בליבו חומה

אתה מצפה מבמאי שמגיע לראיון כדי לקדם סרט חדש, שעליו עמל במשך כמה חודשים, שידבר ללא הפסקה על תהליך היצירה ומה שהביאו עד הלום. יוסי אשדות, יוצר, עורך ובמאי טלוויזיה, שהקבלות שהביא במהלך הקריירה מאבדות לא אחת את הפוקוס לעומת הסטטוס הצהבהב שלו כגרוש ואב ילדה של מיכל זוארץ, מגיע לראיון במצב רוח שפוף ומהורהר. בתשובה לשאלה מה קרה, הוא ממלמל משהו על זה שיצא לו לדבר לפני הראיון עם אחיו שעימו היה בנתק כמה שנים.

אשדות, יתום מאב ומאם, התנתק ממשפחתו מאז אובדן הוריו בשל מאבקי ירושה. "זה מה שהופך את מיכל למשפחה היחידה שיש לי", הוא מסביר. הוא מתחיל לדבר על מי שהוא לא חושש להגדיר כאהבת חייו, למרות שעל הנייר הם גרושים, ומתקשה להפסיק לדבר עליה, כאילו לא היו בעולם סרטים משמעותיים שהוא עשה והגיע כדי לדבר עליהם. "הכרתי אותה לפני כ-10 שנים על סט של דרמה שכתבתי, והיא הגיעה לאודישנים, ומכל היפות בארץ שהגיעו, היא נכנסה וישר ידענו שהתפקיד הראשי שלה", הוא נזכר. "היא בדיוק היתה בהליכי גירושין מבעלה הראשון, והרומן בינינו התחיל. היינו יחד שש שנים, שלוש שנים כחברים ושלוש נשואים".

אז למה התגרשתם בעצם?

"זו היתה מערכת יחסים מאוד ייצרית, מאוד סוערת, עם אנרגיות גבוהות, ששאבה ממני וממנה המון. הכל היה בגדול. כעסים גדולים, אושר גדול, וכשהילד נולד (שמו בישראל טום - ר.ז) הבנו שאי אפשר לחיות כזוג במערכת יחסים כזו עם ילד. בשנייה שהבנו שהחיבור הייצרי בינינו עלול לפגוע בילד, אז החלטנו להפריד דירות, למרות שידענו שאני אוהב אותה והיא אותי. גם היום, כשיש לי מישהי, היא יודעת שמיכל היא המשפחה שלי, האהבה שלי. לכן רציתי לערוך את 'שישי עם מיכל', כי ידעתי שאני אתן את הנשמה, שאעשה הכל כדי שזה יצליח".

המשכת לאהוב אותה ולא לקנא גם כשמיכל ניהלה מערכת יחסם מתוקשרת עם מנהל התוכניות של הערוץ הראשון, יוסי משולם?

"מבחינתי יוסי משולם, אני חייב להבהיר פעם אחת ולתמיד, למרות איך שהוא מוצג בתקשורת, הוא אדם מקסים, נאמן ואיש מקצוע מעולה. בלעדיו המצב של רשות השידור היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. זה קל להרוס, לשבור, קשה מאוד לשמר את הקיים".

ובכל זאת אתה אוהב את מיכל אהבה עזה והיא עם מישהו אחר. לא קינאת?

"אני חושב בצורה הפוכה מהרגיל. אני חושב שכשאתה מתגרש, הכי חשוב זה הילדים. ואם יוסי עושה את מיכל מאושרת והילד מאושר מזה, אני מבסוט. אני לא הבאתי לעולם ילד כדי שיסבול. לצערי לא יכולנו לגדל אותו באותו הבית, אז היום אני אעשה הכל כדי שמיכל תהיה מאושרת, ואם טום מאושר, ואם מיכל מוצאת מישהו לשים עליו את הראש ושהוא באמת בחור טוב, ואני בודק את זה מראש עם כל אחד שהיא מסתובבת, אני מברך על זה. הקנאה והנקמנות זה מה שמניע את העולם הזה, וזה מטורף. הדרך שאני מתנהג היא הנורמלית".

ומה איתך, אתה לא רוצה לבנות משפחה?

"אני מחכה קודם כל שמיכל תתחתן. אני לא יכול להשתחרר, מחכה שזה יקרה לה קודם, שהיא תבנה את עצמה ותהיה מאושרת, וכשאני אדע שהיא שטה בספינה יציבה אל האושר, אז אוכל להתפנות לעצמי. בימי הולדת למשל, אין לי משפחה שתתקשר לומר לי 'מזל טוב', אז יש לי את מיכל והילד וחברים מתחלפים שחוגגים לי. הנה, בכניסת השבת אני מקבל SMS 'שבת שלום מאמא וטום'. לכן אני אעשה הכל בשביל התוכנית שלה 'שישי עם מיכל'".

למרות הביקורות הקוטלות?

"לגבי הביקורות בואי נתחיל מהעובדות. מיכל זוארץ מחזיקה עונה רביעית שמניבה מדי שבוע בימי שישי בשעה 19:00 ממוצע רייטינג של 10 אחוזים עם פיקים של 12 אחוז. אני מכיר ערוצי ברודקאסט שמוכנים לחתום עכשיו על כל תוכנית שתביא להם רייטינג כזה. כל מי שנחשב בתיאטרון ובקולנוע ובטלוויזיה עומד בתור כדי להתארח בתוכנית. בואי תלכי עם מיכל ברחוב, תראי אילו תגובות חמות היא מקבלת. היא יכלה לרוץ לכנסת עם כזו אהבה והערצה כלפיה. אני לא מכיר אף טאלנט, אולי חוץ מדודו טופז, שחוטף כזה ארס מהביקורת. אם בדרך כלל המבקרים יורים עם אקדח, אליה נשלחים טומהוקים, פצצות אטום שבוע אחרי שבוע, ותראי לי עוד בחורה בטלוויזיה שמובילה תוכנית טלוויזיה מצליחה בסדר גודל כזה עונה רביעית בערוץ שאין לו אמצעי השיווק של ערוץ 2. גם קולגות, במאים ותסריטאים, כדי לנגח את ערוץ 1, נכנסים במיכל, מדברים כאילו מיכל קיבלה את התוכנית בחסד. אם זה היה ככה, הרייטינג שהיא מביאה, היא גם הביאה בחסד?

"אז יש מלחמה עכשיו כנגד יהורם גאון, בסדר. תני לי עוד כמה חודשים ויהורם גם יירד, ומיכל תעלה. הסוד של מיכל הוא שהיא מדברת בגובה העיניים. היא אוהבת, מלטפת ומאמינה במה שהיא עושה, וכשאתה לא עיתונאי ציני וליבך לא מלא ברעל עכברים, אז דבר כזה מקסים קונה אותך. הבאתי לאיזה תוכנית את עוזי כהן והתוכנית הביאה 12 אחוז רייטינג, ואחד המבקרים כתב שכנראה כל המדינה היא מעין עוזים כהנים ומיכל זוארצים, וכמה נורא שהפכנו למדינה כזו. אז תגידי לי איפה הוא ואיפה היא, מאיזה מקום חשוך ונורא הוא מגיע, ומאיזה מקום צוהל היא מגיעה. בן אדם כזה הוא בן אדם מסכן".

ואיך הסתדרת עם ג'ו בראל?

"לא היה לי קשר איתו. איפה שאני לא מבין אני לא נכנס. אני מאוד מצטער על כל הדרך שבה הכל התפוצץ, אבל לי לא היתה כל דרך להשפיע. אני חייב לומר שג'ו היה טוב עם מיכל, וזה אולי מה שמכעיס את כל העולם, שהוא אהב את מיכל, אז הוא הפך אותה למוקד לגיטימי להתקפות. כאילו במקרה הזה דמה מותר".

אני מתארת לעצמי שהיו רגעי משבר.

"כל יום. אתה מגיע ליום צילום עם כל הצוות, ופתאום זו שאתמול הסכימה להתראיין לא מוכנה להתראיין, ופתאום מישהי צורחת, ומתחילה לדבר לא לעניין, או שלא נותנים לך להיכנס לצלם כי קרתה תקרית חריגה בכלא. למי שאני חייב תודה ענקית זה עופר לפלר, הדובר של השב"ס, ושלומי אפריאט המפיק והבעלים של טופ ליין, שבכל פעם שהייתי מפורק, שהייתי בטוח שכלום לא ייצא מזה, הוא הרים אותי למעלה. בזכות העקשנות שלו יש סרט. ועוד מישהי שאני חב לה תודה ענקית היא לאה קלנר, מנהלת נווה תרצה, שצריכה לקבל פרס ישראל לדעתי".

היתמות שלך עצמך בוודאי גרמה לך לסערת רגשות במהלך הצילומים.

"ועוד איך. נתקלתי בתופעה של הילדים של העברייניות האלה, שהם דור שני לעבריינות, שהם משלמים מחיר על לא עוול בכפם, והיה קטע שרציתי לצאת לקרב חברתי שלא יכלאו אמהות שסרחו. אבל בעצת שלומי החלטנו להיות אובייקטיבים עד כמה שאפשר, ורק להציג את המצב הנורא הזה. היה לי קשה. רציתי לזעוק 'זה לא נכון לשים אותן בכלא', אבל לא עשיתי את זה.

"אני חולם לעשות מעין סדרת ריאליטי על יחסי הורים וילדים. זה נושא שמעסיק אותי בגלל המצב שלי. אני שומע לא פעם איזה חבר שלי שאומר לי 'וואלה אני צריך לנסוע למשפחה שלי לארוחת שבת, איזה תיק', ואני לא מצליח להבין איך אנשים לא מעריכים את זה שיש להם משפחה ללכת אליה לארוחת שבת".

_________________________________

"בליבן חומה", שני, 12.12, yes דוקו,22:00.