מקסימום נתאהב

ריס ויתרספון מארק רופאלו

ריס וויתרספון, טובה כתמיד, היא רופאה צעירה, אמפתית, מוכשרת ומשקיעה שמעורבת כבר בתחילת הסרט בתאונת דרכים. מארק רופאלו הוא אלמן טרי, גנן מסור במקצועו, שמחפש דירה לגור בה ומגיע לביתה הריק של הרופאה, שמתברר שרוח הרפאים שלה עדיין שם. מכאן הם מתחילים לריב, וכמובן מתאהבים. ואז אנחנו מגלים שהרופאה הצעירה בכלל לא מתה, היא סתם בקומה. סליחה, היא היפהפייה הנמה. וכמובן שהגנן המסור הוא הנסיך שיצליח להעיר אותה מתרדמתה.

לסלי דיקסון, שכתבה את הגרסאות הראשונות של התסריט, כבר הצליחה לעצבן עם פסאודו-קומדיות מרגיזות ושמרניות, כמו "גברת דאוטפייר" ו"תעביר את זה הלאה". פיטר טולן (תסריטאי סיטקומים ומכותבי "בוא נדבר על זה") ניסה להכניס מעט הומור למנשר ה"אל-תנתקו-אותם-ממכשירי -החייאה" שאליו מידרדר הסרט בסופו. אז זה הולך ככה: ההתחלה מקסימה, כתובה היטב מבוימת ביד רכה. ההמשך מופרך, אבל אתם מחזיקים מעמד כדי לראות איזו פיה קסומה תצוץ כדי להפוך את הסרט הזה לאגדה אמיתית, והסוף לא רק מכעיס ומבאס, הוא גם לא נאמן לרוח הסרט. אשפה.

"פשוט מאוהבת". הסיפור של בן יאנגר הפוך. הוא אומנם סומן על ידי מיראמקס כאחד היוצרים העצמאיים המוכשרים כרגע

בניו יורק, אבל למעט "חדר לחץ" הבינוני, הוא לא ממש עשה דבר כדי להוכיח שהוא יותר מהבטחה. גם הרעיון מאחורי "פשוט מאוהבת" (פשוט שם סתמי) נשמע חביב, אבל לא יותר מזה: אשה בת 37 מתאהבת בבחורונצ'יק בן 23, מספרת לפסיכולוגית שלה כל פרט אינטימי על הקשר הזה, ועל לבטיה האם יש להם עתיד משותף, בהתחשב בפער הגילים ביניהם ובעובדה שהוא יהודי מבית שמרן והיא שיקסע. ואז מתברר שהפסיכולוגית שלה היא אמו של הנייס ג'ואיש בוי הזה. נשמע חמוד, אבל עם פוטנציאל להיות גם מנדנד וגם נדוש, נכון? ומה יצא? שזה סרט מתוק להפליא. קודם כל, כי יאנגר כתב תסריט למופת. לא מקורי במיוחד - קצת יותר מדי יידישקייט והומוקייט, קצת יותר מדי וודי-אלן-קייט - אבל פשוט בנוי למופת, כך ששלוש נקודות המפנה בעלילה (הקהל מבין שהבחור הוא בנה של הפסיכולוגית; הפסיכולוגית מבינה שהאיש שעליו מדברת המטופלת הוא בנה ולבסוף, שהמטופלת מבינה מי זה מי) מוגשות בקצב מדויק, בלי לגרור יותר מדי את קומדיית הטעויות המפרכת.

וכשתיאטרון היידיש מסתיים, הסרט פונה לעסוק, בחן ובהומור רב, דווקא בנושא די נוגע ללב: האם אהבה מספיקה כדי לקיים מערכת יחסים. כאן, כשהוא מנסה להיות נבון ולא סתם שלפן פאנצ'ים, מצליח יאנגר להיות לא סתם חקיין וודי אלן, אלא במידה מסוימת ממשיך דרכו. האופן שבו הוא משלב מרירות מציאותית לתוך הפארסה האתנית הופכת את "פשוט מאוהבת" לסרט שיש בו לא רק חן, אלא גם קמצוץ אמת. הבעיה היא שהאמת הזאת מבאסת, והסרט נגמר כקומדיה רומנטית שבורת לב.

דצמברררררר....

בשעה שאתם קוראים את המדור הזה אני אמור להיות בהקרנה המוקדמת של "קינג קונג". ו"קינג קונג" למעשה ינעל את רשימת סרטי 2005, מתוכם אבחר את 20 הסרטים הטובים של השנה. "סינמסקופ" לסיכום השנה יתפרסם כאן, בגיליון האחרון של 2005, ב-28.12. ואם אתם רוצים לשכנע אותי למה הסרט שאתם הכי אהבתם השנה חייב להיות ברשימה, זה הזמן. כתבו לי, ספרו לי מה היה הסרט שהכי אהבתם השנה ולמה, ואולי כך תזכירו לי סרטים ששכחתי. שלושה קוראים, שגם יטרחו לצרף שם מלא וכתובת למייל, יקבלו סרטי די.וי.די שמסתובבים לי בבית ואני לא יודע מה לעשות איתם. ככה סתם, בלי פיקוח רואה חשבון, בלי תקנון, בשליפה מהכובע.

עוד ב"סינמסקופ": 4 הרהורים על הארי פוטר הרביעי ועוד - בגיליון "פנאי פלוס"