דברים שלא ידעתם על הקפה
בתחילתה, שימשו פירות צמח הקפה ללעיסה בלבד, עד שבמאה ה-13 למדו לבשל אותם, ומאוחר יותר, במהלך המאה ה-14, למדו במקרה לקלות את פולי הקפה לפני הפקת המשקה. הכנסיה התנגדה בתחילה בחשש שמדובר ב"המצאתו של השטן", אך מאוחר יותר קבע האפיפיור כי הקפה הוא דווקא משקה נוצרי. מבט היסטורי ומדעי על המשקה המעורר
פירות הקפה ידועים לאדם מזמנים קדומים, אולי אפילו מהמאה התשיעית. האגדה מספרת שצמח הקפה נתגלה על ידי רועה עיזים אחד, שחדר עם צאנו ליער ברמות אתיופיה. הרועה הבחין לפתע כי התנהגות הצאן מוזרה ביותר, החל לחקור וגילה כי העדר אכל פירות אדומים. הרועה טעם אף הוא מפירות אלה, והנה חש שמצב רוחו החל משתנה. הוא הביא את הפירות המוזרים הללו לרופא הכפר, וזה נוכח להכיר בסגולות הקפה ובהשפעתו הטובה על מערכת העצבים.
תחילה היו לועסים את הפירות הטריים של הקפה ובמאה ה-13 כבר למדו לבשל אותם. המשקה הטעים והריחני הומצא במקרה בחצי האי ערב, אליו הובא הקפה במאה ה-14, כמו גם להודו. עד אז נהגו הערבים להתקין תמצית מפרי הקפה השלם. את חלק מהיבול היו קולים מעט, כדי שישתמר היטב עד שיימכר לסוחרים. יום אחד אירע שמשרת מפוזר דעת קלה את הפירות יתר על המידה, ונותרו רק הזרעים המושחרים. טעות זו הפכה לתגלית מעניינת כי נתברר שמהזרעים הקלויים מתקבל משקה טעים יותר מזה שהוכן מן הפרי כולו. מאז למדו בני האדם את מלאכת קליית הגרעינים ואת הכנת המשקה מהם, והשימוש בזרעי הקפה התפשט ברחבי העולם.
בסוף המאה ה-16 כבר גידלו צמחי קפה אחדים בגן הבוטני בפאריס. קצין צרפתי בעל השראה הצליח ליטול כמה שתילים משם, ואחרי מסע הרפתקני הגיע לאי מרטיניק שבאנטילים הקטנים ונטע אותם במקום. מאז התפשט גידול צמח הקפה במהירות רבה בכל אמריקה הלטינית. בארצות אירופה התפשט מנהג שתיית הקפה רק במאה ה-17, אך עוד זמן רב אחרי כן היה המשקה יקר למדי, אולי מפני שהפולים יובאו רק מתימן. לימים החלו ההולנדים לגדל קפה באי יאווה כדי להוזיל את מחירו, וקפה זה נעשה רב ערך ובעל ניחוח מובחר. טעמו המעולה של קפה זה בא לו בשל תהליך תסיסה מיוחד במינו, אשר חל בו בעוברו בצינור העיכול של עטלפים. יונקים מעופפים אלה אוכלים את פולי הקפה בלילה, וביום הם תלויים במספרים עצומים במערותיהם. בתחתית המערות מצטברים גרעיני הקפה שלא עוכלו ואשר הופרשו על ידי העטלפים. אז אוספים את גרעיני הקפה הללו ומנקים אותם, והם הנותנים את הקפה המשובח.
בפולי הקפה קיים חומר "מעורר" הקרוי קפאין. במאה ה-17 שימש הקפה כמשקה מעורר למלכי ערב ולבני העם. כוהני הדת המוסלמית המליצו אז על שתיית הקפה, משום שסייע לאדם להתגבר על חולשתו, והרבה את ערנותו, וכך יכול היה להרבות בתפילה. מסיבה זו היו מכבדים בקפה מהביל את המתפללים במסגד, ושתיית הקפה החלה תופסת מקום נכבד בארצות ערב. והנה לפתע החלו מקפידים חכמי הדת מוסלמים לאסור את שתיית הקפה, משום היותו משכר ומרעיל. אולם למרות האיסורים, המשיך הקפה להיות המשקה הלאומי בערב.
אף אנשי דת נוצריים התנגדו בתחילה לקפה, בטענה ששתייתו עלולה להביא את האדם לידי מעשי שחיתות. הם אף פנו לאפיפיור בבקשה לאסור את שתייתו ולהכריז עליו כעל המצאתו של השטן, אולם לאחר שהאפיפיור טעם מן המשקה, הוא התירו וטען שבכלל מדובר במשקה נוצרי. גם השלטונות החילוניים בארצות שונות באירופה התנגדו לקפה. באנגליה נאסרה שתייתו בגלל דרישת הנשים שטענו שהקפה גורם להשפעה רעה על בעליהן המבלים את זמנם בבתי הקפה עם פרוצות במקום להיות בחיק משפחתם. באירופה היו שהאמינו גם כי זהו משקה רעיל, וכל הלוגם ממנו עתיד למות בייסורים קשים.
האיסור על שתית קפה בשבדיה נמשך עד שנת 1822. גוסטב השלישי, מלך שבדיה, היה בין שליטי אירופה שאסרו על עמם את שתיית הקפה. במיוחד ידוע הניסוי שביקש לערוך כדי לבדוק את השפעתו המזיקה של הקפה: הוא אילץ שני נידונים למוות לשתות רק משקה יחיד מעתה ועד מותם. אחד אולץ לשתות קפה בלבד והשני אולץ לשתות תה בלבד. הוא מינה את שני רופאיו הבכירים לעקוב אחר תוצאות הניסוי, ולדווח לו מי מבין שני האסירים ימות ראשון. התוצאות היו כאלה: שני הרופאים נפטרו ראשונים. המלך עצמו נרצח בשנת 1792. כעבור שנים רבות מת אחד האסירים. היה זה דווקא האסיר שהושקה תה בלבד. שותה הקפה האריך ימיו והגיע לגיל מופלג.
לפנייה לכתב/ת 
קפה. מעורר ומשמח
צילום: סי די בנק
