| |
ככה לא עושים שביתה
עובדי התחבורה הציבורית השביתו כליל השבוע את תנועת הרכבות התחתיות והאוטובוסים בעיר ניו יורק. 7 מיליון נוסעים שנאלצים ללכת ברגל, ובעלי העסקים, המלונות והמסעדות שהתרוקנו מלקוחות, שונאים את השובתים ולא תומכים במאבקם. השביתה הופכת בהדרגה לבומרנג נגד העובדים וספק אם ישיגו באמצעותה הרבה יותר ממה שהיו משיגים בשולחן המו"מ
בסופו של דבר, נהגי הרכבות התחתיות והאוטובוסים של ניו-יורק ישובו לשבת מאחורי ההגה, אבל לא לפני שהם ימרטו את קצות העצבים של כל תושבי התפוח הגדול, שמזה ימים אחדים נאלצים ללכת ברגל לעבודה והביתה.
הנהגים אינם שובתים בגלל משכורת בעייתית. משכורתם היא כ-60 אלף דולר בממוצע לשנה - כמעט עשרת אלפים דולר יותר מהשכר הממוצע בניו יורק. הם גם נהנים מתנאי עבודה מעוררי קנאה, שכן בגיל 55 הם יוצאים לגמלאות, וזוכים לתשלום חודשי הגון לעומת רוב העובדים בארה"ב, שיכולים רק לחלום על פנסיה מסודרת.
| התושבים נאלצים ללכת ברגל בקור העז ומתעבים את השובתים (צילום: רויטרס) |
עובדים פוגעים בעובדים
השביתה הפראית - והבלתי חוקית - של הנהגים מעוררת זעם מכל עבר. ראש עיריית ניו-יורק, מייקל בלומברג, כינה את השובתים "תאבי בצע" ו"בריונים". הניו יורק פוסט כינה את השובתים "עכברושים" בעמודו הראשון. הציבור, שחוצה ברגל את הגשרים המובילים אל מנהטן, ונהגי המכוניות הפרטיות שתקועים בפקקים מוכנים לזרוק למים הקפואים של ההאדסון את מנהיג השביתה, רוג'ר טוסיין, נשיא האיגוד המקומי של עובדי התחבורה. בעלי העסקים בתפוח הגדול, כבר חושבים על תביעות הנזיקין שיגישו נגד הנהגים, שפגעו בלב לבה של עונת הקניות הגדולה ביותר, ערב חג המולד, רוקנו את חנויות הכל-בו הן מלקוחות והן מזבנים שלא הצליחו להגיע לעבודה, ואפילו גרמו לביטולי הזמנות בבתי-מלון של העיר ובמסעדות היוקרה שלה.
בסופו של דבר, גם טוסיין הלוחמני ייאלץ לחזור אל שולחן הדיונים ולמצוא דרך לסיים את השביתה. אבל בינתיים הוא כבר גובה את המחיר לא רק מהציבור הרחב - בעיקר עובדים בני המעמד הבינוני ומטה - אלא גם מעובדיו ומהאיגוד שלו, שאינו זוכה לתמיכת האיגוד הארצי. בית המשפט פסק, שהאיגוד השובת ישלם קנס יומי של מיליון דולר על כל יום של שביתה. בקצב הזה, הקופה תידלדל במהירות הבזק, וטוסיין עלול להביא לקריסת האיגוד. בנוסף, על כל יום שביתה - עומדים להוריד לעובדים שכר של יומיים, ומנהיגם צפוי לעמוד למשפט.
יהיה סופה של הפרשה הזו אשר יהיה, אין ספק שהיא כוללת בתוכה את כל המרכיבים הכל-כך מיותרים של עימות ידוע מראש, ובראשם - הקושי לקיים הידברות, והצורך להביא אל הצדדים בדחיפות מישהו, שיסייע להם לקיים הליך של גישור, פישור, בירור הסוגיות האמיתיות שעל הפרק, הגדרת חשיבותן היחסית ומציאת שביל הזהב בין הרצוי לבין המצוי.
כך או כך, שביתה פראית מסוג זה פוגעת במיוחד בבטן הרכה של הציבור - לאו דווקא העשיר במיוחד, אך דווקא בעונת החגים ובקור העז של דצמבר. בשל כך, היא עלולה להפוך במהירות רבה לבומרנג, שיפגע בנהגים עצמם, בעיקר בגלל שהיא יוצרת אווירה ציבורית כללית של התנגדות ומחאה נגד השביתה, ובכך מחמיצה לחלוטין את האפשרות להידבר עם מחזיקי העניין הרלוונטיים, קרי, רשות התחבורה.
התכנים האמיתיים
כמו בכל שביתה מסוג זה, כשמגרדים מעט את פני השטח, מבצבצים תכנים אחרים, שקודם לכן כלל לא הושמעו, ונדמה כי דווקא הם התכנים האמיתיים, שבגללם בוחרים השובתים לשבות. במקרה של נהגי ניו-יורק מדובר בעיקר בנושאים אתניים ובתחושות קיפוח עמוקות, שאין להן קשר ישיר דווקא עם תנאי הפנסיה.
רוב עובדי התחבורה הציבורית בניו-יורק הם שחורים, לטיניים ואסיאתיים. מוצאו של טוסיין עצמו הוא מטרינידד. הם עומדים מול ממסד לבן, ובמיוחד מול ראש עיריה מיליארדר, שאינו ידוע בסבלנותו הרבה לאיגודים מקצועיים. הם קובלים על כך, שבלומברג נוקט נגדם שפה גזענית, למרות שכל מה שהוא אמר זה "בריונים". אלא שכפי שאמר אחד הנהגים ל"ניו-יורק טיימס", "הביטוי הזה, 'בריונים', מיוחס בדרך כלל לאנשים צבעונים, כשקורה משהו שלילי". מאוד נוח לנהגים לשכוח - או להתעלם - מהעובדה שבלומברג השתמש בדיוק באותו מונח, כשרצה לבטא חוסר נחת מהתנהגותם של שוטרי ניו-יורק, ואז איש לא טען שהוא גזעני.
ואם כל זה לא מספיק, נזכרים עכשיו הנהגים, שאף פעם לא זוכרים לשבח אותם, כפי שמשבחים סקטורים מטרופוליניים אחרים. אפילו לא באירועי 9.11, כאשר השוטרים, הכבאים ואנשי כוחות ההצלה לסוגיהם השונים זכו לשבחים וחיבוק אוהב, ואיש לא טרח לציין לשבח את הנהגים.
איך כל זה קשור לפנסיה? לא קשור. אבל כמו בעימותים רבים אחרים, איש מהצדדים אינו נותן לעובדות לבלבל אותו, וככל שיכולת המניפולציה המילולית רבה יותר - כך נעשה בה שימוש פוליטי וצעקני יותר.
לאתי אנקרי יש שיר, שבו שב וחזר המשפט, "אז אמרתי לו, אז הוא אמר לי". זוהי האסוציאציה שצצה, כששומעים את הנהגים ומנהיגיהם מסבירים את השביתה המיותרת הזו. שכן אין שום ספק: לכל עובד יש זכות בסיסית לעבוד בצורה הגונה ולזכות לפנסיה ראויה. ואם מישהו רוצה לפגוע בזכות הזו - יש להיאבק בו עד חורמה. אלא שבנשק השביתה יש להשתמש בצורה ראויה והגונה, ולא לנצל אותו בחיפזון וללא מחשבה, כדי להפוך ציבור בלתי שייך לבן-ערובה ולמחזיק עניין בסיטואציה שאין לו - ולא תהיה לו - שום אפשרות להשפיע על פיתרונה באופן ישיר או עקיף.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
