שתף קטע נבחר

דאס איסט מטאל

להקת הרוק הגרמנית "ראמשטיין" מועמדת בפעם השלישית לפרס גראמי בטקס שייערך הלילה, בתחום המטאל. תפסנו אותם לשיחה

להקת ראמשטיין (Rammstein) היא הדבר הכי טוב שיצא מתעשיית המוזיקה של גרמניה ב-10 השנים האחרונות ולא סתם היא נחשבת ללהקת הרוק הגרמנית הפופולרית ביותר בעולם כיום, כן, אפילו יותר מהסקורפיונס. האלבומים של הלהקה מכרו פלטינות וזהב כמעט בכל רחבי אירופה והסינגלים נשמו אוויר פסגות ברוב המצעדים ביבשת. בטקס ה"גראמי" שייערך הלילה היא תהיה מועמדת בפעם השניה - ומי יודע, אולי אפילו תקטוף הפעם את הפרס.

 

כמו כל להקות המטאל הגדולות, גם ראמשטיין הצליחה לעצבן לא מעט אנשים. היא הואשמה בין השאר בפאשיזם, בכך שהיוותה מקור השראה לצעירים אמריקאיים שטבחו בחבריהם ללימודים, וגם בכך שהיא אחת החביבות על חוטפים-רוצחים צ'צ'נים. כמובן שכל הקלישאות הנ"ל רק עזרו לתדלק את הבנזין בספינת הפופולריות שלה.

 

ראמשטיין הוקמה ב-1994 ע"י Richard Z. Kruspe-Bernstein יוצא להקות Pאנק ממזרח גרמניה. כעבור שנה יצא האלבום הראשון שלה Herzeleid (כאב לב) שסימן את הכיוון הכללי שלה: אינדסטריאל-מטאל. ב-98' יצא אלבומה השני Sehnsucht (געגועים).

 

סביר להניח שאם אתם לא חובבי מטאל מושבעים, לא שמעתם על הלהקה. היא אמנם הצליחה לחדור ל-MTV, אבל ברדיו אצלנו ממעטים להשמיע אותה. הסיבה ברורה: היא שרה בגרמנית. "ברור שזה מגביל את הפופולריות שלנו", אומר בראיון מיוחד ל-ynet, ריצ'רד קרוספה, "אבל כאשר הקמנו את ראמשטיין לא הייה לנו ספק בנוגע לשפה, אנחנו כותבים ליריקה יפה בגרמנית, כי גרמנית היא שפת האם שלנו. הרבה אמרו לנו שלא נצליח אם נשיר בגרמנית והוכחנו שהם טעו. אני חושב שאמן צריך לעשות מה שנוח לו וההצלחה תגיע".

 

את שנות האלפיים פתחה הלהקה עם אחד מאלבומי המטאל-התעשייתי-אלקטרוני הטובים שיצאו אי פעם MUTTER (אמא) שהציג צליל עמוס ומוקצן. ב-2004 הוציא הלהקה את Reise, Reise (נסיעה, נסיעה) שמלבד הלהיט מעורר המחלוקת "אמריקה" סיפק עוד מספר שירים מצוינים כמו keine lust (אין לי חשק) ו-mein teil (החלק שלי). הלהקה טוענת בתוקף שהיא לא להקה פוליטית, אבל "אמריקה" בו הוא יצאה נגד הדוד סם, הצליח לעורר סערה. 

 

אתה עכשיו בארה"ב לקראת הגראמי, איך האמריקאיים מגיבים לשיר "אמריקה"?

 

"התגובות חלוקות, יש את מי שמבינים את ההומור שבשיר, יש את אלה שמבינים רק את השורה we all living in America ולא ממש מבינים על מה השיר וממש משתוללים בגללו, ויש את אלה שממש מעוצבנים מהשיר ולא מוכנים להשמיע אותו. יצאתי למספר ראיונות בתחנות רדיו בניו יורק וטקסס על מנת להסביר את השיר".

 

השיר כולל מחאה נגד הגלובליזציה האמריקאית, אבל הוא היה להיט גדול ב-MTV. איך זה מסתדר?

 

"זה לא ממש מחאה נגד הגלובליזציה, זה יותר כמו לצעוק 'מתנגד'! בבית משפט ולהבהיר שעד כאן, שנמאס. באמריקה יש גם הרבה דברים טובים".

 

לטובת אלה שלא מבינים את השירים שלכם,  מה הנושאים העיקריים עליהם אתם שרים?

 

"רוב השירים שלנו נכתבים ע"י הזמר שלנו, תיל לינדמאן (Till Lindemann). באופן כללי זה על הצורה האפילה בה אנחנו רואים את העולם. רוב השירים שלנו הם על מערכות יחסים, רגשות ודברים אפלים שקורים בעולם סביבנו כמו הסיפור על הכומר הפדופיל או על הרוצח הקניבל שהדהים אותנו".

 

שמעתי שהוא מתכוון לתבוע אתכם על זה שהשתמשתם בסיפור שלו ליצירת רווחים כספיים.

 

"כן השמועה הזאת הגיעה גם אלי".

 

אז אני מבין שבניגוד לשמועות וההאשמות, אין לכם שירים פשיסטים?

 

"לא, ברור שלא (ריצ'רד נאנח). די נמאס לנו שבכל ראיון אנחנו צריכים להתחיל להסביר את הנושא הזה. יש לנו שיר שנקרא Links 2 3 4 שמסביר את הדעות הפוליטיות שלנו שהם לא שמאליות קיצוניות ולא ימניות. כעבור זמן מה הבנו שככל שאנחנו מדברים על הנושא הזה צצות עוד שאלות ויותר אנשים מדברים על הנושאים האלו בהקשר שלנו, אבל אנחנו לא להקה פוליטית אנחנו להקת רוק ואנחנו בטח לא נאצים".

 

אולי בגלל שאתם אוהבים להשתמש במשחקי מילים ומשמעויות כפולות.

 

"לא במובן הפוליטי, אבל כן, זה אמנות וזה נורא פואטי בעיני וזה נותן לאנשים היבטים שונים על השירים שלנו".

 

אתם ידועים בהופעות המטורפות שלכם, מה הדבר הכי מטורף שעשיתם על הבמה?

 

"עשינו כל כך הרבה דברים מטורפים...אממ, אני זוכר דבר אחד שאנשים אומרים על זה שזה מטורף, זה היה בהופעה בחג ההלואיין, הופענו ערומים לגמרי כי חשבנו שדווקא בחג הזה שבו כולם מתחפשים, אז אנחנו נעשה בדיוק ההיפך. הופענו ככה במשך שלושה שירים ואז עצרנו והלכנו להתלבש, אבל אני לא חושב שזה נחשב מטורף. אה, ויש עוד דבר, באחת ההופעות הראשונות שלנו במזרח גרמניה, ואז עוד לא היה לנו כ"כ הרבה כסף לפעלולי פרוטכניקה כמו היום, פיזרנו דלק על הרצפה של המקום, הדלקנו אותו בזמן ההופעה ואנשים פשוט רקדו בין הלהבות. זה היה ממש מטורף ולמזלנו אף אחד לא נפגע".

 

הסגנון הקצבי, המיליטנטי והאנרגטי של ראמשטיין משך את תשומת ליבם של בכירי במאי הוליווד כמו דויד לינץ' ועוד והשירים שלה מופיעים בבלוקבסטרים רבים. "זה קורה בעיקר בסרטי כנופיות - אולי דווקא בגלל השפה, לי זה לא נשמע כמו מוזיקה של כנופיות. האמת שאין לנו ממש את השליטה על זה. לפעמים אנחנו עובדים בצמוד לבמאים שמבקשים מאיתנו שירים ולפעמים זה נודע לנו רק בדיעבד, ככה שאנחנו לא ממש יודעים", אומר קרוספה.

 

ב-2005 הוציאה הלהקה את אלבומה האחרון Rosenrot (ורד אדום) שרובו נכתב במהלך ההקלטות של Riese, Riese. השיר benzin  הסינגל והשיר הראשון מהאלבום, המשיך את הקו המלודי יחסית של קודמו. עוד קו שנמשך הוא כתיבת שירים המשלבים שפה נוספת בנוסף לגרמנית, הפעם Te Quiero Puta המשלב שירה בספרדית מה שיוצר אווירה משעשעת. עוד שיר קצת אחר הוא srirb nicht vor mir דואט עם שרלין ספיטרי מלהקת "טקסס". "השיר נכתב לפני שנים ולא ממש אהבתי אותו", מסביר ריצ'רד "כאשר החלטנו להכניס אותו לאלבום החדש היה ברור שזה הולך להיות דואט עם קול נשי. וכשהצענו לשרלין היא הסכימה מיד, למרות שלא הייתי בטוח בנושא. בכל אופן זהו השיר הכי פופי שעשינו מעולם".

 

כן, הוא די בלדה קיטשית.

 

"אני מסכים, אבל אני עדיין אוהב אותו. זה גם מה שיפה בראמשטיין, אם הינו עושים כל הזמן אותו דבר זה היה משעמם אותי, אני צריך אתגרים".

 

הבנתי שרעייתך יהודית, זה אומר שיש סיכוי שתבואו להופעה בישראל, מה צריך לעשות בשביל זה?

 

"(נקרע מצחוק) להתפלל, לא ברצינות, נורא רוצים כרגע שנופיע בכל העולם, ואנחנו בכלל בשנת מנוחה. בגלל כל פעלולי הפרוטכניקה שלנו המופע שלנו מאוד יקר וזה קצת בעייתי. מבחינתי, אני נורא רוצה להופיע בישראל, ובטוח שנבוא יום אחד להופעה בישראל, אני לא יכול להגיד מתי, אבל בטוח נבוא".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"אנחנו בטח לא נאצים"
"באמריקה יש גם דברים טובים"
לאתר ההטבות
מומלצים