היסטוריה צבעונית: 100 שנים ל"בצלאל"

חלקים מעניינים בביוגרפיה של מדינת ישראל מסתתרים דווקא בסיפורים הקטנים והצבעוניים, אלה שמתחבאים לעתים מאחורי הקלעים, בין השורות, או מתחת למכחול ולאזמל במקרה הזה. סיפור חייו ויצירתו של האמן בוריס שץ, מייסד "בצלאל", הם הזדמנות ללמוד פרק מרתק על ההיסטוריה של המדינה הקטנה שלנו. מה הסיבה למסיבה? מחר (רביעי) תשוגר לאוויר יריית הפתיחה לציון שנה תמימה של חגיגות המאה להקמת "בצלאל" - המוסד האמנותי שידע לא מעט ימים סוערים, ומקפל בין דפי ההיסטוריה שלו סיפורים צבעוניים לא פחות מהיצירות של מאות האמנים שעברו בין כתליו.

רגע לפני המהומה, יצאתי לסיור היסטורי בירושלים, בין תחנות המספרות את קורות חייו המדהימים של בוריס שץ, אמן יהודי, מתאגרף, סופר, ציוני בעל חזון ואביו מולידה של האקדמיה לאמנות בצלאל וגם של המוזיאון הלאומי הראשון בציון. ייאמר מייד: הסיור מתאים בהחלט גם למשפחות עם ילדים, לבני נוער לצעירים ולקשישים, ולאלה שמעולם לא ביקרו במוזיאון ותערוכות אינן בראש מעייניהם. 

תחנה ראשונה: בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד

ההחלטה להקים את בית הספר לאמנויות "בצלאל" התקבלה בקונגרס הציוני השביעי שנערך בבאזל בשנת 1905. הפרופסור בוריס שץ, פסל החצר של מלך בולגריה ומראשי

האקדמיה לאמנות בסופיה, הציע את הרעיון להרצל שנתיים קודם לכן. הוא אף הציע לקרוא למוסד החדש "בצלאל", על שם בצלאל בן אורי בן חור, חכם החרשים שבנה את המשכן.

יהודי גרמניה לקחו תחת חסותם את הקמת המוסד החדש, שנרשם כאגודה גרמנית רשמית באוקטובר 1906 תחת ההגדרה: "אגודה לקידום מלאכות יד ותעשיית בית בארץ ישראל ובארצות השכנות".

שץ עלה לירושלים בראשית 1906 ועמו מורים וקומץ תלמידים. בתחילה שכר בית ברחוב החבשים, אך בשנת 1908 קיבל מקק"ל שני מבנים ברחוב שמואל הנגיד שנרכשו במיוחד עבורו. הבניינים המוקפים גדר אבן גבוהה נבנו בשלהי התקופה העות'מאנית ע"י האפנדי אבו שאכר, ונועדו במקור לשמש כבית יתומים. 

מעקה הגג מזכיר בצורתו את חומות העיר, ובמבנה יש אלמנטים נוספים שכדאי לשים אליהם לב כמו חלונות מחודדים ומעוטרים, אבני פינה משוננות ובולטות, ופס אבן אופקי בין הקומות. בחומת האבן שהקיפה את המתחם נקבעו שני פתחים - אחד לכל בניין, ופתח נוסף בחלקה הצפוני הוליך אל דירתו של שץ שגר במוסד. כיום משמש ביתו את קרן שץ למחקר ולשימור מורשת משפחת שץ, שכל בניה אמנים. הכניסה לבית שהפך לארכיון מותרת אך ורק לסטודנטים וחוקרי אמנות ישראל בתאום מראש.  

בשנות ה-20 הותקנו בבניין הדרומי דלתות נחושת רקועות מעשה ידיו של האמן זאב רבן, ממורי "בצלאל", שעיצב גם את המנורה המתנוססת

על גג הבניין. לימים הפך המקום לבית נכות, הרי הוא המוזיאון הלאומי הראשון, והוא שימש בתפקידו זה עד להקמתו של מוזיאון ישראל ב-1965. 

כבר שנים רבות שהבית משמש את אגודת הציירים והפסלים של ירושלים ובו מרכז תערוכות תוסס המציע תמהיל מגוון של אמנות ישראלית ובינלאומית וגם תצוגת קבע ובה מספר אובייקטים היסטוריים מתקופת "בצלאל" וביניהם דלתות, תבליטי אבן, צילומים ומנורת קנים. ב-28 בינואר תיפתח במקום תערוכה של הצייר בצלאל שץ, בנו של בוריס שץ.

במהלך שנת בצלאל, יוקרן בבית האמנים סרט קצר ומעניין על תולדות "בצלאל" בעברית ובאנגלית, שהופק ע"י עמותת שץ. הסרט מתאר את ראשית "בצלאל" ומשלב קטעים ארכיוניים המגלים טפח מחיי הקהילה היהודית בירושלים של אותם ימים. עבודות הקשורות לתערוכות הבית תוצגנה במהלך השנה החגיגית גם על גבי קיר הבניין שמול פינת הרחובות בצלאל ושמואל הנגיד. כמו כן ייכלל המבנה בפרויקט תאורת אתרים במהלך שנה זו.

• בית האמנים, רחוב שמואל הנגיד 12, ירושלים. טל': 6253653 - 02. הכניסה ללא תשלום. א'-ה' - 10:00-13:00, 16:00-19:00; ו' - 10:00-13:00; שבת - 11:00-14:00. 
  

אגב, בקומה התחתונה של הבית ההיסטורי ממוקמת מסעדת "מונא" המציעה חצר קטנה ואווירה קסומה. המקום עבר גלגולים שונים, ובימים אלה, בניהולו של השף גיא סלוק, המסעדה פתוחה שבעה ימים בשבוע (בימי חול מהשעה 18:00 ובסופי השבוע החל מהשעה 12:00) ומוגשים בה סלטים, מרקים, אנטיפסטי, בשרים ומנות אחרונות. ארוחה ממוצעת: 100 שקלים לסועד. טל': 6222283 - 02 .

תחנה שניה: מוזיאון ישראל

יגאל צלמונה, אוצר התערוכה הרטרוספקטיבית ליצירתו של בוריס שץ, לא התעצל, ונדד בין ירושלים לסופיה כדי לאסוף עבודות ויצירות של האיש שנחשב לגיבור תרבות גם בבולגריה. חלק מהיצירות שהושאלו לתערוכה נלקחו מהאוסף הפרטי של פרדיננד הראשון מלך בולגריה, ונמצאות דרך קבע במוזיאון הלאומי הבולגרי.

דמותו הדרמטית וחייו הסוערים של בוריס שץ - שעזב את בית המדרש לטובת לימודי פיסול

ואגרוף - ניכרים ב-60 העבודות (פיסול, תבליט וציור) המוצגות בתערוכה שתפתח מחר ותנעל רק בחודש יוני. 

ביצירותיו מתוארים אישים בני זמנו, ביניהם הרצל, שהיה חברו הקרוב של שץ; דמויות מהגולה וגם דמויות מן המקרא וטיפוסים מעולם היהדות המסורתית. לצד עבודותיו של שץ, מוצגים בתערוכה מסמכים נדירים, מכתבים וצילומים המעידים על ההתרחשויות בארץ ישראל של אותה תקופה. כן מוצגים חפצים מרשימים שנוצרו בבית המלאכה של בצלאל תחת ניהולו של כץ אך בידי אמנים אחרים, כמו ספר הזהב השני של הקרן הקיימת, עבודות חריטה על נפלי פגזים, כיסא אליהו, חפצי יודאיקה מכסף, ועוד.

• מוזיאון ישראל ירושלים, שעות פתיחה: א' סגור, ב', ד' ושבת 10:00-16:00, ג' 16:00-21:00. בימים ג' ו-ה' אחרי השעה 16:00 הכניסה לילדים חינם. מחיר כניסה: 20-40 שקלים. הכניסה למוזיאון הינה ללא תשלום למורי ותלמידי בצלאל.
  

תחנה שלישית: בצלאל, קמפוס הר הצופים

ל"בצלאל" היו תקופות פריחה והיו גם תקופות שפל רצופות קשיים מאבקים בירוקרטיים. בית הספר אף נסגר למשך כמה שנים (1929-1935). בשנות

ה-60' הפך המוסד ל"אקדמיה לאמנות ועיצוב" וב-1986 עבר למשכנו הנוכחי בהר הצופים בירושלים.

סיור במחלקות השונות ב"בצלאל" של המאה ה-21 מלמד כי האירועים לציון שנת המאה למוסד ההיסטורי, אינם נותנים אותותיהם במוסד העכשווי, השוכן במבנה אפרורי שלא מזכיר במאומה את הקסם של הבניין ההיסטורי. בהתחשב בעובדה שמדובר במוסד שמכשיר תלמידים בתחומי האסתטיקה, היה מפתיע לגלות כי ראוי ונחוץ לשפר את רמת הניקיון בבניין. שץ בוודאי היה מתהפך בקברו, לו חזה בבדלי הסיגריות, עטיפות החטיפים ושיירי המזון שמתגוללים בפתח המוסד האמנותי לו הקדיש את חייו עד יומו האחרון. 

קצת מפליא שבבצלאל של שנת 2005, שחוגג מאה שנים כל כך משמעותיות בתולדות התרבות של מדינת ישראל, כמעט לא ניכרים רמזים להיסטוריה העשירה והיצירתית של בוגרי המוסד. יוצאות מן הכלל, שתי תצוגות קטנות, שמצדיקות במעט את העלייה להר הצופים. האחת - "שלושים שנות קרמיקה" - היא אוסף עבודות של מורים ותלמידים מכל העולם, שהצטברו במחסנים במשך השנים והונחו בבלגן מאורגן בכוונה תחילה על מדפים מאולתרים וללא עריכה. בתערוכה שנייה ומעניינת מוצגים בקומת המחלקה לעיצוב תעשייתי עשרות כיסאות מתקפלים מכל הזמנים ומכל העולם. 

• "בצלאל", קמפוס הר הצופים. התערוכות פתוחות לקהל ללא תשלום בימי חול בין השעות 11:00-14:00. בשישי ושבת סגור. טל': 5893333 - 02 .