התגלתה מפה של ראשון לציון הצעירה
מפה שהודפסה ברוסיה כשהמושבה הותיקה היתה בת שמונה שנים בלבד נתגלתה לאחרונה על ידי אספן. במפה מפורטים 12 מבנים בתחום היישוב, כפי שהיה בשנת 1890
היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל מתקופת העלייה הראשונה הוא בערך בן קצת יותר מ-120 שנה, ולכן כל גילוי שקשור בראשיתו הוא בבחינת שמחה למשמרים.
כך קרה לאחרונה, כאשר עו"ד צבי האוזר, שהוא אספן של פריטים היסטוריים, גילה מפה של ראשון לציון משנת 1890, כשהמושבה הקטנה היתה בת 8 בלבד. המפה כתובה ברוסית (ישנה) וקנה המידה הוא 1:2,250.
המפה הודפסה ברוסיה ב-1893 אולם לא ברור מקורה או ייעודה - האם חולקה לתיירים ציוניים ברוסיה או שמא צורפה לספר. במפה מופיע ככל הנראה לראשונה השטח הבנוי של המושבה.
על גבי המפה מצוין "אושר על ידי הצנזורה. 5 ביולי שנת 1893" וכן "הוצאת 'ספרי מנדלביץ'', רח' גורוחובאיה 51". לדברי האוזר, ככל הנראה בכל ספר רוסי ישן שראה אור בתקופה הצארית, לפני מהפכת 1917, היו שתי הערות שכיחות - אישור הצנזורה וציון בעל בית הדפוס, ואלה מצויות כאמור על המפה הישנה של ראשון לציון.
במוזיאון לתולדות ראשון לציון אומרים כי מדובר במפה מבין הראשונות שמתארות את תכנונה של המושבה בראשיתה. במוזיאון ישנו שרטוט של חלוקת הנחלות מ-1882 וכן מפה משנת 1905.
לצילום גדול יותר של המפה לחצו כאן
להלן הכיתובים בתרגום לעברית:
1. בית כנסת
2. בית מרקחת
3. בית מלון
4. מנהל (אדמיניסטרציה)
5. אגרונום
6. רופא
7. בריכה (ייתכן שהבאר)
8. באר מים עם תוספות בנייה: נפחיה, מקלחות, מקווה.
9. טוואי-משי (האדם שעוסק ביצירת משי מעצי תות).
10. המחסן של המנהלה והארוות.
11. מורי בית הספר; מודד אדמה (הכוונה לאדם שמקצועו למדוד את האדמה ולחלק אותה לחלקות).
12. מרתף עם באר מים חדשה.
המשפחות שקדמו לביל"ויים
ראשון לציון נוסדה בשנת 1882 בידי קומץ עולים מרוסיה. עשרת המייסדים הגיעו קודם לכן ליפו, שם הקימו ב-1881 את "ועד חלוצי יסוד המעלה", בהנהגת זלמן דוד לבונטין. הם רכשו מהערבים שישבו בסביבה את אדמות עיון-קרא (על שם מעיין אכזב שהיה באזור החולות, אותו זיהו בטעות עם עין הקורא, שנזכר בסיפור שמשון), ועלו על הקרקע ב-1882 יחד עם עוד שבע משפחות. ב-1883 הצטרפו אליהם 13 מאנשי ביל"ו.
המתיישבים סבלו ממחסור במים ומאדמה לא ראויה לגידולי פלחה. ביוזמת אחד מהמייסדים, יוסף פיינברג, פנו המתיישבים ב-1883 לברון רוטשילד בבקשת עזרה. הברון רכש מהם את אדמתם, וחילקה מחדש בינם לבין מתיישבים נוספים. ביוזמתו, חוסל ענף הפלחה, והמושבה החלה לבסס את כלכלתה על גידול כרמים ותעשיית היין. ב-1887 הוקם במקום יקב "כרמל מזרחי".
שינוי זה הביא לשיפור ניכר בכלכלת המושבה. במשך הזמן ניטעו גם פרדסים ומטעי שקדים, ובהשפעת החלוצים שהגיעו למושבה נעשתה ראשון לציון, בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, מרכז תרבותי וחברתי להתיישבות החדשה בארץ.
ב-1888 הוקם במושבה בית הספר העברי הראשון, שנה אחר כך הוקמו גן הילדים הראשון ובית העם הראשון. המקהלה והתזמורת המקומית (ה"אורקסטרה") נודעו בכל רחבי ארץ ישראל, והשלטונות העות'מאנים הזמינו אותן להשתתף באירועים רשמיים. בראשון לציון התגורר זמן מה מחבר "התקווה" נפתלי הרץ אימבר (בבית הייסמן, ראה תמונה מימין). ב-1913 הוקמה במושבה "התאחדות המושבות ביהודה", שאיגדה בתוכה 17 יישובים והפכה ב-1923 ל"התאחדות האיכרים בישראל".
ב-1950 הוכרזה ראשון לציון כעיר, אז מנתה 18 אלף תושבים. תהליך העיור הגיע לשיאו בעשור האחרון כשראשון לציון התרחבה מערבה. בסוף 2003 מנתה אוכלוסיית העיר כ-230 אלף תושבים והיא העיר הרביעית בגודלה בישראל, אחרי ירושלים, תל אביב וחיפה.
בעיריית ראשון שוקדים זה שנים רבות על שימורם של בתים מראשית המושבה ועל התיעוד ההיסטורי. באחד הבתים הישנים שוכן המוזיאון לתולדות ראשון לציון שבו ניתן לסייר ובצמוד לו קיים גם ארכיון.
שעות פתיחה של המוזיאון: א', ג', ד', ה' - 9:00-14:00, ב' - 9:00-13:00 ו-16:00-19:00. יום ו' סגור. בכל שבת ראשונה בחודש - 10:00-14:00. טלפון: 9598863 –03.
לפנייה לכתב/ת 
