שתף קטע נבחר

צילום: סי די בנק

סרט טורקי

התרבות הישראלית וטורקית נפגשו עוד הרבה לפני עידן ה"הכל כלול" והדילים הזולים לאנטליה. שרידי מצודות ושבילים מהתקופת השלטון העותומני, מאכלים וניחוחות שהנחילו העולים מטורקיה ואטרקציות תיירותיות שיובאו מטורקיה. אז תשתו טורקי?

עבור ישראלים רבים טורקיה היא רצועת החוף של אנטליה על מלונותיה בהם הכל כלול, אבל טורקיה היא כמובן הרבה יותר מזה וביטויים רבים לה גם בארץ. זה הזמן להתרווח בכסא, ולהצטרף למסע היסטורי אל התקופה העותומנית בארץ, בה הזמן היה איטי כמו נסיעה ברכבת העמק.

 

פרקים קודמים בסדרה: יפן , דרום אמריקה , ספרד , הודו , איטליה, בריטניה , צפון אירופה, מרוקו, צרפת, אפריקה .

 

הטורקים שלטו בארץ ישראל במשך 400 שנה. משנת 1517, אז נכבשה

הארץ על ידי הסולטן סלים הראשון ועד 1917, אז נכבשה על ידי הצבא הבריטי. השפעות ושרידים של תקופה זו ניתן לראות ברחבי הארץ עד היום.

 

במאה ה-18 זכה איזור הגליל לפריחה בשל שלטונו של דאהר אל עומר, שליט הגליל, שהקים מצודות ומבצרים ותרם להתפתחות ערים כמו טבריה, נצרת, שפרעם ועכו. שרידים של החומה שבנה בטבריה נותרו על תילם עד היום, לצד ה"סראייה" - בית השלטון המרכזי, מצודת צ'ולייבי ברחוב דונה גרציה, שנושאת את שם בנו הבכור של דאהר אל עומר מאשתו השנייה ומסגד אל עומריה, על שם אביו, שנמצא בכיכר המסגד ובנוי כגרסה מוקטנת של "איה סופיה" האיסטנבולי.

 

דונה גרציה, שברחוב על שמה ניצבת מצודת צ'ולייבי, הייתה בת למשפחה עשירה מאנוסי פורטוגל, שעברה בשנת 1553 לגור בקושטא (איסטנבול של היום). הגברת פעלה רבות למען קהילות היהודים, ונרתמה לסייע למגורשי ספרד ופורטוגל שביקשו לעלות ארצה. במסגרת זו פעלה למען חידוש הבנייה בטבריה ואף קיבלה זיכיון לכך מהסולטן סולימאן המפואר. ה"בית של דונה גרציה" בטבריה הוא מלון, סיפור, ומוזיאון חי - מקום בו חוזרים למאה ה-16 במסע אל אורחות חייה של דונה גרציה בליסבון, ונציה ואיסטנבול. ב"קפה קושטא" הפועל במקום אפשר לשתות צ'אי טורקי לצלילי מוסיקה ועל רקע ריהוט עתיק משופץ בן כמאתיים שנה שהגיע הישר מטורקיה. 

 

 

ביקור בעכו העתיקה משול במידה רבה לביקור בטורקיה - שווקים, באזרים, חמאם וח'אנים. הנה מקצת מן האתרים בעכו אשר קשורים לתקופה:

 

החאן המפורסם של עכו, חאן אל עומדן, נבנה בסוף המאה ה-18 על ידי אחמד אל ג'זאר. חאן הסוחרים הגדול נבנה בסמוך לנמל. בקומה הראשונה שלו אוחסנו סחורות ובקומה השנייה לנו הסוחרים במלון מיוחד. חצר החאן פתוחה למבקרים בכל שעות היום. חאן נוסף הוא חאן א-שוורדה (חאן הסוחרים) הנמצא

 ליד כיכר חיים פרחי. הוא הוקם כנראה על ידי דאהר אל-עומר במאה ה-18 ובמרכזו שרידי רהט (שוקת) להשקיית בהמות.

 

במרכז המבקרים של עכו משתרע גן קסום שפיאר בעבר את ארמונו הפרטי של

הפחה. הארמון עצמו נבנה על שרידי המצודה ההוספיטלרית, שהיתה בזמנה הגדולה והחשובה ביותר במבצרי השלטון העות'מאני בארץ. המצודה נשתמרה בשלמותה וניתן לבקר בה.

 

הטורקים בנו בעכו גם בזאר, שנבנה בסוף המאה ה-18 כשוק עירוני לטובת האוכלוסייה המקומית. השוק ננטש בשנת 1948 עם כיבוש העיר העתיקה על ידי צה"ל, ונפתח לאחרונה מחדש כבזאר לבעלי מלאכה ואמנות זעירה המתמחה במכירת מזכרות ודברי אומנות לתיירים. 

 

  • סמוך למסגד אל ג'יאזר. פתוח במשך כל ימות השבוע עד השעה 18:00.

 

דאהר אל עומר הקים בעכו גם את השוק הלבן - שוק אל-עביאד - הנקרא כך על שם אבן הגיר הלבנה ממנה נבנה. השוק שנמצא ברחוב צאלח א-דין הינו יוצא דופן שכן הוא והרחוב תוככנו כיחידה אחת הכוללת אולם תווך העשוי קמרונות מתמשכים הסוככים על הרחוב ובו חנויות קטנות. 

 

האתר העכואי שאולי מסמל יותר מכל את הקשר של העיר לטורקים הוא "חמאם אל באשה", בית מרחץ ציבורי שנבנה על ידי אל-ג'אזר בשנת 1795 ובנוי במתכונת שהיתה נהוגה באימפריה הטורקית באותה תקופה. בחמאם חדר כניסה המשמש אולם הלבשה ובמרכזו מזרקת שיש. מסדרון מוביל לשורת אולמות "חמים", שהאחרון בהם הוא חדר אדים הבנוי בצורת מתומן - כיפתו מתנשאת על עמודי שיש ובארבע פינותיו חדרים לשימוש אישי.

 

מבנה בית המרחץ מפואר ומעוטר ברצפות שיש לבן ובאריחי קרמיקה מיובאים.

בחלל האולמות שולבו מסכים חצי שקופים עליהם מאויירות סצנות המתארות את חיי העיר. בחמאם גם מועלה המיצג "סיפורו של הבלן האחרון", מחזה דמיוני בכיכובו של ארנון צדוק, המגולל את ההיסטוריה של עכו בתקופה העותומנית.

 

  • חמאם אל באשה: א'-ה' ושבת, 17:00-08:30, ו' עד 14:00. טל': 20 - 80 - 70 - 700 - 1. מחיר: 18-25 שקלים.

 

"חיפה המודרנית" שבנה דאהר אל עומר נמצאת באזור שבמרכזו ניצב כיום בניין צים בעיר התחתית. בבואו לחיפה מצא אל עומר עיר נמל המצויה במישור לא נוח להגנה. לכן הוא הרס את כל העיר, ובנה אותה שוב במרחק של כשלושה קילומטר משם, בנקודה הצרה בין ההר לים, תוך שהוא מבצר אותה בחומות, ומחדש את הנמל.

 

בשנת 1905 בחרו הטורקים בחיפה להיות התחנה הים תיכונית הראשית של הרכבת החיג'אזית (רכבת העמק) - מפעל היוקרה של האימפריה בטרם נפילתה. מחיפה נמתחה מסילה עד לדרעא שבסוריה, ובעיר עצמה נקבע מושב ההנהלה הראשית של הרכבת. סביב התחנה נבנו מחסנים וחנויות גדולות, ושכונות מגורים צצו בקרבתה. "מוזיאון הרכבת", ששוכן באותה תחנה, מספר את סיפור הרכבת בישראל מראשית ימיה.

 

  • מוזיאון הרכבת: דרך חטיבת גולני 4 (תחנת חיפה-מזרח). א', ג', ה' 09:00-12:00, טל: 8564293 - 04.

 

העיר הטורקית הראשונה

 

בדרך דרומה, נזכיר עוד 2 נקודות טורקיות חשובות: מגדל השעון ביפו, שהוקם בשנת 1900 לציון 25 שנה לעלייתו לשלטון של הסולטן עבדול חאמיד השני וחומות ירושלים, שנבנו במחצית הראשונה של המאה ה-16 על ידי סולימאן הגדול (שעל שמו גם בריכת הסולטן).  

 

אחרונה חביבה במסלול העותומני היא באר שבע - העיר היחידה שנבנתה בארץ על-ידי הטורקים. למרות זאת , התכנון שלה הוא דווקא אירופאי, ובוצע על ידי אדריכלי ערים גרמנים שהוזמנו למטרה זו.

 

בשנים האחרונות פועלת בבאר שבע הוועדה לשימור אתרים שמטרתה לשמר, במגבלות קשות של תקציב, את האתרים הטורקיים שעד כה עמדו מוזנחים.

 חלק מהאתרים כבר שוקמו, כמו בניין המושל שנבנה במסורת אופיינית לטורקים - כשהקומה התחתונה מיועדת לאירוח וקבלת הקהל, והקומה השנייה, שאליה עלו במדרגות חיצוניות, יועדה למגורי המושל ומשפחתו. המבנה שימש בהמשך כבית העירייה הראשון וכיום שוכן בו מוזיאון הנגב ומוצגות תערוכות אמנות וכן הדרכות בנושאי אמנות, שימור והיסטוריה מקומית.

 

  • מוזיאון הנגב, דרך העצמאות 60, טל': 6206570 - 08, כניסה: 6-12 שקלים.

 

חלק מהאתרים נמצאים כעת בתהליך שימור, כמו בית הספר לילדי הבדווים (בית החייל לשעבר) שהוקם על ידי הטורקים ב-1914 במטרה לשמש בית ספר חקלאי והוסב לבית חולים צבאי. לאחר שתהליך השימור יושלם יוקם במקום פארק מדע לנוער - "מדערום".

 

אתרים חשובים אחרים נותרו מוזנחים, כמו תחנת הרכבת הטורקית, זאת שב"תחנה בבאר שבע עמד קטר". כשנחנכה המסילה (1915) נסעו ברכבת הראשונה ג'אמל פחה, המפקד הטורקי העליון, אנשי ממשל וקציני צבא בכירים. כיום, נותר מהמתחם רק מגדל המים ששימש כמאגר לקטרי הקיטור הטורקיים. למרות שהוכרז כאתר לשימור, בשלב זה הוא עומד נטוש ומוזנח.

 

לאכול טורקי ולנוח

 

לפני שנמשיך עם טורקיה עצמה, נעשה אתחנתא. נאכל טורקי וננוח. "פאשה" הוא כינוי בטורקית למישהו שבאמת אוהבים, וזה גם שמה של מסעדה טורקית-אורפלית כשרה ברחוב הארבעה בתל אביב. המקום מעוצב כהיכל צבעוני ואוריינטלי ומציע מנות כגון קובה אורפלי, סמבוסק טורקי, עלי גפן ממולאים, קבב מהטאבון, נתחי בשר 'מסחנה' ולקינוח מלבי, קדאיף ועוד.

במרכז המסעדה מותקן טאבון, בו נאפים לחם הבית ומבחר מנות מהתפריט.

  • פאשה, הארבעה 8 תל אביב, 5617778 - 03

 

"טיקה" היא רשת מסעדות טורקית שפותחת בימים אלו סניף ראשון בארץ. המסעדה תציע אוכל טורקי המתבסס על בישול בטאבון ובגריל פחמים, בהנהגתו של השף טקין, המכשיר עובדים טורקים ומקומיים.

 

  • טיקה, רחוב שנקר 11, הרצליה פיתוח

 

"איסקנדר" נמצאת במתחם של רפטינג נהר הירדן. היא מציעה מאפים

 מטאבון הנאפים על ידי שני אופים שהובאו במיוחד מטורקיה. במקום פועל גם "ארמון הסולטן" בו מתקיימות הרצאות ופעילות חווייתית של אתר הראפטינג הסמוך. בארמון פינות ישיבה, כריות למרבץ, שולחנות נמוכים, רצפת מחצלות וקירות המצופים קני קש, עגלות קפה, סאג'ים, סמוברים, מגשי נחושת ועוד. הריהוט והאביזרים הובאו במיוחד מסיורים בכפרים בהרי הטאורוס שבטורקיה.

 

  • איסקנדר, אתר רפטינג נהר הירדן, גדות, טל': 6935544 - 04.

 

העיר התנ"כית אור כשדים נמצאה, יש הסבורים, בדרום עיראק, אך יש כאלו הגורסים כי מיקומה במזרח טורקיה, במקום בו שוכנת העיר אורפה, שלא רחוק ממנה עמדה גם חרן המקראית, ממנה יצא אברהם לארץ כנען. בשנת 1896 הגיעו, רכובים על גבי חמורים, יהודים מאורפה לירושלים ושם ייסדו את שכונת נחלת ציון. עד היום יש להם בית כנסת ברחוב בצלאל. הם היו ידועים בגובהם וחוסנם, וכונו 'יהדות השרירם' משום שעבדו כסבלים בשוק מחנה יהודה. האורפלים ידועים גם בכישורי הבשלנות שלהם ושני בשלנים מפורסמים משתייכים לעדה זו, השף חיים כהן ופיני לוי מ"אצל פיני בחצר".

 

תרבות או תרבוש

 

יהודים הגיעו לישראל מכל רחבי טורקיה, ובשנת 2005 הוקם על ידי עמותת ארקאדש, עמותת יוצאי טורקיה, "המרכז למורשת יהדות טורקיה" ביהוד, עיר שקלטה עולים רבים משם ונחשבת לישוב המאוכלס ביותר בעולים מטורקיה. במרכז יש ספריה, כיתת לימוד, מוזיאון ומרכז כנסים. המרכז מפעיל מועדון לקשישים, מקהלה ותיאטרון בלאדינו, קורסים בטורקית והרצאות. 

 

 

ריקוד הבטן הינו ריקוד לאומי בטורקיה. לעומת מקבילו המזרחי, בריקוד הטורקי ישנן השפעות גם מהמחול הצועני, שכן בטורקיה יש ריכוז רב של צוענים. ורד (או גול בטורקית) היא רקדנית בטן אשר למדה והשתלמה אצל מורות מובילות בטורקיה, ארץ המוצא של משפחתה. במקביל להופעותיה במועדונים באיסטנבול ובארץ, מעבירה גול סדנאות ושיעורים במחול מזרחי לכל הרמות, וגם סדנאות מקצועיות לרקדניות.

 

 

עוד רקדנים ממוצא טורקי הם הדרווישים המחוללים. הדרווישים הם מוסלמים סופיים (זרם מתון באיסלאם המאמין באהבה ובקבלת הזר), חברי המסדר המוולאווי אשר מרכזו בטורקיה. הריקוד הדרווישי אינו ריקוד אלא תופעה דתית - פולחן, אלמנט המחזק את האמונה, בדומה לגישה החסידית או הברסלבית.  

 

בארץ פועלות מספר קבוצות המקיימות דיאלוג עם הפילוסופיה הסופית. חלקן קבוצות מעורבות של מוסלמים ויהודים המקיימים במשותף את הטקסים וגם רוקדים, כמו קבוצת "טריקה איברהימייה", וחלקן קבוצות שרק מתעמקות בטקסטים סופיים או משתמשות בריקודים הסופיים כשיטת מדיטציה.

 

מידע על קבוצות לימוד סופיות אפשר למצוא בחנות ובמרכז הרוחני של יעקוב אבן יוסוף, "עולם קטן".

 

  • עולם קטן, עמק רפאים 52 ירושלים, טל': 02-5637507.

 

על מנת שלסרט הטורקי יהיה סוף טוב, נסיים בהתפנקות בחמאם אמיתי. בתי המרחץ הגיעו לטורקיה עוד בתקופה הביזנטית ובמשך מאות בשנים שימשו כמקום מפגש (בנפרד) לגברים ונשים. בטורקיה מבחינים בין שני סוגי חמאם - בתי מרחץ זולים, שנועדו לאלו שאין בבתיהם אמצעים מתאימים, ובתי מרחץ מפוארים, שריד לאימפריה העות'מנית.

 

החמאם הטורקי באילת שייך לקבוצה השנייה. הוא נבנה על פי דגם של "ג'הלל חמאם" - החמאם הגדול והמפורסם באיסטנבול, ומספק טיפולים טורקיים כגון "קסה"- קרצוף גוף בליפה מיוחדת, "בייזין" – עיסוי בשמנים בשילוב עם קסה ועם טפיחות עדינות הנעשות ע"י שוט ליפה ארוכה, וכן טיפולי ספא שונים.

 

  • החמאם הטורקי, החוף הצפוני, אילת, טל': 08-6363000/3 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מסגד אל עומריה. כמו איה סופיה
צילום: יגאל צור
מוזיאון הרכבת. המוסך של הרכבת החיג'אזית
צילום: מיכל כרמון
מוזיאון הנגב לאמנות. בית המושל ניצל
צילום: גילי סופר
צילום: שלום בר-טל
מסעדת פאשה. אוכל טורקי-אורפלי
צילום: שלום בר-טל
צילום: דוד כרמון
עכו. משופעת השפעות טורקיות
צילום: דוד כרמון
מומלצים