המונה ליזה (כנראה) מחייכת
החיוך המסתורי של המונה ליזה זוכה סופסוף לפירוש מדעי: באמצעות שימוש בתוכנות לניתוח הבעות פנים, הצליחו חוקרים לגלות כי יש סיכוי של 83% שהמונה ליזה מאושרת
במשך שנים ארוכות מסעיר חיוכה המסתורי של המונה ליזה, אחד מהדיוקנאות המוכרים ביותר בעולם, את רוחם של ציירים, משוררים, סופרים ואפילו מדענים וחוקים. הדמות, אותה צייר ליאונרדו דה וינצ'י, מתאפיינת במבע עמוק ומעט חסר פשר, שמשקף מובנים רבים. היו שייחסו לו תכונות מיסטיות אפילו, במידת הפתיחות שלו לפרשנות האישית של הצופה, ולהשלכה שעושים הצופים על התמונה מתוך עולמם הנפשי והרוחני.
פרשנויות רבות ניתנו לציור המסתורי, לנסיבות יצירתו ולזהותה של האישה שאיננה ברורה. יש הרואים בהבעת פניה מלנכוליה ועצבות, ואילו אחרים רואים בהבעה שמחה ואפילו שמץ של שובבות. מחקר חדש שהתפרסם במגזין המדע "ניו סיינטיסט" מגלה כי יש סיכוי של 83% לכך שהמונה ליזה מביעה שמחה.
במהלך המחקר בחנו החוקרים את הציור באמצעות תוכנת "זיהוי רגשות", הבוחנת את פניו של אדם, במטרה לזהות את הבעות פניו. על ידי בחינה של פרמטרים שונים, כמו קמטוטי הבעה, זווית השפתיים, מבע העיניים ואחרים, מצליחה התוכנה לזהות את הלך הרוח של האדם המצולם, ולתת הערכה מדויקת למדי למצבו הנפשי.
המחשב הראה כי ישנה סבירות גבוהה (83%) לכך שמונה ליזה מחייכת, אך גם האפשרות שהיא מביעה גועל בהחלט יכולה להילקח בחשבון (סבירות של 9%), מפחדת (6%) או סתם עצובה (2%).
קיימות תיאוריות רבות בדבר החיוך המסתורי של המונה ליזה. פרויד קבע כי החיוך מייצג את המשיכה המינית של דה וינצ'י לאימו, אחרים טענו כי מדובר בחיוך המורכב מעיוות של איברי גוף אחרים, והיו גם כאלו שאמרו כי החיוך עצמו הוא בעצם תעתוע אופטי, שלא קיים ונוצר רק בשל תכונות הפענוח של המוח והעין האנושית.
דה וינצ'י ביקר בשנת 1500, בוונציה ואחר-כך השתקע בפירנצה, שם התגורר עד 1506. בפירנצה הוא עסק במתמטיקה, למד אנטומיה ועבד כמהנדס צבאי, ובתקופה זו גם צייר את המונה ליזה, המכונה גם La Gioconda, שנמצאת כיום במוזיאון הלובר.
דה וינצ'י נחשב בזמנו, כמו גם בימינו, לגדול אמני דורו, והוא בלט במיתוויו המאוזנים ובדמויות שביצירותיו עיצב את סגנון הרנסנס בשיאו. שמו קשור בעיקר בעיצוב טכניקת הספומאטו ("עשן") - מיזוג מעודן של גוונים באמצעות אור וצל - עיצוב המרמז על הצורה יותר משהוא מגדירהּ בדייקנות.
