לפרום את הלב

המשורר האנגלי בן המאה התשע-עשרה ג'ון קיטס התלונן פעם שאייזיק ניוטון "הרס את הפיוטיות של הקשת בענן לאחר שדחס אותה לתוך מנסרת זכוכית." מדעי הטבע, הוא קונן, "ימרטו כנפי מלאך / יביסו כל מסתורין בחוק וסייג / יגרשו את רוחות הרפאים ואת גמדי האוצרות / יפרמו את הקשת בענן."

האם הסבר מדעי לתופעה מסוימת מפחית מיופייה או מיכולתה להביא השראה לשירה ולחוויות רגשיות? אני חושב שלא. מדע ואסתטיקה משלימים זה את זה - לא סותרים, מוסיפים זה לזה - לא גורעים. אני נרגש כמעט עד דמעות, לדוגמה, כשאני מתבונן מבעד לטלסקופ הקטן שלי בכתם האור המטושטש שהוא למעשה הגלקסיה אנדרומדה. זה לא רק בפני שהיא יפה, אלא גם מפני שאני מבין שהפוטונים של האור הפוגעים ברשתית עיני עזבו את אנדרומדה לפני 2.9 מיליוני שנה, כשאבות אבותינו היו עדיין הומונידים בעלי מוח זעיר.

אני נרגש כפליים מפני שרק ב-1923 הסיק האסטרונום אדווין האבל שה"ערפילית" הזאת היא למעשה מערכת חוץ-גלקטית רחוקה ואדירת ממדים. הוא עשה זאת באמצעות טלסקופ שקוטרו 2.5 מטרים במצפה הכוכבים על הר וילסון, הניצב על הגבעות הצופות על ביתי שבלוס אנג'לס. בסופו של דבר האבל גילה שהאור המגיע מרוב הגלקסיות מוסט אל עבר הקצה האדום של הספקטרום האלקטרו-מגנטי (ופורם, פשוטו כמשמעו, את קשת הצבעים). משמעות התגלית הייתה שהיקום הולך ומתפשט לאחר ראשיתו במפץ. זהו מדע אסתטי!

יראת כבוד לא פחותה מזו מעוררים הניסיונות האחרונים לפרום את ספקטרום הרגשות שלנו, ניסיונות שתיארה הלן פישר מאוניברסיטת רוטגרס בספרה "מדוע אנו אוהבים" (Why We Love, הוצאת הנרי הולט, 2004). התאווה מוגברת על ידי דופאמין, הורמון-עצבי המיוצר בהיפותלמוס, ומעורר בתורו שחרור של טסטוסטרון, ההורמון המעורר את התשוקה המינית.

אבל אהבה היא תחושה מאחדת המוגברת על ידי אוקסיטוצין, הורמון המיוצר בהיפותלמוס ומופרש אל זרם הדם על ידי בלוטת יתרת המוח. אצל נשים, אוקסיטוצין מעורר את צירי הלידה ואת הפרשת החלב ומעודד את הקשר האימהי לתינוק היונק אותו. הפרשתו מוגברת אצל נשים וגברים בעת קיום יחסי מין והיא מגיעה לשיאה באורגזמה - כך ממלא ההורמון תפקיד בחיזוק הקשר הזוגי, התאמה אבולוציונית שמבטיחה טיפול ארוך טווח בתינוקות חסרי הישע.

פול ג'יי זק מן המרכז ללימודי כלכלה עצבית באוניברסיטת קלרמונט לתארים מתקדמים מציע קשר בין אוקסיטוצין לבין יחסי אמון ורווחה כלכלית. "אוקסיטוצין הוא הורמון שגורם להרגשה טובה, ואנו מוצאים שהוא מנחה את הנבדקים לקבלת החלטות גם כשהם אינם יכולים להבהיר מדוע הם מתנהגים באופן המבטא אמון או המשרה אמון," הסביר לי זק. הוא טוען שאמון הוא אחד הגורמים החשובים ביותר המשפיעים על צמיחה כלכלית ולכן מדינה השואפת לשגשוג כלכלי חייבת לעודד יחסי גומלין חברתיים חיוביים על ידי אבטחת תשתית אמינה, כלכלה יציבה וחופש דיבור, התכנסות ומסחר.

אנחנו מבססים את אמוננו בזרים על ידי כך שאנו מאשרים ומוודאים אותו ביחסים החברתיים שלנו. ג'יימס ק' רילינג ועמיתיו מאוניברסיטת אמורי, לדוגמה, השתמשו בתהודה מגנטית תפקודית (fMRI) כדי לסרוק את מוחם של 36 נבדקים בעת ששיחקו במשחק דילמת האסיר. במשחק הזה, שיתופי פעולה ובגידות מביאים לתוצאות שונות בהתאם למעשיהם של המשתתפים האחרים.

החוקרים מצאו שאצל הנבדקים ששיתפו פעולה זה עם זה התעוררו אותם אזורים במוח המופעלים גם על ידי מנות קינוח, כסף, קוקאין ופנים יפות. וביתר פירוט, תאי העצב שהושפעו במיוחד היו העשירים בדופאמין (אותו נוזל מעורר תשוקה הקשור גם להתמכרות) והמצויים ב- anteroventral striatum, אזור במוח התיכון המכונה מרכז העונג. באופן מרשים, הנבדקים ששיתפו פעולה דיווחו על רגשות של אמון מתגבר וידידות כלפי שותפים למשחק שהתנהגו כמותם.

ב"מחברת M" של צ'רלס דרווין, שבה הוא החל לטוות את ראשי הפרקים של תורת האבולוציה, הוא כתב את ההרהור הזה: "מי שמבין את הבבון יטיב לתרום למטפיזיקה מתרומתו של לוק."

המדע מגלה עכשיו שהאהבה ממכרת, האמון מענג ושיתוף הפעולה גורם לתחושה נעימה. האבולוציה יצרה את מערכת הגמול הזאת כדי להגביר את שרידות הפרטים של מין הפרימטים החברותי שלנו. מי שמבין את דרווין יכול אפוא להטיב לתרום לפילוסופיה הפוליטית מתרומתו של ג'פרסון.