארט לרשת הקמעונאית הגדולה בעולם, צרב וולטון כמה כללי ברזל שהפכו לחוקי יסוד במגרש העסקים של אמריקה. אחד מהם היה משוואה, לפיה מוכר מרוצה שווה לקוח מרוצה, ושניהם שווים מכירות מוגדלות והרבה כסף לחברה. אם לשפוט לפי המאבק הציבורי שמתנהל בארה"ב נגד וול-מארט בחודשים האחרונים, נראה כי בניו של וולטון, שירשו את האימפריה, מתקשים לציית לחוקי הברזל שהנחיל אביהם.

בשבוע שעבר עלה לאקרנים הסרט "וול-מארט: העלות הגבוהה של המחיר הנמוך", שכולו כתב אישום חמור ורצוף טיעונים כנגד מדיניות ההעסקה של הרשת. את צאת הסרט מגבה פעילותם הנמרצת של שני אירגונים, "Wal-Mart Watch" ו"Wake Up Wal-Mart", שהצליחו לא רק להתפשט היטב ולצבור לעצמם אוהדים רבים (ששונאים את וול-מארט), אלא אף הביכו את הקמעונאית הגדולה בעולם כמה פעמים. בשנה הבאה מתכוונים הארגונים הללו להביא את שלל פרשיות ניצול העובדים בהן הסתבכה וול-מארט אל שדה הקרב הפוליטי, באמצעות הצבת המאבק ברשת באג'נדת הבחירות לקונגרס.

בסתיו האחרון הכריז אחד משני ארגוני המורים הגדולים ביותר בארה"ב על מרד צרכנים נגד וול-מארט, והורה להורי התלמידים שלא לערוך את מסע הקניות לקראת החזרה לבית הספר בחנויות הרשת. שבועיים לפני ליל כל הקדושים האחרון הכריז ארגון הורים כלל ארצי כי הוא מחרים את הרשת, וביקש מהורי הטף שלא לרכוש בה תחפושות. אפילו תוכנית ההתפשטות של וול-מארט לשלוש ערים גדולות וחשובות במפת הצרכנות באמריקה (ניו יורק, שיקאגו ולוס אנג'לס) נבלמה בשנה האחרונה, ומניית הרשת צונחת לאט אך בהתמדה. נדמה כי הרשת, שהגדירה מחדש את אומנות השיווק, מתקשה כעת למכור את עצמה.

סם וולטון בונה אימפריה

סיפורה של רשת וול-מארט הוא תמצית החלום האמריקני. מייסד הרשת, סם וולטון, פתח את החנות הראשונה בשנת 62' בעיר רוג'רס בארקנסו. חיש מהר הפכה וול-מארט לסיפור הצלחה, וסניפים של הרשת נפתחו בערים נידחות ובפרברי אמריקה. חדירת הרשת לאיזורים נטולי מרכזי קניות זיכתה אותה לא רק בבלעדיות מזהרת, אלא גם בסובסידיות נדיבות מצד הממשלים המקומיים.

בחירת הלוקיישנים בוצעה על-ידי וולטון עצמו; הוא נהג לטוס במטוסו הפרטי, לבחור את האיזור בו תוקם החנות ולפקח באופן צמוד על הבנייה. הרשת הרחיבה את שטחי החנויות, הוסיפה מדפים והחלה לשווק מוצרי מזון, בגדים, מוצרי חשמל, צעצועים ואפילו תחמושת. וול-מארט לא רק ריכזה את הקניות

לבית במקום אחד - היא הגדירה את השופינג באמריקה כחוויה משפחתית מלכדת.

וולטון לא ידע שובע: הוא לא רק ניצח על התפשטותה המהירה של הרשת, אלא אף הקים רשתות-בנות מרובות סניפים, שסייעו לוול-מארט להפוך בשנת 90' לרשת הקמעונאית הגדולה בארה"ב. הגלישה החוצה לא איחרה לבוא: מקסיקו, קנדה, סין, גרמניה ובריטניה היו הבאות בתור, ובשנת 97' הוכרזה הרשת כמעסיק הפרטי הגדול ביותר בעולם, עם למעלה ממיליון עובדים.

בכל שבוע מבקרים ב-2,000 סניפי הרשת בארצות-הברית 138 מיליון אנשים. על-פי נתוני איגוד הקמעונאים של אמריקה, תשעה מתוך כל 100 דולרים שיוצאים מארנקיהם של תושבי אמריקה, נוחתים באחת מקופות וול-מארט, ובסך הכל מכניסה הרשת 285 מיליארד דולר בשנה. הרווח של בני משפחת וולטון, השולטים ברשת באופן כמעט הרמטי, עומד על 10.5 מיליארד דולר בשנה.

על-אף שסם וולטון הוריש את הונו לאשתו אליס ולשלושת ילדיו, נדמה כי הם לא ממש זקוקים לירושה: בני המשפחה מדורגים, בזה אחר זה, ברשימת עשרת האנשים העשירים ביותר בעולם. הונה המצטבר של המשפחה, העומד על למעלה מ-100 מיליארד דולר, גורם אפילו לביל גייטס להיראות כמי שזקוק לשירותי הרווחה.

הפסדים בפריפריה

רווחי העתק של הרשת מדרגים אותה במקום ה-33 ברשימת הכלכלות העשירות בעולם, גבוה יותר מקולומביה ומרומניה. תנאי ההעסקה שמציעה וול-מארט גם הם אינם רחוקים מהנהוג במדינות אלו. המאבק הציבורי הנרחב המתרחש כעת נגד רשת וול-מארט אינו חדש. מרבית הטיעונים נשטחו כבר בעבר, אבל עכשיו יש מי שסופר את משקלם הכולל ומגלה כי תיק החטאים של הרשת מתחיל להכביד על החברה האמריקנית. הטיעון הראשון והבולט נוגע לאופן שבו וול-מארט נכנסת לערים ולעיירות ותוך זמן קצר מחסלת בתי עסק המציעים מוצרים דומים או זהים לאלה הנמכרים אצלה.

אם לוקחים בחשבון שוול-מארט מוכרת היום כמעט הכל, מדובר בעשרות ואף במאות בתי עסק בכל עיר. על-פי חישוב שערכו יוצרי הסרט "העלות הגבוהה של המחיר הנמוך", וול-מארט גורמת לאובדן הכנסות של שלושה מיליארד דולר בשנה באמצעות חיסול מתחרותיה. מאחורי המספרים מסתתרות משפחות שניהלו בתי עסק במשך כמה עשורים, אימהות חד-הוריות שאיבדו את מקום עבודתן, עיירות שאיזורי קניות מרכזיים בהן הפכו לרחובות רפאים. העיתונים מלאים בסיפורים הללו והאנשים שנפגעו מנסים להצמיד לוול-מארט תג שעליו מתנוססת המלה "מונופול".

בוול-מארט אומרים להגנתם שעם כניסת הרשת לערים ולעיירות נידחות נוצרו מאות מקומות עבודה חדשים, והאזרח הממוצע נהנה ממוצרים זולים ומאיכות חיים. יותר ויותר אזרחים מתקשים להשתכנע מהטיעונים הללו, או כפי שניסח ז

את וולדון ניקולסון, שניהל את אחד מסניפי הרשת במשך 17 שנה: "אתה לא יכול לרכוש איכות חיים בוול-מארט, רק תחתונים זולים".

משעשע לחשוב שדווקא בחברה האמריקנית מתנהל מאבק נגד התפשטותה של הרשת הנושאת, יותר מכל חברה אחרת, את דגל הקפיטליזם. בשנתיים האחרונות מתנהל מאמץ משולב - חברתי ומשפטי - למנוע את כניסתה של וול-מארט למעוזים חדשים. בשנה האחרונה רשמה החברה הפסדים צורבים במיוחד, כשמאבקי התושבים נשאו פרי ומנעו מהחברה מלפתוח סניפים בשיקאגו, ניו יורק וקליפורניה. זה היה רק המתאבן, מכיוון שוול-מארט נחלה כשלונות חרוצים גם במגרשים הביתיים שלה, עיירות הספר וערי הפריפריה, שעל גבן היא התפשטה בעבר. תושבי הפריפריות בחרו במשעוליו הצרים של הסופרמרקט השכונתי על-פני איצטדיון המוצרים של הרשת. למרות זאת, את שנת 2005 עתידה וול-מארט לסיים עם 250 סניפים חדשים, שיוקמו בהשקעה של 14 מיליארד דולר, כמו גם 120 חנויות נוספות של רשתות-הבנות ו-160 בתי כלבו ענקיים במדינות אחרות ברחבי העולם. מוקדם להזיל דמעה.

"לשכור עובדים צעירים"

לפני כשבועיים חשף הניו יורק טיימס מזכר פנימי ששלחה סוזן צ'מברס, סגנית הנשיא לענייני הטבות בוול-מארט, למנהלים בכירים בחברה. רובו של המזכר עסק בסוגיה שמדירה שינה מעיניהם של בכירי הרשת: כיצד להקטין את חבילת התנאים שמספקת החברה לעובדיה, ואיך לצמצם עלויות בהעסקת עובדים. צ'מברס, בחישוב תועלתני קר, כתבה: "עובד בעל ותק של שבע שנים עולה לחברה 55 אחוז יותר מעובד בעל ותק של שנה אחת, על-אף ששניהם פרודוקטיביים באותה מידה". צ'מברס אף בישרה לעמיתיה כי עובדים עם בעיות בריאות עולים הרבה כסף לחברה. על-כן, הסגנית החרוצה המליצה להעסיק עובדים צעירים ובריאים, שחלילה לא יהוו נטל על קופתו המתפקעת של התאגיד. צ'מברס אף הציעה להוסיף מטלות פיזיות לכל בעל תפקיד, על מנת שאנשים בעלי בעיות בריאות ילכו לחפש עבודה במקום אחר.

כצפוי, המזכר עורר שערורייה גדולה, שרק הלכה והתחזקה כשהתפרסמו נתוני התנאים וההטבות שמספקת החברה לעובדיה. רק 45 אחוז מ-1.4 מיליון האנשים המועסקים בוול-מארט בארה"ב מקבלים ביטוח בריאות. על-אף שנהוג כי מקום העבודה מספק ביטוח בריאות מלא, בוול-מארט מספקים ביטוח רפואי בסיסי ביותר, ודורשים מהעובד להשלים את מימון הטיפולים מכיסו. במסמך סודי אחר נחשף כי עובדי החברה מפנים 8 אחוז מהמשכורת שלהם לטובת כיסוי רפואי. כשהמשכורת השנתית של איש מכירות במשרה מלאה עומדת על 13,861 דולר, לא נותר לו מרחב כלכלי רב לתמרן בו. קרוב למחצית מעובדי וול-מארט נשענים על מדיקייר, ביטוח הבריאות הבסיסי שמספקת ממשלת ארה"ב למעוטי יכולת.

"אתה עובד במשרה מלאה ועדיין הולך לעבודה בידיעה שלא תצליח לגמור את החודש. אז אתה עובד, אבל אין לך כבוד או גאווה", אומר אחד מעובדי החברה. סיר הלחץ החברתי גבר כשנודע כי משלם המסים האמריקני הפך לשותף פעיל בתשלום משכורות עובדי החברה. על פי נתונים רשמיים, ממשלת ארה"ב תומכת בעובדי החברה ב-1.58 מיליארד דולר בשנה, באמצעות תשלומי ביטוח בריאות, החזרי מס, בולי אוכל ודיור למעוטי יכולת. וול-מארט, מסתבר, לא רק מציעה את המחירים הנמוכים ביותר עבור מוצרים, אלא גם את המשכורות הנמוכות ביותר במשק. המשכורת השנתית הממוצעת של איש מכירות בחברה נמוכה בכ-4,000 דולר מקו העוני הרשמי.

"צוות תגובה" נגד איגודים

המאמץ העיקש של וול-מארט לשמור על מתן תנאים מינימליים לעובדיה, היה משני לקרב הבלימה שהיא מנהלת בשנים האחרונות בניסיונות ההתאגדות שלהם. כמו כל קבוצת עובדים בסדר גודל כזה, ניסו עובדי הרשת להתאחד תחת איגוד שיבטיח את שיפור תנאיהם. וול-מארט, מצדה, העדיפה לשפר את האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותה (מצלמות נסתרות, רכבי ריגול וקו טלפון להלשנות הפועל 24 שעות), על-מנת לאתר עובדים שיוזמים ניסיונות התארגנות או מאבקי עובדים.

על-פי עדויות מנהלים שעבדו בחברה, וול-מארט מתדרכת את מנהליה לדווח מיידית למטה החברה אם בסניף שלהם נעשה ניסיון של עובדים להתאגד. החברה אף ייסדה, בהשקעה של 7 מיליון דולר, "צוות תגובה" שמטרתו לקעקע כל ניסיון התארגנות מיד עם זיהויו. על מידת הבהלה שאוחזת במנהלי החברה מהאפשרות שיום אחד תצמח מחתרת עובדים תחת עיניהם, אפשר ללמוד מהעובדה שלרשות צוות התגובה עומד מטוס פרטי, והם מוזנקים לסניפים בעיתיים תוך שעות ספורות. בשנה שעברה הצליחו עובדי סניף וול-מארט

בקוויבק שבקנדה במשימתם, וזכו לתמיכת העירייה המקומית במאבקם למסד ועד עובדים. תגובת הרשת היתה מהירה: תוך חמישה חודשים נסגר הסניף המקומי בטענה כי הוא אינו רווחי.

מי שסבר כי התאגיד הגדול ביותר בעולם יהיה מתוחכם בניסיונותיו להלך בין הטיפות, מוזמן להיווכח אחרת. חבילת ההאשמות המופנות נגד וול-מארט כוללת גם עבירות בסיסיות בעלות ניחוח רטרו. וול-מארט מואשמת באפליה נגד נשים, שמרוויחות פחות מגברים באותו תפקיד ובעלי ותק זהה. עובדת אפרו-אמריקנית שביקשה לדעת מדוע אינה מקודמת - בגלל שהיא אישה או בגלל שהיא שחורה - זכתה לתשובה "שתי אפשרויות מתוך שתיים". השנה נתפסה החברה מעסיקה 250 עובדי ניקיון לא חוקיים ב-61 סניפים. מנהלי הסניפים נעלו את עובדי הניקיון בחנויות כדי שסוד העסקתם לא ידלוף.

אפילו בלקוחותיה לא משקיעה וול-מארט מעבר לנדרש: בשלוש השנים האחרונות התרחשו למעלה מ-100 מעשי רצח, שוד ואונס בחניוני וול-מארט בארה"ב. בזמן שהרשת מעסיקה ארבעה שומרים וטורחת להתקין 200 מצלמות וידיאו בכל סניף, חניוני הענק שלה משמשים זירות פשע קלות ונוחות.

למרבה המזל, בתי המשפט מסייעים לבני משפחת וולטון לפתור את הדילמה האקוטית - כיצד נבזבז כל-כך הרבה כסף בזמן כה קצר., בשנים האחרונות נדרשה הרשת לשלם קנסות כבדים של מיליוני דולרים לאחר שהתגלה כי היא מזהמת מקורות מים המשמשים לשתייה.

המניה צונחת

"העלות הגבוהה של המחיר הנמוך" יצא בשבוע שעבר לאקרנים, אולם יוצרי הסרט מפיצים את המאבק בתאגיד הענק לכל שדה פעולה אפשרי. בתחילת השבוע נשלחו 1,000 עותקי די.וי.די לכנסיות ולמתנ"סים בעיירות שונות ברחבי ארה"ב, על-מנת שהסרט יוקרן בפני תושבי הקהילה. הסרט, כמו הארגונים "וול-מארט, התעוררי" ו"וול-מארט ווטץ'", פונה לצרכנים מהמעמד הבינוני - אלה שיש בידיהם את האפשרות לבחור באיזה מרכז קניות יגהצו את כרטיס האשראי, ובדרך כלל גם מי שאוחזים במצפון צרכני.

סקר שנערך לאחרונה בין לקוחות וול-מארט חשף כי 8 אחוז מהלקוחות הקבועים של הרשת פיתחו סלידה בעקבות גל הפרסומים השליליים, והם שוקלים להחנות את עגלת הקניות מחוץ לוול-מארט ולא לשוב לשם לעולם. נתונים יותר ברורים על הנזק שכבר נגרם אפשר ללמוד מהתנהלות מניית החברה: בשלוש השנים האחרונות היא ירדה בלמעלה מ-20 אחוז, מ-62 ל-48 דולר. בספטמבר האחרון, כשגל ההתנגדות לחברה הגיע לשיאו, צנחה המניה ל-42 דולר. בני משפחת וולטון הורו לבכירי החברה לעודד את רכישתם באמצעות חלוקת דיבידנדים נדיבים. בשנה שעברה חילקה החברה דיבידנדים בשווי של 2.2 מיליארד דולר.

בני המשפחה מתעוררים

לפני חצי שנה צילצל השעון המעורר בראשם של בני משפחת וולטון. לראשונה ב-43 שנות קיומה, שכרה וול-מארט חברת יחסי ציבור, שתטפל בתדמיתה הנסדקת. המהלך הזה מנוגד למסורת של החברה: סם וולטון התנגד נחרצות לפעילות יחסי ציבור מכל סוג שהוא, והאמין כי המחירים הנמוכים והשירות החינני שתספק הרשת יהיו מקדמי המכירות הטובים ביותר. למזלו, הוא לא חי כדי לראות את האימפריה שלו נאבקת בארגוני צרכנים שתקציב הפעילות שלהם נמוך מזה של חנות אחת.

חברת יחסי הציבור אדלמן, שהופקדה על קרקוע הפרסומים השליליים, לא נמצאת במערכה לבדה. בוול-מארט לא לקחו סיכונים ושכרו את שירותיהם של יועצים פוליטיים עם קבלות מוכחות: טורי נילסן, שניהלה את קמפיין הבחירות האחרון של בוש, לסלי דף, שהיתה יועצת התקשורת של קלינטון, מייקל דיוור, לשעבר יועץ התדמית של רייגן, ורוברט מקאדמס, שניהל את הקמפיין של תעשיית הטבק בשנים האחרונות.

במטה החברה הוקם חדר מלחמה, המתנהל כמו מטה בחירות של פוליטיקאי בכיר - במהירות, בקדחתנות וללא מתן אפשרות לאף ידיעה לחמוק מתחת לידיים. מטרתם של אנשי המטה היא לא רק להגיב על הידיעות השליליות המתפרסמות על וול-מארט, אלא למנוע פרסום ידיעות כאלו או להקדים פרסום שלילי בידיעות חיוביות. בקרוב יצא לאקרנים סרט התשובה של וול-מארט לשלל ההאשמות נגדה, "למה וול-מארט עובדת ומדוע זה משגע אנשים", באמצעותו תציג הרשת את כתב ההגנה שלה.

כבר עתה נוקטת וול-מארט שורת צעדים שעשויים להשיב לה את כבודה. הראשון ביניהם הוא ביטוח בריאות חדש לעובדים, משופר ויעיל מקודמו. החברה גם הצהירה כי היא תומכת בהעלאת שכר המינימום (העומד היום על 5.15 דולרים לשעה) וכי מדיניות המחירים הנמוכה שלה תמשיך לאפשר למשפחות מעוטות יכולת להאכיל ארבעה פיות ב-4.75 דולרים (מחירם של עוף צלוי ושימורי ירקות). מנהלי סניפי הרשת הונחו ליטול חלק בפעילויות קהילתיות ולהעביר תרומות לפרויקטים חברתיים באיזור המגורים בו נמצא הסניף.

היה אפילו מי שהעלה את הרעיון כי אליס וולטון ושלושת ילדיה יעבדו בקופות סניפי הרשת למשך יום אחד, מתוך מטרה להעניק להם תדמית עממית ולנקז אליהם את הפלאשים להם הם כה זקוקים. אז אולי יוכלו שאר עובדי הסניף להתעלל בהם.