| |
אחריות חברתית? בחברות הסלולר לא מכירים את זה
התנהלות חברות הסלולר בנושא האנטנות מלמדת שהם טרם שמעו על מונחים כמו שקיפות, אחריות חברתית, אתיקה והגינות. מנהלי החברות מדברים אמנם על מחויבות ותרומה לקהילה, אלא שהם לא פונים לקהילה הנכונה. אל הקהל שלהם - משתמשי הטלפונים הסלולרים המוטרדים מים האנטנות המוקם בכל פינה - הם מתייחסים כאל אויב ומשתמשים בטכניקות של איומים, העלבות, לחצים והתעלמות
יש מצבים, שבהם כדאי לשים בצד את כל המונחים המורכבים, את הידע התיאורטי המעמיק ואת ההסברים המלומדים, ולהקשיב לרחשי הלב. אלו עשויים לתת תשובה חדה וברורה, האם משהו הוא נכון או שגוי, רצוי או פסול. עניין הטלפונים הסלולריים הוא עניין שכזה.
אין כמעט בית בישראל שאין בו לפחות סלולרי אחד. רבים יוותרו על הכל, רק לא על אפשרות השיחה הניידת. ובני הנוער - אלו בכלל לא מבינים איך אפשר היה לחיות לפני שהמציאו את הסלולר. וההורים? הם משלמים, כאילו אין מחר.
במדינה, שבה דו"ח העוני חושף נתונים מזעזעים על הידלדלות מעמד הביניים וגלישתו לתחתית הבור, קשה להבין למה אנשים מרגישים חובה להוציא מאות שקלים בחודש על סלולרי, בנוסף לטלפון הקווי שבביתם. קשה עוד יותר להבין, אילו צרכים קיומיים מתמלאים בעזרת מכשירי הדור השלישי, ולמה בדיוק ירצה מישהו לראות סרטון וידאו או הופעה חיה על המסך הקטן והמעצבן של מכשיר, שנועד לשיחות, רצוי כמה שיותר קצרות.
כדי לאפשר לנו את כל השפע הטלפוני הזה, מקימים סביבנו יער של אנטנות, גובים מאיתנו כספים על ימין ועל שמאל, ונוקטים בכל דרך אפשרית, כדי לפתות אותנו להשתמש במכשיר הזה כמה שיותר, ואם נהיה מאוד טובים ונרשה לאחרים לטלפן אלינו ולטגן לנו קצת את האוזן - בין אם זה נחוץ ובין אם לאו - נוכל אפילו לזכות להכנסה קטנה מדי חודש (ובלבד שלא נתעמק יתר על המידה באותיות הקטנות של ההצעה המפתה).
מציאות סלולרית קשה
הצורך בפתרונות היצירתיים הללו אינו מפתיע, שכן הרבעונים האחרונים אינם מחייכים לחברות הסלולר. אחרי שנים של התלהבות חסרת גבולות וחיבור האוזן האנושית אל כל דיבורית אפשרית, אנשים מתחילים להרגיש שמשהו בעייתי בסיפור הזה. ואם אין בעיה עם האוזן או המוח, אולי יש בעיה עם האנטנות? או אולי יש בעיה עם רווחי העתק שנצברו על חשבון דברני הסלולר הכפייתיים?
אז קודם התארגנו תושבים בגבעתיים כדי ללמד את כל המדינה איך מורידים אנטנות בלתי חוקיות - גם אם הן שייכות לבעלי ההון והעוצמה. אחר כך אולצו חברות הסלולרי להוריד את דמי הקישוריות. מנתוני פרטנר, שהתפרסמו השבוע, מתברר שלא קל להתאושש ממותה של התרנגולת הזו, שהטילה ביצי זהב, ולמרות המיליארדים שממשיכים להיכנס לחברות אלה, הרווחים ממשיכים להיות נמוכים יחסית, זה הרבעון השלישי.
ואם כל זה לא מספיק - נאלצה הנהלת סלקום להודות השבוע במפורש, כי חוק הקרינה עלול לפגוע בהכנסותיה. חוק הקרינה, כידוע, יחשוף לידיעת הציבור את כל האנטנות הסלולריות, שחלקן הוחבאו במקומות שלא ייאמנו, ואף יאפשר להתנגד להקמתן. ברור, שחשיפת מידע כזה מטרידה עמוקות את פרנסי חברות הסלולר, שכנראה טרם שמעו על שקיפות, דיווחיות, אחריות אישית, אחריות חברתית, אתיקה, הגינות ושאר מילות עגה מקצועיות. הרבה יותר קל להתעלם מניהול אחריות חברתית, ולדבר גבוהה-גבוהה על מחויבות או תרומה לקהילה. אלא שהקהילה שעליה הם מדברים, איננה בהכרח הקהילה שעליה הם צריכים באמת לתת את הדעת.
הציבור הרחב מפחד מהאנטנות; העמותות העוסקות בנושאי סביבה מזהירות מפניהן; הרשויות המקומיות מתארגנות נגד הפקרות הצבתן; חברי כנסת מתארגנים להילחם באנטנות ובנזק הכלכלי שהן גורמות לציבור הרחב. וחברות הסלולר? הן בשלהן. מסרבות להתייחס לנושאים האלה ברצינות, אינן מספקות מידע אמיתי, אינן חושפות מפות של מיקומי אנטנות, מתעלמות מכל מחקר שמציג סיכוני קרינה, וממשיכות לסכן גני ילדים, בתי ספר, בתי אבות ואת הציבור הרחב.
נלחמים במחזיקי העניין
ייתכן שיש אפשרות פוטנציאלית שכולנו טועים ומנהלי חברות הסלולר צודקים, אבל היא נמוגה נוכח התנהגותם. לפעמים, כדאי לשים בצד את כל המונחים המורכבים, את הידע התיאורטי המעמיק ואת ההסברים המלומדים, ולהקשיב לרחשי הלב. רחשי הלב אומרים, שאם למנהלי חברות הסלולר היה קלף טוב ביד, הם היו ממהרים לחשוף אותו.
הציבור מהווה את הקבוצה הגדולה ביותר של מחזיקי עניין של חברות הסלולר, ולא כדאי להתנגח איתו. אך מאחר שאין להן משהו טוב למסור לציבור זה, מעדיפות החברות לנהל נגדו מלחמת חורמה, בתקווה שעוצמתן והשפעתן במסדרונות הגבוהים של הממשל יאפשרו להן למנוע כל אפשרות דיון ובקרה. הן טוענות שאם לא יתנו להן לפרוס אנטנות כרצונן - תידרדר התשתית והטכנולוגיה תיסוג לאחור. ואם זה לא משפיע, הן בוחרות בטכניקת של העלבה, ומדביקות למאבק כינויים כמו "יוזמות פופוליסטיות" או "פגיעה אנושה ודרקונית".
ייתכן שזה פופוליסטי או דרקוני. זה עדיף על פני סיכון חיינו וחיי ילדינו על מזבח הדו"חות הרבעוניים של חברות הסלולר. ואם יש להם משהו רציני ואמיתי להגיד לנו - אנחנו כאן, מוכנים לשמוע.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
