בתחילת שנות השבעים, היה הממשל האמריקני בדילמה קשה. אש"ף, אז ארגון טרור נרדף שספג מפלה ניצחת בירדן ב"ספטמבר השחור", גלה ללבנון והתנדנד בין קריסה משפילה לבין ירידה למחתרת. וושינגטון חששה כי ירידתו של הארגון למחתרת תגרום להקצנה בפעולותיו כלפי ארצות-הברית ואירופה, ואט-אט החלה לקיים עימו מגעים על אפשרות שיפנה לאפיק המדיני. התוצאה הייתה שבה בעת שאמריקה עודדה את ישראל ללחום ללא פשרות בטרור האש"פי, נפגשו נציגים אמריקניים לא רשמיים, בהוראתו של מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר, עם אנשי ערפאת, וניהלו עמם לאורך שנים משא ומתן חשאי. דומני שאנו עדים היום לתופעה דומה של זיגזג אמריקני חסר בושה וחסר מעצורים, שיסתיים כנראה בהכרה אמריקנית בחמאס.
כדאי שקונדוליזה רייס וצוותה, המאמינים כי הבחירות בשטחים הם מרכיב המקדם דמוקרטיה, והצלחתן - גם במחיר של ויתורים לחמאס - יקדמו את "מפת הדרכים" ובהמשך את תהליך השלום, יקחו לתשומת לבם את חמש ההערות הבאות:
- "ארצות-הברית מאמינה שיש לקיים בחירות דמוקרטיות בשטחים". בבחירות לנשיאות הרשות ולמועצה המחוקקת הפלסטינית ב-96', הרבתה מערכת התעמולה הפלסטינית לתקוף את ישראל בטענה ש"לא ניתן לקיים בחירות בצילם של קני הרובים". היום מתלוננים אנשי ועדת הבחירות המרכזית הפלסטינית שהם לעולם לא יסלחו לכנופיות האנרכיסטיות, שגרמו להם להתגעגע לצה"ל. "אז זה היה אולי בצל קני הרובים", הם מודים בבושת, "אבל הפעם קני הרובים מראים לך את כיוון ההליכה לקלפי".
- "יש לסייע לאבו-מאזן לנצח בבחירות". הלקח המר והמוכר שאיננו נלמד במערב הוא, שכאשר גורמים חיצוניים מתערבים לזכותו של צד זה או אחר - בפועל הם מחלישים אותו, כי מבלי משים הם מחזקים את הצד השני. ברם, אם הכוונה האמריקנית היא לגרום בעקיפין לחיזוק החמאס, אז אפשר שלא ירדנו לסוף דעתה של הגברת רייס. מה עוד צריך לקרות כדי שתבינו שאבו-מאזן, הפתח והחברה הפלסטינית כולה נמצאים באחת השעות הקשות שלהם, ואילוצם לקיים דווקא עתה "בחירות דמוקרטיות", במקום לעסוק למשל בשיקום אזרחי, כלכלי וחברתי, כמוהו כתוספת שמן למדורת האנרכיה?
- "יש לאפשר תעמולה במזרח ירושלים כחלק מהתהליך הדמוקרטי". על זה נאמר: כרה בור ויפול בו. אבו-מאזן רוצה
מאוד בדחיית הבחירות, כי כמו כולם, הוא צופה בהתחזקות החמאס וחושש מהיווצרותו של פרלמנט פלסטיני איסלאמי-רדיקאלי-לעומתי, שיטרפד כל החלטה שלו. משוכנע שישראל לא תתיר כל פעילות במזרח העיר, זרק ראש הרשות לחלל האוויר את איומיו בדבר דחיית הבחירות, איומים שכנראה הפחידו רק את האמריקנים. האחרונים מיהרו לחבקו, ועתה הוא ימשיך להידרדר, חבוק בזרועותיה של רייס.
- "ארצות-הברית לא תאפשר לחמאס לפעול כי הוא ארגון טרור". זה נכון, במזרח ירושלים אין מקיימים חוגי בית ועצרות של החמאס, אלא רק של "מפלגת השינוי והרפורמה". בעיני הממשל האמריקני, אברהים אבו-סאלם וואיל אל-חסיני, שניים ממועמדי חמאס במחוז ירושלים, אינם פסולים לקיים תעמולה ולהיבחר, כל עוד הם פועלים ל"שינוי".
- בעתיד הקרוב - מס גולגולת. אינני מאמין שיש מישהו בצמרת הממשל או בקונגרס שלא קרא או שמע על הראיון השערורייתי שהעניק ב-23 בדצמבר חבר עיריית בית-לחם מטעם החמאס, חוסאם אל-מסאלמה, לעיתון הניו-יורקי רב-התפוצה "וול-סטריט ז'ורנל". מסאלמה המוסלמי, שבתחום אחריותו המוניציפלית עשרות אלפי נוצרים, הצהיר כי בכוונתו לממש ביום מן הימים את הג'יזיה, מס הגולגולת האיסלאמי המשפיל. הוא הוסיף: "אנו אומרים זאת בגלוי - אנו מקדמים בברכה כל אדם הרוצה לגור בפלסטין, אבל רק אם יסכים לחיות בתנאים שלנו". אין ספק, עוד כמה פעולות דמוקרטיות ברחבי הרשות - וגם זה יקרה.
משה אלעד, אלוף-משנה (במיל'), שימש בתפקידים בכירים בשטחים וחוקר כיום את החברה הפלסטינית
