| |
מי ידבר איתנו ברצינות על עוני וחברה?
נתניהו מבטיח לחסל את העוני תוך 3 שנים, פרץ מבטיח להיות "הקול של החלשים", וש"ס מפנה אותנו ל"מפת הדרכים החברתית" שלה. כולם מכנסים מסיבות עיתונאים ומפריחים סיסמאות ריקות מתוכן. על דיון רציני בנושאי עוני וחברה אין על מה לדבר. מצעי המפלגות מתעלמות מן הנושא או מורחות אותו במספר משפטים סתמיים. אז מי כן יעלה את הנושא החברתי-כלכלי לדיון רציני?
אפשר היה להניח, כי ההתעסקות המרובה בסוגיות חברה, כלכלה ועוני, תביא לדיון רציני שבצדו רעיונות רבי חשיבות מצד כלכלנים, סוציולוגים, אנשי אקדמיה, נציגי ממשל וכו'. שכן, גם הפוליטיקאים וגם אמצעי התקשורת הצהירו שהסוגיות החברתיות-כלכליות תעמודנה במרכז הבחירות הנוכחיות. אלא שלמרבה הצער, במקום לחזות בדיון אמיתי, הלוקח בחשבון שיקולים של אחריות חברתית, כולנו עדים לפסטיבל צבעוני של הפרחת סיסמאות ריקות מתוכן, שנועדו לתפוס את האוזן במהירות, בקלות וביעילות.
בנימין נתניהו, אבי "הכלכלה הנכונה", קוטף את כותרת השעה, כשהוא מבטיח לחסל את העוני בשלוש שנים. זה לא רציני, ואפילו ביבי יודע את זה בינו לבין עצמו. אך חמורה יותר היא העובדה, שסוג כזה של התייחסות לעוני מקטלג אותו כסוג של שואו-ביזנס. ונדמה, שגם הציבור הרחב - מחזיק עניין עיקרי של הפוליטיקאים - שותף לתפיסה זו של לחם ושעשועים.
חיזוק נוסף לבעייתיות היחס אל הכלכלה והעוני ניתן בדבריו של מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, ד"ר יגאל בן-שלום, שקבל על העוני והאלימות המתגברים, וציין במפורש: "יש תפיסה שעלייה בצמיחה תסדר את הכל. אנחנו יודעים בוודאות שזה לא יקרה". נכון, אנחנו יודעים. אנחנו רק תוהים, איפה היה ד"ר בן-שלום עד היום.
בתחרות הכותרות מבטיח עמיר פרץ להיות "הקול של האוכלוסיות החלשות", וליתר ביטחון מזמן אל שולחנו את נציגי הנכים. חיים אורון ממרצ/יחד מכנה את ביבי "סנטה קלאוס" ואלי ישי, יו"ר ש"ס, דווקא מציע לכולם "לפנות למפת הדרכים החברתית של ש"ס". איפה ש"ס מפרסמת אותה? במצע, יש להניח.
דיאלוג נטול מצע
אלא שמי שינסה למצוא את מצעי המפלגות באתרי האינטרנט שלהן, לא יצליח במיוחד, למעט אתר מרצ-יחד. כאן מעדיפים לדבר על "מסמך היסוד שלנו", ויש בו די מידע, שעל בסיסו אפשר לנהל דיאלוג רציני. שונה המצב אצל האחרים. באתר "קדימה" חתום על המצע מישהו ששמו "בחירות 2006", והוא מכיל מידע קצר על תפיסת העולם הבטחונית של המפלגה, ומידע רחב ותמוה על הקמת המפלגה ועל אריאל שרון וציפי לבני. כלכלה וחמלה חברתית? לא במצע. האחרים מטמינים את המצע היטב - העבודה, שינוי, ש"ס. אצל הליכוד האתר בשיפוצים.
חוסר הרצינות בנוגע למצע מסביר, ולו באופן חלקי, למה צריך לכנס מסיבות עיתונאים, שינפיקו כותרות קצרות ומבריקות. הפוליטיקאים לא חושבים שהאזרחים רוצים באמת לדעת; האזרחים באמת לא מתעניינים; ובמרכז המדרוג מגלים, שגם אם הראיון עם אהוד אולמרט התחיל עם רייטינג נאה, כשהצופים הבינו את הפרינציפ, הם עברו הלאה. במצב כזה, אין פלא שכוכבי מערכת הבחירות צריכים להיות יועצי תקשורת, המתמחים בשיווק הפוליטיקאים כמה שיותר מהר, כמה שיותר נוצץ, ועם כמה שפחות הסתבכויות.
ובכל זאת, ראוי להדגיש, שהציבור אינו אדיש. די להעיף מבט בטוקבקים של אתרי החדשות. מול כל כותרת שנונה, שהנפיק הפוליטיקאי, משחרר מר ישראלי את כל האגרסיות, חולק את אווירת הביחד, שבה מקטרים על הקיים, ומרגיש שגם הוא תרם את חלקו לדמוקרטיה המעטירה.
דיאלוג בלי החברה האזרחית
במערכת הבחירות החברתית-כלכלית הזו נעדר קולה של החברה האזרחית, שצריכה הייתה להעלות על הבמה את בני השיח המקצועיים מול הפוליטיקאים. החברה האזרחית זה לא רק אלפי עמותות צדקה וחסד, שעוזרות בקידום חינוך, בריאות, ספורט, חלוקת מוצרים ובעיקר - חלוקת מזון. החברה האזרחית זה גם גופים מקצועיים שונים, המחשיבים עצמם למחזיקי עניין מרכזיים בתהליך הפוליטי, אך אינם עושים זאת באופן ממשי.
כך, למשל, אמורים נציגי החברה האזרחית להיות בשורה הראשונה של כל מסיבת עיתונאים של הפוליטיקאים, כדי לשאול שאלות, להקשות קושיות ולחדד סוגיות מטרידות. בלעדיהם - מסיבות העיתונאים הללו הן לא יותר מאשר מחזה יחיד, מין סטנד-אפ קומדי, או אולי טרג'די, שנמוג אל הלא-כלום מיד עם כיבוי האורות.
בחברה האזרחית בישראל קיימים גופים, שמטרתם לטפל בתכנים חברתיים-כלכליים. ברוב המקרים הם מעדיפים לפרסם את נתוניהם כגילויי דעת או דו"חות חד-צדדיים, ולא במסגרת רב-שיח של מחזיקי עניין רבים ושונים, המייצגים כמה שיותר פנים ומגזרים של החברה הישראלית.
בישראל חייב להתנהל דיאלוג שקוף, שיעסוק בערכי היסוד אליהם אנו שואפים. אין זה מספיק להגיד שישראל צריכה לקחת דוגמה מאירלנד, איסלנד, סינגפור או כל מדינה אחרת. גם הציבור צריך להבין למה התכוון הפוליטיקאי, מה המשמעות של המודלים הללו, מה יהיה הרווח באימוץ דרכם ואיפה מסתתר המחיר.
האחריות על התפתחות כלכלית אינה מוטלת רק על כתפי הממשלה והסקטור הפרטי. החברה האזרחית היא זרוע מרכזית בתהליך והיעדרה מהמשחק הפוליטי הנוכחי אינו משרת את האינטרסים של המדינה.
סנונית חיובית ראשונה ניתן לזהות בתוכנית לכלכלה וחברה שהושקה ממש בימים אלו במכון ון-ליר. על הכלכלנים והחוקרים הנכבדים החברים בתוכנית זו, להשמיע את קולם ברמה - כאן ועכשיו, כדי לספק לציבור הרחב ידע וכיווני חשיבה שלא בהכרח מאשימים את הדייג הרעב בכך שהים מורעל והדגה מתה.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית
|
