קחו אותי לכלא, אל תחכו למעקלים

שלום מסרטן הגוף לסרטן המס,

תגידו אתם, גוזלי החולים והחלשים והמסים, מה יעשו אלה שאינם חברים של עורך-דין זה או עיתונאי שבתוך התחת של הפוליטיקאים, עם פוליטיקאי שחושב שספרות היא במילון בין עגבת וסיפיליס? וכל אלה היושבים על הדשא של עו"ד מסוים, תגידו, מה אתם רוצים מאחד כמוני? כתבתי ארבע שנים שני ספרים. בשנה הרביעית הם הניבו פרי. מיד לאחר מכן אושפזתי. היה לי סרטן. הניתוחים הסתבכו. הייתי מאושפז כארבעה חודשים, יצאתי ממוות, מגסיסה, ולקח לי זמן להשתקם. חלפה שנה, אני עדיין משתקם, ופתאום מודיעים לי ממס הכנסה שאני חייב סכום ניכר בגלל 2004, שבה חייתי מהשנים הקודמות שבהן לא הרווחתי, ושעליי לשלם את החוב ב-2006 על 2004.

אני מבקש מכם לתבוע אותי לדין. לא כדאי לכם לעקל אצלי כי אין מה. אין לי דירה כך שאינכם יכולים לעקל את מה שאין. יש לי מחשב. נגיד אלף שקל גג. יש לי טוסטר-אובן ישן, נגיד בעזה ניתן לקבל עליו מאה שקל, ויש לי טלוויזיה בת 15. זה הכל. אין תכשיטים. אין כסף מתחת לבלטות. יש ספרים ואם תעקלו אותם ירווח לי, כי יש לי יותר מדי. חבל על הדלק של המעקלים. אני רוצה להישפט. אני מוכן ללכת לכלא. אחרי שהייתי מת שבועיים ונחשבתי נס רפואי, לא אכפת לי להיות נס בבית-כלא. לפחות האוכל שם בוודאי טוב יותר מאשר בבתי-החולים, הכורעים תחת עולה של חברה שכל מהותה הוא להעניק לבנקים, לעשירים מה שיותר, והמסים שלי משלמים גם את עשירי הארץ וגם את המושחתים ביותר.

אני רוצה שמשהו במדינה הזאת ישתנה לטובתי ולטובת היוצרים בכל התחומים; שמס הכנסה יתחשב ביוצרים. שכמו במדינות תרבות, ייפרס החוב למס הכנסה על עבודה הנמשכת שנים לכמה שנים. אם אנצח במשפט, אולי ישנו את החוק. באמריקה מס הכנסה לסופרים ויוצרים נמוך מאוד. באירופה מתחשבים במשכה של העבודה. החברות המערביות תומכות ביצירה כי באין יצירה מקורית, יהיה הכל מקדונלדס. הלשון העברית מתחלפת לסוג נחות של אנגלית גרועה.

הסופרים והמשוררים הם המנוע לשרידת העברית. העברית המתחדשת הייתה ביסוד הציונות. רקדנים שאינם רקדנים בישראל נבחרים ב-SMS. גם זמרים. תיאטרונים מסובסדים מעלים הצגות ראווה, שהיו צריכות להיות מופקות על-ידי מפיקים פרטיים, ועושים את זה בכסף שלי ושלך. יש לבצע שינוי בחוק. לא צריך תרומות או מתנות. רק התחשבות בסוג מסוים של ביטוי אנושי, שכדוגמתו נצרך על-ידי אנשים שאתם אינכם מכירים. האומנים והסופרים בארץ הם בתחתית הרשימה. מנהלי בנקים מרוויחים ביום אחד מה שסופר מרוויח בשנה.

אני פונה בזאת למנהלי מס הכנסה, שיקראו את דבריי בעיון, ושלא ייכנעו למילים המטורפות מזקנה והכעס שלי וירחמו עליי. אני רוצה לקבל תשובה ממשית, פומבית ושיעמידו אותי למשפט. יכול להיות ששופט הגון יבין למה אני מתכוון ויתבונן בים הכסף הנשפך בארץ הקטנה הזאת, הנשלטת בידי 18 משפחות שאינן יודעות שיש בכלל ספרות או שירה שאיננה "כוכב נולד", שאינה צביקה הדר, המוציא ומביא את הביזוי ליצירה העברית באשר היא.

אין היום אף מדינה מערבית אחת - אם אכן מדינה מערבית אנחנו, והרי איננו באמת - שיש בה עומק אלים כל-כך של בוז, שנאה לאמנות, לציור, לספרות, למוסיקה האמיתית. אין אף מדינה שכך שונאת את אלה המביאים לה את הכבוד; חברה ששחקני כדורסל זרים מקבלים בה הון תועפות, ובשישים שנה הצליחה לייצר כדורגל כושל כל-כך. אין אף מדינה שכך נוהגת במי שמעניקים לה מעט ניחוח רוחני.

אז אנא, אל תחכו עד שהמעקלים יחזרו אליכם בידיים ריקות - הביאו אותי למשפט לאלתר. אולי לי עצמי זה כבר לא יעזור, כי אין לי עוד הרבה. אבל בשביל כל הכישרון העצום הרוחש בארץ שלנו, בשביל היוצרים הנפלאים שהיו צריכים להיות תפארת המדינה יותר ממה שהערוץ השני יודע או בכלל מכיר - קחו, עשו לי משפט. שיהיה דין שהוא גם צדק וגם תבונה. שאולי מישהו מהממשלות צרות האופקים ונטולות הלב ומשוללות השכל שלנו, יבין. אולי יהיה צדיק אחד בין הרצליה פיתוח, כפר שמריהו ומגדלי פנקס, שיבין לפתע ויעשה משהו.