פורד מוסטנג מזריקה ארס

לא יאומן כי יסופר. אנחנו מסתובבים באולמות התצוגה של תערוכת דטרויט, ולפני שמביטים במכוניות עצמן, אפשר לחשוב שמצפה לנו תצוגה היישר משנות ה-60. ואם כבר התקופה ההיא, איך לא להזכר במלחמות בין מכוניות שרירים הבולטות ביותר בתעשיית הרכב האמריקנית. מלחמות שאת רובן ניהלו מכוניות ה"פוני", עם מרכבי קופה, אנרגיה בלתי נדלית והחצנה שלא נודעה כמותה.

במרכז הדוכן, שניה רק ל-GT האקזוטית. שלבי מוסטנג (צילום: הלל פוסק)

שימו לב. דודג' מציגה הרי ברוב הדר ופאר ורעש תקשורתי צ'לנג'ר. שברולט מרימה מעפר את הקאמרו. ופורד? זו משגרת לאולמות את המכונית שהמציאה את הכינוי פוני (המוסטנג). המכונית היחידה בחבורה שמאז שנות ה-60 הציבה את שמה על רשימת הדגמים של פורד. קרייזלר ושברולט חושפות מכוניות תצוגה שמהוות בעיקר הצהרת כוונות - פורד מחזירה לימי הזוהר את המוסטנג, עם הגרסה החזקה בהיסטוריה. תחת השם המוכר והמאיים - קוברה.

איך היא עשתה את זה? ובכן, קודם כל, תוך שהיא מעניקה יד חופשית למחלקות השיווק ויחסי הציבור. ובין היתר, כך מספרים אנשי פורד מפה לאוזן במסדרונות התערוכה, לאחר לחץ הולך וגובר מצד אלפי הסוכנים ברחבי המדינה הענקית. אלה הסבירו להנהלה הבכירה, בלשון שאינה יכולה להיות ברורה יותר, כי הם פשוט חייבים מושכת קהל רצינית. לא סתם שם שאין כמעט דבר מאחוריו.

אתם יכולים לתאר אותה במראה הפנימית, מתקרבת במהירות מאחור?

פורד הסכימו. בעיקר מכיוון שנתוני המכירות משנת 2005 שבידיהם, מוכיחים כי הציבור לא ממש עומד בתור לרכוש פורד. 900 אלף טנדרים כן, מכוניות אחרות הרבה פחות מדי. הם גם גילו, כך הסבירו שלא לייחוס, כי הקהל הצעיר פשוט מעדיף את תוצרת יפן, מכיוון שפשוט אין לו מה לרכוש. הקהל המבוגר וחובב ההגה לעומת זאת, מאוכזב מהתדמית המתדרדרת. וראו זה פלא, עבור שתי קטגוריות רוכשים פוטנציאליים אלה, היה לפורד מענה מתאים.

שלבי עושה את זה שוב

כל שנדרשו לעשות היה לפנות - שוב, כמו בשנות ה-60 - לסדנת השיפורים של קרול שלבי הוותיק. האיש שאחראי על הקוברה האגדית, וגרסאות GT350 ו-GT500 שלעולם יתפסו את הדפים היותר-חמים של ספרי ההיסטוריה המוטורית. ואחרי כל זה, לא יפתיע אתכם לשמוע כי במרכז שטח התצוגה של פורד, לא רחוק מ-GT מדהימה בשחור בוהק, ניצבה "מוסטנג שלבי קוברה 500 GT", שם מלא. המכונית שהופיעה כבר בגרסת תצוגה בתערוכת ניו יורק לפני חודשים ארוכים, עמדה במלוא הדרה כמכונית סדרתית לכל דבר ועניין.

אז קודם כל וחשוב במיוחד, זו מוסטנג חזקה בהיסטוריה. ואתם יכולים לתאר לעצמכם את הערך השיווקי של הצהרה כזו. מחלקת SVT של פורד שיתפה כאן פעולה עם אנשי שלבי. ביחד רתמו את מנוע ה-5.4 ליטר של פורד למוסטנג, ושידכו אותו - כמו בפורד GT האקזוטית - למגדש-על, כדי לייצר 475 כ"ס. 25 מעל המטרה הראשונית שהוצגה בניו יורק. יש כאן שימוש נרחב בחלקים שהושאלו אחר כבוד מה-GT האקזוטית, כולל ראש האלומיניום. אגב, ל-500 ההיסטורית היו 360 כ"ס בלבד, ממנוע 7.0 ליטר ענק. ועוד עניין אחד קטן. זוכרים את אלינור מהסרט "עקיצה ב-60 שניות"? ובכן, זו "ההיא".

בפורד מבטיחים שביצעו מלאכה מקיפה לשיפור מכללי שלדת ההנעה האחורית, כדי שתוכל להתמודד עם הכוח הרב. מה שהופך את הבעיה שלהם לגדולה יותר, היא העובדה שמדובר בסרן אחורי חי ומיושן מאד. האם גם את זה עשו כדי לכבד את העבר? אני מסופק. יש בולמים וקפיצים שונים, מוטות פיתול עבים יותר, בלמי ברמבו משופרים עם קליפרים בעלי ארבע בוכנות, צמיגים במידות מרשימות - 255-45-19 מלפנים 285-40-19 מאחור - חישוקי ענק ומפלט מרשים.

גם מבחינה חיצונית ניכרים הבדלים שונים. הפרט הבולט הם כמובן צמד פסי "לה מאנס" לבנים שמטפסים ממכסה המנוע, דרך הגג ועד לתא המטען. יש כמובן תפיחה אדירה על מכסה המנוע, אזכורים ללא סוף לנחש קוברה בחזית ובתוך המכונית. התוצאה רועשת וגועשת. אבל בתא הנהג העסק כבר הרבה פחות מרשים. זאת אומרת, חובבי הנוסטלגיה יחככו ידיים בהנאה ללא ספק, אך כל מי שמעוניין יהיה לנהוג במכונית הזו מהר וחזק, ימצא ודאי כי מבחינה ארגונומית, יש לאמריקנים עוד המון מה ללמוד. ועוד לא דיברנו על איכות התא, או האבזור הלא-ממש-מרשים בו, בלשון המעטה.