במציאות בנקאית כה ריכוזית, חובה על השלטון המרכזי להגן על האינטרסים של הציבור ולהציל אותו מידי מי שמרוויחים על גבו מאות מיליוני שקלים מדי רבעון, מבלי שייצרו שום מוצר משמעותי"
גם ברבעון השלישי שברו הבנקים את שיאי הרווחיות שלהם, אבל הם עדיין שומרים על יד קפוצה בכל הנוגע למתן הלוואות והעמדת משאבים לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים. אלה נזקקים לעתים להלוואות קטנות, בסדרי גודל של 10-20 אלף שקל, אבל לבנקים פשוט אין עניין בהם - העסקים הקטנים והלא יציבים מסכנים את הרווחיות של הבנקים, והרווח אצל הבנקים הוא המטרה העליונה
פורסם:
08.12.05, 10:09
בימים אלו, כשדו"חות העוני שבים וכובשים כותרות, מתפרסמים גם הנתונים על הישגי הבנקים ברבעון השלישי של השנה. בנק הפועלים הרוויח 761 מיליון שקל ולאומי - 568 מיליון שקל. הרחק מאחורי הדואופול משתרכים רווחיהם הבלתי מבוטלים של הבנקים "הקטנים": דיסקונט עם 217 מיליון שקל, המזרחי
עם 150 מיליון שקל והבינלאומי עם 148 מיליון שקל - רווח נקי ב-3 חודשים.
נתון מעניין במיוחד קשור לירידה הדרמטית בהפרשות לחובות מסופקים 40%-48% אצל שני הגדולים ו-71% אצל הבינלאומי, הקטן מכולם. גם אם נניח, שמרכיב עיקרי בירידה לחובות מסופקים קשור בהתייצבות במצב המשק ובעובדה שלרווחת הכל, אף גוף כלכלי גדול לא קרס באחרונה, אין ספק שמרכיב נוסף בירידה זו קשור בקשיים שהבנקים מערימים על עסקים קטנים ובינוניים בכל הנוגע לקווי אשראי ואפשרויות להתפתח.
מצד אחד, יש יתרון בהערמת הקשיים הללו, המונעים הצטברות חובות עתק והתמוטטות בעלי עסקים על עסקיהם. מצד שני, הקושי בהשגת מימון חוסם את התפתחותו של מגזר העסקים הקטנים והבינוניים, ובכך מעכב את התפתחות המשק כולו.
הזכות למימון מול הזכות לרווח
עסקים קטנים ובינוניים הם עמוד השדרה של כל כלכלה מתקדמת. לא צריך להחזיק פרס נובל בכלכלה, כדי לדעת שעיקר התעסוקה נמצא בעסקים אלו, גם אם הזוהר רחוק מהם והעיתונאים אינם משחרים לפתחם. אלא שעמוד השדרה הזה מתקשה להזדקף ולהתעצם במציאות הישראלית, שבה אין הוא זוכה לתמיכה ואפילו מותקף מכל עבר - הן מצד הממשל, על שלטונות המס שלו, והן מצד הגורם המממן העיקרי, קרי הבנקים.
בישראל של המאה ה-21 אוהבים לדבר על קפיטליזם ועל זכותם של מי שמסוגלים לכך, לעשות הרבה כסף. ולכן, יש המתרעמים על עצם סימן השאלה שמעז מאן דהוא להעמיד לגבי זכותם של הבנקים לעשות רווחים כה גבוהים בפרקי זמן כה קצרים.
אלא שסימן השאלה הזה מחויב המציאות, נוכח העובדה שמחזיקי העניין העיקריים של הבנקים - כלומר, לקוחותיו, שהם הציבור הרחב - שבויים בצבתות הדואופול של שני הבנקים הגדולים, אשר מכתיבים את חוקי המשחק, ואין בלתם.
אין שחר לטענה, כי שוק הכספים הישראלי הוא שוק חופשי. גם אחרי מכירת קופות הגמל וקרנות הנאמנות, ימשיכו הגדולים להכתיב את חוקי המשחק, ולצרכן "הקטן" לא תהיה שום אופציה אחרת לנהל באמצעותה את ענייניו הכספיים.
איפה השלטון המרכזי?
במציאות בנקאית כה ריכוזית, חובה על השלטון המרכזי להגן על האינטרסים של הציבור ולהציל אותו מידי מי שמרוויחים על גבו מאות מיליוני שקלים מדי רבעון, מבלי שייצרו שום מוצר משמעותי ומבלי שיהפכו לחלק משמעותי בפיתוח המשק.
בתחילת נובמבר התפרסם מכתב תמוה של המפקח על הבנקים, יואב להמן, אל הבנקים: "אני רואה חשיבות רבה בהתנהגות אחראית וזהירה מצדכם כלפי לקוחותיכם אגב יישום ההוראה האוסרת על חריגה ממסגרת האשראי בכלל, וכלפי העסקים הקטנים והבינוניים בפרט... שינוי מהותי לרעה בהיקף האשראי .... עלול לגרום נזק ללקוח, ואף להביא לקריסתו. למותר להדגיש בפניכם את חשיבותם של העסקים הקטנים והבינוניים לכלכלה הישראלית".
לאזרח מן השורה קשה להבין את הנימוס המופלג של המפקח ואת הצורך שלו להדגיש נושאים כה טריוויאליים בפני הבנקים. קשה גם להבין, מדוע אין הוא מעדיף להוביל דרך פרואקטיבית, שבמסגרתה הוא ייזום צעדים ברורים ומוגדרים להגן על הציבור הרחב בכלל ועל העסקים הקטנים והבינוניים בפרט. דרך כזו נדרשת לא רק לדעת ההדיוטות, שמאסו ביחסים החד-צדדיים הכפויים שעליהם לקיים עם הבנקים, אלא גם לדעת רשויות מרכזיות, שמתפקידן לנתח את התנהלות הבנקים ולהמליץ על מסקנות אופרטיביות.
לבנקים "אין עניין" בקטנים
רשות כזו, למשל, היא הרשות לעסקים קטנים ובינוניים. ממסמך רשמי שלה אפשר להסיק שגם לדעת אנשי המקצוע שלה, הבנקים אינם נוהגים באחריות חברתית בסיסית ואינם מתחשבים במחזיקי עניין עיקריים ולגיטימיים שלהם. וכך נכתב במסמך של הרשות, המבשר לציבור הרחב על "מולטי אשראי ליזמים": "מזה זמן רב מורגש במערכת הסיוע לעסקים קטנים חוסר בכלי מימוני של הלוואות זעירות לעסקים קטנים... הרשות לעסקים קטנים חיפשה מענה לסוגיה זו גם מחוץ למערכת הבנקאית, מאחר שזו משדרת כל הזמן ש'אין לה עניין מיוחד בהלוואות קטנות'".
ההלוואות ה"קטנות" הללו הן בסדר גודל של 10-70 אלף שקל. הן עשויות להיות ההבדל בין קיום לבין חידלון עבור רבים, אך למערכת הבנקאית אין בהן עניין.
נתוני העוני מלמדים, כי אחד מכל שלושה ישראלים חושש להידרדר אל מתחת לקו השחור הזה. עוד עולה מהם, כי נרשם גידול של 50% בקרב בני מעמד הביניים (אפילו כאלו שבהם שני בני הזוג משכילים ועובדים), אשר נזקקים לסיוע מעמותות צדקה וגמילות חסדים. רבים מהם היו יכולים להקים עסק קטן, למכור את שירותיהם, לתרום לכלכלת המדינה, עם הזמן לגייס עובד או שניים ולחיות בכבוד ובצניעות, ממש כמו בארצות מתוקנות.
בישראל הם נאלצים לשמוע שוב ושוב את המנטרה הריקנית על "שיבה לעבודה במקום קצבאות" ולא נותר להם אלא לחשוש - מפני העוני, מפני האוברדראפט האסור, מפני שרירות לבם של הבנקים ומפני הדרך חסרת המוצא שנפרשת לפנינו.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
ערוץ כלכלה כתבות ופרשנויות בנושאי כלכלה וכספים, בארץ ובעולם. דגש על כתבות בנושאי שוק ההון והבורסה היי-טק, נדל"ן בנקאות, מדיניות כלכלית יחסי עבודה, צרכנות פיננסית. מניה שער כסף, בורסה דולר שערי מדד, מטבע מסחר טרייד, מניות, שערים שקל החלפת העברת המרה יורו מט"ח הבורסה שוק ההון נפט צרכנות קריירה שערי מטבע מטבע חוץ וול סטריט מסחר מט"ח
