| |
פתאום כולם הפכו חברתיים
הבחירות הקרובות יעמדו בסימן הפן החברתי. כל המועמדים יטרטרו בלי הרף תכנים פסבדו-סוציאליים ויתחרו בניסיונותיהם להרחיק מעל עצמם כל קשר ואחריות למדיניות הכלכלית ההיא, שהעמיקה את העוני ואת הפערים בין עניים לעשירים. איש מאותם מועמדים לא יודה, שהוא עצמו היה חלק בלתי נפרד - ואדיש לחלוטין - להתוויית מדיניות זו
אז זהו. יש תאריך לבחירות. פעם נוספת כשלה הכנסת במבחן ההישרדות, ופעם נוספת היא לא מוציאה את ימיה. פעם היינו מסתכלים בעין מתנשאת משהו על מדינות אחרות - כמו איטליה - שחילופי השלטון בהן היו תכופים יותר מחילופי העונות. עם הזמן גילינו שגם אנחנו כאלה, ובניגוד לציפיות, אין לנו שום סגולה מיוחדת. בטח לא במישור החברתי.
הבחירות הקרובות יעמדו בסימן הפן החברתי, כפי שאוהבים להגדיר זאת. בתרגום לעברית פשוטה מדובר בכך שכל המועמדים יטרטרו בלי הרף תכנים פסבדו-סוציאליים, יכפישו זה את זה, ויתחרו בניסיונותיהם להרחיק מעל עצמם כל כתם של קשר ואחריות אל המדיניות האיומה וארוכת השנים ההיא, שדלדלה את המעמד הבינוני במדינת ישראל, העשירה את העשירים ודחקה אל מתחת לקו הקיום את העניים. איש מאותם מועמדים מטעם עצמם לא יודה, שהוא עצמו היה חלק בלתי נפרד - ואדיש לחלוטין - להתוויית מדיניות זו.
בשפת האחריות החברתית קוראים לזה Accountabitily. בעברית מנסים להשתמש במונח "דיווחיות", שאינו משקף את המשמעות האמיתית של הנושא. העובדה שהעברית לא השכילה עד כה להנפיק מינוח מתאים, מצביעה בעיקר על חברה שאיננה מרגישה צורך לקשור קשר ישיר בין התנהלות לבין נטילת אחריות על תוצאותיה.
מצאנו אמנם במקורות (מסכת אבות, ג', א) את הכתוב "דע מאין באת, ולאין אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", אבל העברית המודרנית לא השכילה עד כה לעטוף את כל המשפט המקיף הזה במילה אחת, כפי שלמדו לעשות השפות הזרות. הביטוי Accountability מבטא בדיוק את זה: שים לב מה אתה עושה ואל תשכח לתת דין וחשבון על מעשיך ולקחת אחריות על התוצאות שינבעו מהם.
רוחצים בניקיון כפיים
אם הניסיון הישראלי האופייני לרחוץ בניקיון כפיים ממוקם בצד אחד של ספקטרום האחריות האישית, בצד השני אפשר להציב את נטילת האחריות האולטימטיבית של היפאנים, שברגע הדין עושים חרקירי - התנהגות קיצונית, המעידה אף היא על החברה שבוחרת לנקוט בה.
תחום האחריות החברתית הוליד בשנים האחרונות דיווח ארגוני חדש - הדו"ח החברתי. דו"ח כזה, כשהוא מתוסף לדו"ח הכספי השנתי, אמור לספק מידע רחב היקף על הארגון ולשמש כבסיס לשותפות אמיתית בין הארגון לבין מחזיקי העניין השונים שלו. בדיוק כמו שהמשקיעים אמורים לבחון את הדו"ח הכספי ולהחליט אם הם ממשיכים להיות שותפי דרך של החברה או מתרחקים ממנה, כך אמורים כל מחזיקי העניין ללמוד את הדו"ח החברתי, להסיק מסקנות אופרטיביות ולמצוא בו את הערוצים לשיתוף פעולה והשפעה הדדית.
מבקרי השימוש בדו"ח החברתי טוענים, כי מחברי הדו"חות משתמשים בהם כדי להציג תמונה חיובית ולאו דווקא מדויקת, שלא תמיד מקיימת קורלציה חיובית עם ההתנהלות האמיתית של הארגון בנושאי האחריות החברתית.
גישה ביקורתית זו צריכה לעמוד בימים אלו לנגד עיניו של הציבור הישראלי, שעתיד לממש בקרוב את מעמדו כמחזיק עניין מרכזי של הממשל ולתת את קולו למפלגה זו או אחרת. כל הטקסטים הפוליטייים, שייאמרו מעתה ואילך, משולים לקישוט, שמכסה על המהות - בין אם היא קיימת ובין אם לאו.
ניתוח, בלי פוליטיקאים
במקום להשתתף בכנסי בחירות מתוכננים או לשמוע את נאומי המועמדים במרכזי המפלגות, עדיף היה לו ביצע הציבור הליך חברתי של ביקורת בונה. ניצנים של הצורך בהליך כזה אפשר היה לזהות השבוע בכנס שדרות. בכל פעם שאחד המועמדים עלה לבמה, הזדעק הקהל והביע את דעתו, כאבו, תסכולו וכעסו. לעומת כנסים אחרים, כאן לא ניסו לסלק מהאולם את "המפריעים", ודווקא המועמדים היו אלו שפינו את הבמה.
השנים האחרונות כבר חשפו את דעתם ומדיניותם של אותם מועמדים, והצהרותיהם הפומביות - בנאומים ספונטניים או כאלו שנכתבו עבורם ביד אמן מקצועית - הרבה פחות משמעותיות מניתוח מעשיהם. ולכן, אירועים כמו כנס שדרות לחברה היו מועילים יותר, לו התמקדו בניתוח התנהלות המפלגות, הפוליטיקאים והממשל בנושאים החברתיים, מבלי להזמין אותם להשמיע את דבריהם. הזמנתם איננה משרתת עתה את המהות, ונוכחותם מהווה לא יותר מאשר קישוט.
חינוך מחדש
כדי שהציבור יוכל לקחת אחריות על הבחירה שלו בקלפי, עליו לעבור תהליך של חינוך מחדש. זה לא יקרה עד הבחירות הקרובות. אין סיכוי, שעד סוף מארס 2006 נעלה כיתה - כולנו - בבית הספר החברתי. אבל עלינו להודות, שהתפוררות המרקם הפוליטי הנוכחי לא נובעת רק משיטת הממשל, אלא בעיקר מאופי החברה.
מחברה, שדגלה בערכים וקידשה את הצורך החברתי-הלאומי, הפכנו בתוך שנים ספורות לחברה חומרנית, המקדשת את הכסף. מחברה, שהובילו אותה מנהיגי ידע, יצרנות וחדשנות, הפכנו לחברה שמובילים אותה מנהלי בנקים, שעושים קופה רבעונית של מאות מיליונים וקובלים על ההפסד שייגרם להם נוכח התקנת עושק העמלות שהם גבו מהציבור.
כדי לדבר שוב על ערכים, צריך ללמוד איך תופסים קצת מרחק ואיך בוחנים דברים בפרספקטיבה. לשם כך נדרש זמן, ולשם כך צריך להתרחק מהפוליטיקאים ומסיסמאות הריק שלהם. צריך להיעזר בכל מי שניתן - למעט פוליטיקאים - כדי ללמוד מחדש איך מגדירים את העולם שבו רוצים לחיות ואיך פועלים כדי לממש את החלום - אם לא עבורנו, אז לפחות עבור הבאים אחרינו. ובשביל זה, לא צריך פוליטיקאים.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
