אין כמעט מי שלא חש בימי חייו פעם אחת לפחות בתכיפות וצריבה במתן שתן. המדובר בדלקת בדרכי השתן, ובשפה הרפואית - UTI - Urinary Tract Infection. דלקת זו נגרמת על ידי חיידקים מסוג "גרם שליליים", העלולים בלא טיפול לגרום לנזק כלייתי בלתי הפיך.
למה זה קורה?
נוכחות החיידקים בדרכי השתן, גורמת לתגובה דלקתית בציפוי של רירית שלפוחית השתן. נוזל השתן המכיל חיידקים וכדוריות דם לבנות יראה כעור או מוגלתי. הדלקת יכולה להופיע כבר מגיל הינקות, אבל היא שכיחה במיוחד בנשים בשל אורך קצר של שופכה המקשרת בין שלפוחית השתן לפתח יציאת השתן. בעוד שאצל גבר אורך השופכה הוא כ-20 ס"מ, אצל נשים אורכו כ-2 ס"מ בלבד. גם הקירבה לפי הטבעת מגבירה את הסיכון לנוכחות חיידקית באיזור צינור השופכה הנשית.
מנגד, קיימת שכיחות גבוהה של דלקות בדרכי השתן אצל גברים מבוגרים בשל אצירת שתן כרונית כתוצאה מהגדלה שפירה של הערמונית (BPH). תיתכן גם הדבקה של שלפוחית השתן לאחר קיום יחסי מין. אצל גברים המדובר בדרך כלל בזיהום שמקורו בדם: החיידקים בדם עוברים לדרכי השתן, ובשל אצירת שתן מתרבים. נוזל השתן מכיל חלבונים, טמפרטורה מתאימה וחומרי מזון - כולם אהובים על ידי החיידקים.
מה מרגישים?
התסמינים דומים בגברים ובנשים. כאשר מדובר בדלקת של רירית שלפוחית השתן, נגרם גירוי להטלת שתן לעתים מאוד תכופות. ברגע שיש צורך, קשה מאוד לדחות את פעולת ההשתנה (דחיפות). ההשתנה עצמה מלווה בצריבה. ייתכן גם שינוי בצבע השתן ההופך עכור, בשל הפרשת מוגלה, לעתים יש בו כעין משקע לבן בעת ההשתנה.
הריח עשוי להיות חריף, בין היתר משום שחלק מהחיידקים יודעים לפרק חומרים בשתן היוצרים גז וריח. כאשר הדלקת היא אך ורק בשלפוחית השתן, היא איננה מלווה בחום. דלקות בדרכי השתן המלווים בחום, כוללות מעורבות של הכליות, קרי מערכת השתן העליונה.
איך מאבחנים?
הכלי הראשון לאבחון הוא באמצעות אנמנזה (ראיון רפואי): הופעה של תכיפות ודחיפות, כמו גם צריבה במתן השתן, המלווים
לעתים בהופעת דם בשתן וכאבים עוויתיים בבטן תחתונה. האבחנה נעשית בעזרת בדיקת שתן כללית שתראה הימצאות של לויקוציטוריה (כדוריות לבנות בנוזל השתן), ניטריטים (תוצר פירוק של פעילות חיידקית), ולעיתים גם כדוריות דם אדומות או חלבון. בנוסף נשלחת דגימה לתרבית שתן, בה מנסים לבודד את החיידק על מנת לזהות אותו, ולאחריו בודקים לאילו סוגי אנטיביוטיקה החיידק רגיש. כך מותאם הטיפול האנטיביוטי הספציפי לחיידק המזהם.
איך מונעים?
ניתן למנוע דלקות בשני אופנים: האחד – לטפל בסיבה אם ישנה כזו. כך למשל, בגברים מבוגרים עם אצירת שתן על רקע הגדלה שפירה של ערמונית, יש לנתח ולהסיר את החלק החוסם בערמונית ובכך לפתור את בעיית אצירת השתן וזיהומים חוזרים עתידיים.
אצל ילדות, חשוב ללמד היגיינה נכונה: מילת המפתח היא ניגוב מוקפד של פי הטבעת לאחר פעולת המעיים בשירותים. אם ישנו קשר ליחסי מין, משתמשים לעתים בטיפול אנטיביוטי מונע שניתן באופן קבוע במינון נמוך, או אפילו בסמוך לקיום יחסי מין – מעין "הגלולה שאחרי", שמטרתו למנוע את הזיהום הקורה בסמוך לקיום יחסי המין. אגב, הסיכון ללקות בדלקת שלפוחית השתן לאחר שימוש בשירותים ציבוריים הוא קטן מאוד.
מחקרים מהשנים האחרונות גילו כי שתיית מיץ חמוציות משנה את דרגת החומציות בשתן (pH) ובכך הופך את התנאים בנוזל השתן לבלתי אהודים על אוכלוסיית החיידקים. תוצאות המחקרים הראו כי שתייה יומיומית של מיץ חמוציות, אכן מצליח למנוע זיהומים חוזרים בדרכי השתן. מנגד, אצל גברים מיץ החמוציות לא הראה כל יעילות.
איך מטפלים?
הטיפול בדלקות בדרכי השתן הוא תמיד אנטיביוטי דרך הפה בכדורים. במקרים של דלקת קשה או בשל נוכחות חיידקים עמידים, ינתן טיפול אנטיביוטי תוך ורידי במסגרת אישפוז בבית חולים בעוד שכשמדובר בזיהומים בבתי חולים או בחולים עם קטטר קבוע או בחולים משותקים, שם מדובר על חיידקים עמידים יותר על רקע גוף זר למשל (קטטר) ושם מדובר בטיפול אנטיביוטי ישירות לוריד שנעשה במסגרות של בתי החולים.
בנשים, בשל המבנה האנטומי השונה, משך הטיפול היעיל בזיהום שאיננו מסובך הוא בין 3 עד 5 ימים. בחלק מהמקרים ימליץ הרופא על תרופות לנטילה חד פעמית שנמצאו יעילות ביותר. אצל גברים מקובל לטפל משך 7 עד 10 ימים. במקרים המסובכים בה מעורבות הכליות באותו תהליך זיהומי שהחל בשלפוחית השתן, המדובר בטיפול אנטיביוטי ממושך של 3 שבועות ולעתים אף יותר.
