שתף קטע נבחר

יום כיפור של השמאל

אחרי שהתרסקו חלום ארץ ישראל השלימה וגם חלום השלום, מתפוגג עכשיו גם חזון שתי המדינות. אבל אפשר לדבר עם חמאס בשפתו ולהגיע להסדר אחר, כזה שגם יכובד

אנשים מאמינים אינם משנים את אמונותיהם בגלל עובדות שטופחות על פניהם; תמיד הם מפרשים את העובדות לפי האמונות. השמאל הישראלי מורכב ברובו מאנשים מאמינים לא פחות מהמתנחלים. לכן, אחרי ההלם שבעקבות ניצחון חמאס, באים ההסברים, אחריהם תבוא ההתעקשות. קשה לצפות ממאמינים שיודו בטעות כלשהי. אבל המציאות איננה מתחשבת באמונות ובאידיאות, לא של הימין ולא של השמאל. ואחרי שהתרסק לנגד עיננו חלום ארץ ישראל (השלימה בידינו) והתרסק גם חלום השלום (במהרה בימינו), מתרסק עכשיו גם החלום של "שתי מדינות לשני עמים". המציאות איננה נענית עוד לחיזורי המאמינים שלנו. האם תיענה למאמינים המוסלמים? לדעתי, בסופו של דבר - לא. אבל זה ייקח זמן. בינתיים נעמוד בפני מצבים קשים, קשים הרבה מעבר למה שחשבנו.

 

השמאל הישראלי גרר אחריו את המדינה כולה להרפתקה הנוראה של אוסלו, אחר-כך להרפתקה של "תהליך השלום" ואז ל"התנתקות" - כל זה כדי להביא שלום, בשעה שכל זה רק הרחיק אותנו מהשלום מרחק רב מאוד. השמאל הישראלי בנה את כל תוכניותיו על הימור פרוע ומסוכן, ששם את אש"ף כפרטנר אסטרטגי. הנה עתה התנפצה האשליה ונחשף ההימור. עוד אז, בראשית הדרך, היה לי ויכוח קשה על כך בארבע עיניים עם יצחק רבין ז"ל. טענתי באוזניו שאין הבדל בין פתח לחמאס מבחינת המטרה שלהם. הוא עמד בתוקף על כך שיש הבדל יסודי בין שתי התנועות, בעודו מבכר כנראה את הערכת השב"כ על פני זו של אמ"ן (לא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה). גם ראשי הממשלות שבאו אחריו צעדו באותו הכיוון, היו ביניהם רק הבדלים טקטיים.

 

ניצחון חמאס בבחירות יכול להוות נקודת מפנה, אם יוסר מסווה השקר מעל פני ההנהגה הפלסטינית. הם חותרים להשמדת ישראל, כולם. תנועת הפתח, שהכירה במדינת ישראל, לא הכירה מעולם בזכות קיומה כמדינה יהודית. המדהים מכל הוא שישראל מעולם לא דרשה זאת. בשקט בשקט הודו בפניי אנשי שמאל מובהקים, שהייתה זו הטעות החמורה ביותר בהסכמי אוסלו. אכן, הפתח ונציגי הרשות דרשו לכל אורך הדרך את החזרת פליטי 48' לתוככי מדינת ישראל. כך אמרו במפורש בקמפ-דיוויד ובטאבה, וכך גם הכריזו בבחירות שבהן הובסו. החזרת הפליטים פירושה חיסול מדינת ישראל כמדינת העם היהודי - אין לזה פירוש אחר. לפיכך, ההכרה בישראל הייתה שקר.

 

נוסף לכך, הייתה תנועת הפתח תנועה מושחתת מן היסוד, ואין פלא שהפלסטינים מאסו בה. כולם ידעו זאת, גם בארצות-הברית ובאירופה. השמאל הישראלי תמך בשקר ובהשחתה המוסרית של הפתח ובנה עליה את כל התקוות והמדיניות. מבחינת הטרור, "גדודי חללי אל-אקצה" של הפתח היו גרועים ואכזריים לא פחות מחמאס, ועוד יותר ממנו היו שותפים מלאים של הג'יהאד האיסלאמי. המיקוד הבלתי פוסק בתקשורת הישראלית על טרור החמאס נועד לטשטש עובדות אלה כדי להמשיך ב"תהליך" השקרי. החמור מכל היה הניסיון המכוון לשסע גם את החברה הישראלית וגם את זו הפלסטינית, כדי לטפח "קואליציית שלום" בין השמאל הישראלי לפתח. ניסיון זה נכשל בשני הצדדים, אולם גבה מחירים כבדים.

 

עכשיו אולי יתחיל ליפול מסך השקר. לא בבת אחת, כמובן. כמו בכל מהפיכה, יבקשו המנצחים להשאיר על כנו את היו"ר אבו-מאזן, אולי אף למנות דמות ביניים שתהיה מקובלת על האירופים ועל האמריקנים כראש ממשלה. זהו תכסיס ידוע, שנועד להרגיע ולהמשיך את זרימת הכספים. בינתיים הם ישתלטו על כל עמדות המפתח ויכינו את השלב הבא, שבו יבחרו גם את המנהיגים. עד אז יתנהל המו"מ על-ידי המנהיג המוכר בעולם, אבל בפיקוחם המלא של אנשי חמאס. לכן, עלינו לשנות את הכיוון, את השיח ואת המטרות.

 

קווי יסוד להסכם דתי

 

כבר לפני שלוש שנים הצעתי, במאמר שפורסם בעיתון "נקודה", קווי יסוד להסכם עם אנשי הדת. ברור לגמרי שרק הם מסוגלים לשמור על הסכם ולקיימו. נכון, הרבה יותר קשה להשיג הסכם כזה; אולם הפתח לא קיים מעולם שום התחייבות, ואילו "הסכם דתי" יכובד. נכון, המטרה צריכה להשתנות. לא הסכם קבע ולא הכרה בזכויות, אלא הסכם הפסקת אש (הודנה), כשישראל שומרת בידה את השליטה הכוללת בגבולות הארץ, ובכל המעברים. עלינו לחזור אל התוכנית שהנחתה את ראש הממשלה שרון לפני ההתנתקות - לא "גושי התיישבות יהודית", אלא גושים פלסטיניים שביניהם רצועות התיישבות ישראלית.

 

הפלסטינים יוכלו לשלוט על עצמם במחוזות שלהם ויוכלו גם להקים מדינת קאנטונים, אבל ישראל תשלוט בכל המעברים, כל עוד החמאס חותר למדינה אסלאמית מן הים עד הנהר (שתצטרף מאוחר יותר לחליפות האיסלאמית במרחב כולו). שליטה ישראלית מוחלטת בין עזה לחברון, וגם בין חברון ובית-לחם ובין רמאללה לשכם וג'נין, היא כעת הכרח גמור, ביטחוני וקיומי. צריך לשכנע את האמריקנים שהטענה שלהם, שאי-אפשר לקיים מדינה פלסטינית ללא רצף טריטוריאלי - היא אשר מסכנת את מדינת ישראל ומעודדת את הטרור האיסלאמי. הלחץ שלהם לרצף פלסטיני בג'נין ובעזה כבר הביא לעליית חמאס ולהקמת קן הטרור אל מול אשקלון.

 

ומה יהיה כשיבשילו התנאים לשלום, בעוד ארבע או ארבעים שנה? או אז תוכל הקהילה הבינלאומית לסייע לפלסטינים לבנות גשרים ומנהרות, שיחברו את הגושים הפלסטיניים לרצף תחבורתי. וכאשר לא יהיה עוד איום ביטחוני על ישראל, תתנהל התנועה בגשרים ובמנהרות הללו ללא מחסומים וללא הפרעה, מבלי לראות שום חייל ישראלי. אך גם אז, כמו היום, המחסום הקריטי ביותר בפני הטרור הפלסטיני אינו הגדר, כי אם בקעת הירדן. בעיראק, בירדן, בסוריה ובסעודיה כבר היום ישנה פריסה נרחבת של בסיסי אל-קאעידה (כמו גם בג'בל הילאל שבסיני). אבוי לנו אם נשמוט מידינו את היתרון המשי הזה, שהשגנו בששת הימים.

 

רוב הישראלים מתקשים לקבל את ההכרח לדבר עם קהל המאמינים, קרי חמאס, בשפה היחידה שהם מבינים באמת - השפה הדתית. לומר להם: "אללה האחד והיחיד, בורא העולם כולו, ברא אתכם ואותנו, והוא אשר נתן לאבותינו ולנו את הארץ הזאת. מדינת ישראל לא הייתה קמה בלי עזרתו הישירה וסיועו. הטרור מבית מדרשכם הוא עבירה דתית, וכל הסבל שלכם מאז הנכבה הוא עונש מאללה על כך שאתם פועלים נגדו". זהו השיח הרלוונטי באזורנו, אחיי אנשי השמאל, תתעוררו ותבינו. ולאחיי מימין, אנשי חברון ובעמונה, אני חוזר ואומר אותו הדבר עצמו - ההתנתקות לא באה משרון, אלא מלפני ה', כי "לב מלכים ושרים ביד ה'". זה היה עונש על חטאינו שלנו, חטאי המתנחלים והנהגתם. עד שלא תתעוררו, לא ישתנה דבר.  

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים