מלתעות בירידה

צוללים אך פוחדים מכרישים? מחקר חדש של אוניברסיטת פלורידה מצביע על ירידה במספר תקיפות הכרישים בעולם בשנה האחרונה. המחקר מייחס את הירידה המתמשכת בחמש השנים האחרונות בכמות תקיפות הכרישים, דווקא להתנהגות בני האדם, המסרבים לשחות כצאן לטבח ונאבקים בכרישים. 

קחו לדוגמא את ברני וויליאמס, צולל מאוסטרליה בן 46 שהצליח לעמוד במספר תקיפות של כריש באורך 3.5 מטרים. 

בדומה למקרי תקיפה רבים, גם וויליאמס לא הבחין בכריש עד אשר הרגיש את הנשיכה הכואבת. "הוא הופיע בפתאומיות, נגס בזרועי השמאלית וגרר אותי עימו כשני מטרים לערך. דקרתי אותו באף עם רובה המים שלי, אך זה היה כמו להרביץ לגוש פלדה, זה לא השפיע עליו בכלל", אמר וויליאמס לפני מספר שבועות לאתר הבי.בי.סי. לבסוף הכריש נסוג מעט על מנת לבצע התקפה נוספת על וויליאמס. הצוללן ניצל את הזמן היקר כדי להתחבא בבקיע בקרקעית האוקיינוס, עד שחבריו הצוללים הגיעו להצילו.

נקיטה באמצעי בטיחות שונים והתמודדות אלימה בעימות מול כרישים, הביאו לצמצום במספר תקיפות הכרישים מ-65 בשנת 2004 ל-58 בשנת 2005, כשמספר הנספים במפגשים עם הכרישים גם נמצא בירידה קלה, משבעה לארבעה הרוגים בשנה. את הנתונים המשמחים הללו, מסר ג'ורג' בורגס, מנהל המרכז הבינלאומי לתקיפות כרישים בפלורידה, שנחשבת לבירת תקיפות הכרישים בארה"ב. לעומת זאת, בשנת 2000 שנחשבה לאחת מהשנים הקטלניות ביותר מאז החל תיעוד תקיפות הכרישים, נרשמו כ-79 תקיפות מתוכן 11 קטלניות. לדעת בורגס, אחת הסיבות לירידה בכמות התקיפות היא ירידה באוכלוסיית הכרישים העולמית עקב הדיג והציד המרובים של יונקים ודגים טורפים, ומאחר והכרישים לא מתרבים בקצב גבוה, בני האדם הרוויחו עוד יום שקט בין הגלים.

מאבקים מתחת למים

"מסתבר כי בני האדם מצליחים להמנע מנשיכות בזמן שהייתם במים ובמקרים נדירים בהם נוצר מפגש בין האדם לכריש, הם נוקטים בפעולות חיוניות להצלת חייהם", מסביר בורגס. "אדם שנמצא תחת התקפה של כריש, עליו לפעול כנגדו באגרסיביות. תמיד כדאי שתהיה לכם אסטרטגיית המלטות בכל עת. אך אם אתם צוללים ואין לכם אפשרות לצאת מהמים בקלות, כדאי למצוא מחבוא טוב בקרקעית האוקיינוס. זה יפחית את מספר הזוויות בהן הכריש יכול לתקוף אתכם", מייעץ בורגס. "אם כבר נתקלתם בכריש, כדאי להכות בו בחוזקה עם חפץ כלשהו באפו, המנעו משימוש בידיים או רגליים חשופות, התמקדו בעיקר בזימים ובעיניו של הכריש שהם אזורים רגישים ולעולם, לעולם אל תעמידו פני מת, כמו שממליצים לעשות בזמן שוד בניו יורק".

למרות הירידה העולמית, חלה עליה קלה בתקיפות בארה"ב, מ-30 בשנת 2004 ל-38 בשנת 2005, אך זהו עדיין נתון נמוך ביותר, בהתחשב בשיא של 52 תקיפות בשנת 2000. דפוס דומה צץ גם בפלורידה, בירת תקיפות הכרישים, בה מספר התקיפות עלה מ-12 ל-18, אך עדיין היה נמוך מנתון השיא של 37 תקיפות בשנת 2000. "הנתונים בשנת 2004 היו נמוכים מזה כעשור, אך אנו משערים כי הדבר נגרם עקב פעילות לא רגילה של עונת ההוריקנים, שהרחיקה אנשים רבים מביקור בים".

בנוסף לתקיפות הכרישים בארה"ב, בורגס גילה כי היו כ-10 באוסטרליה, ארבע בדרום אפריקה ואפילו תקיפה אחת באיי הבאהמס, מקסיקו, פיג'י ודרום קוריאה. בהשוואה לנתונים משנים קודמות, מספר התקיפות באוסטרליה היה גבוה יחסית לשנה שעברה ובשנת 2004, בה היו כ-12 תקיפות כרישים. התופעה עוררה דרישה מצד תושבים להתקין רשתות על מנת לחסום את גישת הכרישים לחופים. כמו כן, יתכן כי הדבר קשור גם לריבוי האטרקציות התיירותיות בעשורים האחרונים.

בשנים האחרונות נעשו נסיונות לפתח "פצצות" טבעיות וחכמות שנועדו להרחיק כרישים מבני אדם, אך עדיין לא מצאו פתרון אפקטיבי והמוני נגד תקיפות הכרישים. מספר תקיפות הכרישים משתנה בכל כעת ותלוי במספר גורמים, ביניהם תנאי מזג האוויר והים, שפע של חיות טרף וכמובן, אחד הגורמים החשובים ביותר, כמות האנשים השוהה במים. "צריך לזכור שחלו שינויים עצומים במספר בני האדם השוהים במים בעשרים ושלושים השנים האחרונות", אומר בורגס. "כשההורים והסבים שלנו הלכו לים, הם אולי שיכשכו קלות את אצבעותיהם במים ואם הם היו נועזים במיוחד, הם קפצו למים ושחו. אך האנשים בדור שלנו גולשים, צוללים לעומק ומבלים במגוון פעילויות במים. אנחנו צריכים להפסיק להתייחס לאוקיינוס כאל בריכת שחיה, זהו טבע פראי וכשאנו נכנסים אליו, עלינו לגלות אחריות כלפי הבטחון האישי שלנו".